אורה חיים, יקירת העיר חיפה

אורה חיים, יקירת העיר חיפה 

אורה חיים חשבה שמדובר בטעות כאשר התקשרו לבשר לה שזכתה בתואר 'יקירת העיר חיפה' ## אלא שהוועדה זיהתה את תרומתה לעיר כאמנית וכאוצרת, ובשבוע שעבר היא הגיעה עם בני משפחתה המרוגשים אל הטקס 

יורם מארק-רייך 

אתר כדאי לדעת

אורה חיים בטקס. צילום: ראובן כהן, עיריית חיפה

בוקר אחד, התקשרה אל אורה חיים גיסתה ובירכה אותה במזל טוב. אורה התפלאה, שכן יום הולדתה כבר חלף עבר לו מזמן, וכך התבשרה שהברכה נועדה לכבוד זכייתה בתואר 'יקירת העיר חיפה'. 

"גם זה הפליא אותי," מספרת אורה. "אמרתי שזו בטח טעות. אבל הסתבר שמישהו המליץ עליי, אני לא יודעת מי, ואכן נבחרתי לצד אנשים אחרים שתרמו לעיר מכישוריהם וכישרונותיהם." 

ואכן, מאז שהגיעה להתגורר בחיפה, בעקבות נישואיה לניסים חיים, אז סטודנט לרפואה, וכיום פרופסור מומחה לאונקולוגיה, היא הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות. כאמנית, היא מתמחה ברישום, באקוורלים, ובציור באקריליק ושמן.

בעשור הקודם, למשך כתשעה חודשים, קשה היה להתעלם ממיצב הג'ינסים שהיה תלוי בחזית בית האמנים ע"ש שאגאל. כל מי שירד או עלה בשדרות הציונות לא יכול היה שלא להבחין בו. למיצב ההוא היתה אחראית אורה חיים, והוא נולד כמחווה לציון 100 שנים לסוגת ה'רדי מייד', כחלק מתערוכה קבוצתית גדולה שהוצגה בתוך הבניין. אורה נמנתה עם חברי הוועד המנהל של בית האמנים, וגם היתה אמנית פעילה בו.

פרויקט אחר שלה הוא הקמת הגלריה לאמנות בתיאטרון העירוני לפני כשש שנים. "הצעתי אז למנכ"לית התיאטרון, ניצה בן צבי, שנפתח בקומת הכניסה של התיאטרון גלריה לאמנות, כמו בתיאטרון ירושלים. ניצה הביעה עניין, ובתוך שבוע כבר העמדתי שם תערוכה ראשונה, מיצירות האמן ויקטור ליפקין. הזדרזתי כל כך כי חששתי שהיא תתחרט..."

יונה יהב, ראש העיר דאז, נשא את דברי הפתיחה ואמר כי טוב לעיר הזו שיש לה את אורה, כי היא יודעת להזיז דברים. 

אורה חיים. צילום: תמר מגדל

למעלה מ-20 תערוכות אצרה שם אורה עד לתקופת הקורונה שקטעה את הרצף. היא פעלה בהתנדבות מלאה, והעניקה במה מכובדת למיטב אמני חיפה, ביניהם נאטור נאטור, דן לבני, רותי סגל, אהובה שרמן ואחרים.

אורה, ילידת ירושלים, היא בתו של מנחם הרניב, השופט הראשי לענייני עבודה בת"א. היא מציירת מאז שהיא זוכרת את עצמה. תמיד נחשבה לציירת של הכיתה, ובאופן טבעי למדה במגמת האמנות של בית הספר התיכון. מאוחר יותר למדה באקדמיה לאמנות בצלאל. 

בגיל 17 עברו חייה מהפך בעקבות תאונת דרכים קשה. התאונה קטעה את חלומה על קריירה של ריקוד. אורה: "חציתי מעבר חצייה באור ירוק, אבל אז פגעה בי בעוצמה רבה מכונית שהנהג שלה לא הצליח לבלום כי הלכו לו הברקסים. במשך עשרה ימים הייתי ללא הכרה ואחר כך שכבתי בבית החולים עוד שלושה חודשים."

אבל בזכות התאונה גם קרה דבר טוב. אחיה ביקש מחבר שלו, סטודנט לרפואה, לקפוץ לבקר אותה בבית החולים. כך נולדה ההיכרות עם מי שהפך להיות בעלה כעבור שנתיים. "הפגיעה הקשה מנעה ממני לשרת בצבא. התחתנתי בגיל 19, ונרשמתי ללימודים בבצלאל." 

כאשר סיים בעלה את השירות הצבאי כעתודאי, החל את התמחותו ברמב"ם, והזוג עבר להתגורר בחיפה. כאן נולדו להם שלושה בנים. אורה המשיכה את לימודי האמנות באוניברסיטת חיפה וגם הוציאה תעודת הוראה. היא לימדה אמנות בביה"ס הריאלי, ובעקבות מילגה שקיבל בעלה נסעה איתו לשלוש שנים בארה"ב, שם השתלמה בטכניקות שונות באוניברסיטת סטנפורד. עם חזרתם ארצה, המשיכה לעבוד בהוראה וריכזה את תחום האמנות בתיכון חוגים. 

לפני כעשור וחצי פרשה מההוראה על מנת להתמסר לציור, אך בבית הספר נותרו תלויים אחדות מיצירותיה. היא למדה תואר שני בתולדות האמנות באוניברסיטת חיפה עם התמחות באוצרות. במשך השנים היא למדה אצל אברהם אופק, שמואל בונה, אבנר כץ, יוסי שטרן ואחרים. רבים מציוריה האחרים מפארים את ביתה שבשכונת רמת בגין. במאזנה עשרות תערוכות, הן כאוצרת והן כאמנית. 

אורה חיים בטקס. צילום: אלבום פרטי

אורה, איך את מסכמת את זכייתך בתואר?

"צולמתי לסרטון קצר מטעם דוברות העירייה, והוא הוקרן בטקס החגיגי שהתקיים במלון גארדן. זה בהחלט היה מרגש. בעלי, שלושת בניי וכל בני המשפחה מאוד התרגשו גם הם. כל אחד מהזוכים בתואר הוגבל בהזמנה של 15 אורחים. הלוואי שהייתי יכולה להזמין עוד  קרובים, שכנים וחברים לחגוג איתי. אני עדיין מתלבטת היכן לתלות את התעודה, כי קירות הבית מלאים ביצירות אמנות ישראלית ויהודית." 

את לא חותמת על ציורייך. מדוע? 

"נכון. אבל מאחורי כל ציור יש תאריך, שם וסדרה. מדוע? כי אני חושבת שצריך להתבונן בציור ולא במי שצייר אותו. הפכנו לחברה של מותגים. אנשים רוכשים כיום ציורים לפי שם האמן המופיע עליהם בגדול, ולפעמים לא מתבוננים בכלל בציור ולא שואלים את עצמם אם הציור בכלל מוצא חן בעיניהם."