האמנית ליאורה איגר-דרייפוס מציגה במרכז חדרים בחיפה תערוכת צילומים ## 35 העבודות מנציחות רגעים מתוך נסיעות וטיולים בארץ ובחו"ל ## התערוכה תוצג עד סוף נובמבר
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
ההזמנה לתערוכה
"בכל פעם שאני יוצאת עם המצלמה, אני יוצאת למסע. הצילומים הם יומן המסע שלי. נוף טבעי מורכב מאוסף של תצורות על פני הקרקע כגון הרים, גבעות, מישורים, אגמים, נהרות, סוגי קרקע, צמחיה טבעית ועוד."
כך אומרת ליאורה איגר-דרייפוס, האמנית שתערוכת צילומיה 'מסע בין נופים' מוצגת כעת במרכז 'חדרים'. התערוכה נפתחה ב-30 בספטמבר והיא תוצג במשך שלושה חדשים עד 30.11.2024. אוצרת: יעל ניצן.
ארגנטינה, מפלי האיגואסו
אל ארוע הפתיחה הגיעו למעלה מ-80 איש, ונוכחתם שימחה אותה מאוד. "חששתי שבתקופה קשה זו תהיה היענות מוגבלת, ומאד שמחתי עם כולם. הגיעו חברים רבים שמלווים אותי ואת משפחתי שנים רבות, וגם אנשים ששמעו על התערוכה. מנהל מרכז 'חדרים', דניאל שטיינר, נשא דברי פתיחה ואחריו דיבר פרופ' יוסי מרט, גיאולוג ימי באוניברסיטת חיפה וחבר."
ליאורה היא בוגרת 'בצלאל' במגמה לעיצוב גרפי. היא סיימה תואר שני בתקשורת באוניברסיטת קלארק, ווסטר, ארה"ב, ובעלת תואר דוקטור לפילוסופיה (תקשורת בריאותית) מאוניברסיטת ליברפול. חברה באגודת הציירים והפסלים בישראל, באגודת הצלמים האמריקאיים ובאיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל.
בצילומיה מגוון רחב של נושאים, ביניהם סיטואציות אנושיות, פורטרטים, מחול, דומם, נוף וסביבה, וגם בעלי חיים. הרזומה המקצועי שלה כולל כעשרים תערוכות יחיד בארץ, והשתתפות בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובחו"ל, בהן זכתה בפרסים.
עגורים באגמון החולה
היא נולדה בחיפה, 1951, בת יחידה להוריה, ילידי גרמניה. ליאורה: "אבי, ד"ר אלחנן הנס איגר, היה עורך דין. איש אשכולות ורב מעשים. הוא השתתף במכביה הראשונה בתל אביב כאצן מטעם אגודת "בר כוכבא ברלין". בשנת 1933 עלה לארץ והיה מפקד סניף בית"ר בתל אביב, שליח בית"ר לעלייה בלתי לגאלית מצ'כוסלובקיה והונגריה. כעורך דין הוא ייצג עצורי אצ"ל בפני השלטון הבריטי, ואף נעצר והיה כלוא בלטרון עד שנת 1948."
געגועיה לאביה ניכרים גם באוסף הקקטוסים שטיפח החל משנת 1949, והיא מגננת אותם עד היום לזכרו. היא מתגוררת כל חייה ברח' שושנת הכרמל בבית שסבה, ישראל קנופף, בנה בשנת 1936.
ליאורה למדה בביה"ס הריאלי העברי, ועם סיום לימודיה התגייסה לחיל האוויר, שם שימשה כפקידת מבצעים ביחידת בקרה ושלישת טייסת ברמת דוד. שם גם עשתה מילואים במלחמת יום הכיפורים.
היא נשואה לד"ר אוריאל דרייפוס, כירורג כף יד, שהקים וניהל את היחידה לכירורגיה של היד במרכז הרפואי בני ציון בחיפה, ושירת במילואים ביחידת החילוץ וההצלה 669 במשך שנים רבות. גם שני ילדיהם רופאים. הבן, ד"ר דניאל דרייפוס, הוא כירורג כף יד במרכז הרפואי רמב"ם, והבת, ד"ר אלינער הופמן, היא מומחית ברפואה פנימית ובמחלות זיהומיות. והיא גם סבתא לשתי נכדות קטנות, רוני וגלי.
חמניות
ליאורה, מתי ולמה התחלת לצלם?
"התחלתי לצלם במהלך לימודיי בבצלאל, שם ניתנו שעורי צילום בשנים הראשונות לתואר בעיצוב גראפי. לאחר נישואיי נסעתי עם משפחתי לדרום אפריקה וארה"ב במסגרת ההתמחות של בעלי, וניצלתי תקופה זו לצילומים אינטנסיביים ואף ללימוד פיתוח צילומים בצבע. זאת, לפני תקופת הצילום הדיגיטלי."
"בכל תערוכה אני מספרת על אבא שלי, שהיה גם מבקר האומנות שלי. חזרתי יום אחד משיעור ציור בביה"ס הריאלי, והראיתי לו את הציור שציירתי. התחלתי להגיד משהו כמו 'רציתי או התכוונתי לצייר...', והוא אמר לי: 'את לא צריכה להגיד כלום. אם זה טוב, אני אבין לבד, ואם זה לא טוב, אז לא יעזרו כל הדיבורים'. לפיכך אני נותנת לצילומים שלי לדבר בעד עצמם, ואני מקווה שיאהבו אותם..."
מפרץ סנט אנדריוס, איי דרום ג'ורג'יה
כיום, צלמים עברו לצלם אפילו באמצעות טלפונים סלולאריים. ואת?
"אני מצלמת עם שתי מצלמות של ניקון ומספר עדשות של ניקון, ציוד שהופך לכבד לנשיאה במהלך השנים, אבל אהוב עלי מאד. בצילומי בעלי חיים באפריקה, אני גם משתמשת בעדשות טלפוטו ארוכות טווח."
"אני מאד אוהבת לשוטט עם מצלמה או שתיים ומבחר עדשות, למרות שתיק המצלמות הולך ונהיה כבד עם השנים. לצלם כל דבר שתופס את עיני, סיטואציות אנושיות, פורטרטים, דומם, ארכיטקטורה, מחול, נוף וסביבה, טבע ומאד אוהבת לצלם בעלי חיים בסביבתם הטבעית."
"אני מנסה לתפוס את הרגע שדיבר אלי, את המקום או הסיטואציה שהיו מיוחדים בעיני ולהקפיא אותם, עבורי ועבור הצופים כדי לשתף אותם בחוויה שלי."
שמורת טורס דל פיינה, צ'ילה
צילום בעלי חיים באפריקה עלול להתגלות כמסוכן. נקלעת למצבים מסוכנים?
"במהלך נסיעות ספארי באפריקה, אותן עשיתי עם מדריך בג'יפ לבד ללא שותפים לנסיעה, נקלעתי מספר פעמים לסיטואציות קצת 'מטרידות' לתיירת שכמותי, אבל לא ממש מסוכנות בזכות מדריכים מעולים ובעלי ניסיון רב."
"בנסיעה אחת בפארק סרנגטי בטנזניה, הגיע במהירות לכיוון הג'יפ עדר פילים גדול, ויכולנו רק לעצור בדרך העפר ולחכות. שאלתי את המדריך שנהג בג'יפ אם זה לא מסוכן והוא ענה בשלווה, תחכי ותראי מה יקרה. בעודי עומדת ומצלמת את העדר מבעד לגג הרכב, התפצל העדר לשתי קבוצות והקיף את הג'יפ בצעידה מהירה. צילמתי את הפילים הענקיים מטווח אפס, וכאשר חלפו על פנינו התאחדו מאחורינו מחדש לעדר אחד גדול. ללא ספק חוויה מסעירה."
"בפעם אחרת, במהלך חניה בפארק באוגנדה קפץ קוף בבון אל תוך הג'יפ במהירות עצומה, וגנב את קופסת האוכל שנחה על המושב לצדי. למזלי הוא חטף אותה וקפץ שוב החוצה, כי קופי הבבון מאד חזקים ויכולים להיות אלימים. במיוחד כשיש אוכל בסביבה. בקייפטאון נחת פעם בבון זכר על גבי בעודי מצלמת, כנראה, בבון נקבה, ועוצמת הנחיתה שלו זכורה לי עד היום."
שמורת חוף גדור
איך נבחרו 35 העבודות בתערוכה מתוך הכמות העצומה של צילומייך?
"שלושים וחמש העבודות בתערוכה נבחרו מתוך נסיעות רבות שעשיתי במהלך כעשרים השנים האחרונות. רוב התמונות נבחרו מנסיעות שונות שלי לחו"ל, ועוד עשר – מטיולים שערכתי בארץ. מחו"ל מוצגות תמונות מאיי דרום ג'ורג'יה ואנטארקטיקה בדרום ועד איי סוולבארד ואיסלנד בצפון. אלסקה, מפלי האיגואסו בארגנטינה, איי גלפאגוס, פטגוניה בצ'ילה, מיאנמר, סין, נמיביה ודרום אפריקה. מישראל מוצגים צילומים מים המלח ונחל זוהר, פארק תמנע, יער שוקדה, חוף גדור, אגמון החולה, עמק יזרעאל, ראמה, שעל ורמות מנשה."
"הבחירה היתה קשה ובסופה מאד אישית. השתדלתי לגוון בנופים, וגם צירפתי שלושה צילומים עם בעלי חיים מאפריקה וציפורים מאיי גלפאגוס."
