'הדר נשי' - תערוכה ברפפורט
ביום ראשון, 19 באפריל, תיפתח במבואה של אולם רפפורט בחיפה, בבניין האודיטוריום במרכז הכרמל, התערוכה 'הדר נשי' ## בתערוכה מבחר עבודות של אמנים ואמניות לכבוד יום האישה הבינלאומי, מטעמו של מוזיאון נשים פורצות דרך
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
מאיר נימן, פסיפס
ביום ראשון, 19 באפריל, תיפתח תערוכה חדשה במבואה של אולם רפפורט במרכז הכרמל, חיפה. בתערוכה, 'הדר נשי', אותה אוצרת יעל ניצן ומטעם מוזיאון נשים פורצות דרך, מוצגות יצירות של אמניות ואמנים לכבוד יום האישה הבינלאומי.
התערוכה תוכננה להיפתח ביום האישה הבילאומי, בתאריך ה-8 למרץ, אלא שעקב המלחמה היא נדחתה עד לימים אלה, והודות לאנשי אתו"ס, ובראשם קמה והיו"ר יגאל זאבי, היא מצאה משכן ותאריך חדשים.
כאמור, התערוכה נאצרה לפני המלחמה, אך רוח התקופה לא פסחה עליה. היא נושאת בתוכה סממנים של פחד, פגיעות וחוסר שקט. כך, למשל, אולגה בן צור ציירה בחורה נכה מפסטיבל הנובה. גם ציורי הנוף אוצרים בתוכם מבט שקט ומפוכח על העיר חיפה, שהאזעקות והטילים לא פסחו עליה, והותירו אותה יפה כפי שהיתה מאז ומתמיד, אבל גם פצועה והלומת קרב.
אולגה בן צור
בין המשתתפים: איבון הלמריך, איריס האן, אליעזר סיני, דוד למישינסקי, חגית אבירם, ורוניקה, חדוה קליין, מאיר נימן, טני לוי, סבטלנה גרין, סופיה בץ, עדנה פרידלר, קוסטה חטקביץ, תמר זהר, וגם אמניות מבית ההורים היוקרתי בית יולס.
תמר זהר. רקמה וקולאז'
מאז אותו תאריך מקולל של ה-7 באוקטובר, לא ידעה המדינה הזו שקט ומנוחה, ולא מעט חגים ומועדים הוחמצו עקב מצבי החירום. רצה הגורל, וכעת כאשר הפסקת אש הוכרזה בחזית הלבנונית וגם בחזית מול איראן, ניתן לציין את יום האישה הבינלאומי, ולהשיק במרכז העיר חיפה תערוכה הבוחנת את מושג ה״נשיות״ לא רק כזהות ביוגרפית, אלא כשדה של תודעה, גוף, זיכרון ושפה חזותית.
הציירות המשתתפות מציגות יצירה הנובעת מתוך חוויה פנימית, מחזורית ורב־שכבתית, קול הנרקם בין אינטואיציה, חומר וזמן. לצידן, הציירים בוחנים את הדימוי הנשי דרך מבט מתווך: כמראה, כמיתוס וכשאלת זהות פתוחה, ובכך נוצרת מערכת יחסים מורכבת בין מבט פנימי למבט מתבונן.
קוסטה חטקביץ
התערוכה מבקשת למקם את שכונת הדר בחיפה כמרחב תרבותי חי ופועם, שכונה ותיקה הספוגה היסטוריה, רב־תרבותיות ושורשים עמוקים של יצירה. בין קירותיה פועלים עשרות אמניות ואמנים, אשר עבודתם היומיומית נטווית אל תוך המרקם העירוני ומעניקה לו נוכחות רוחנית וחברתית. זהו מחווה של הכרה והוקרה לקהילה יוצרת, הממשיכה לנסח זהות מקומית דרך צבע, קו וחומר.
בין פרטי לציבורי, בין נשיות ככוח יוצר לבין נשיות כייצוג, מזמינה התערוכה את הצופה להלך בתוך מרחב של שאלות: מי מביט ומי ניבט, כיצד נכתבת היסטוריה דרך גוף נשי, ואיך הופכת שכונה למצע של זיכרון אמנותי מתמשך.
