זוכרים את אהובה שרמן - תערוכה במלאת 100 שנים להולדתה

תערוכת אמנות רחבת היקף מיצירותיה של האמנית אהובה שרמן ז"ל תוצג בגלריה סמאח לאמנות בדאליית אל כרמל ## שרמן, שהלכה לעולמה בגיל 96, הותירה אחריה מורשת אמנותית עשירה ומגוונת ## הזדמנות ליהנות ממגוון עבודותיה שלוקטו מתוך חמישה עשורי יצירה ## הפתיחה תתקיים בשבת, 13.6.26, בשעה 18:00 ## התערוכה תוצג עד 13 ביולי. 

יורם מארק-רייך

אתר כדאי לדעת

במלאת 100 שנים להולדתה של האמנית אהובה שרמן, מהאמניות החשובות והפוריות בעירנו, שהלכה לעולמה ב-5 במרץ, 2023, תוצג תערוכת אמנות בשם 'הדרן ליצירתה של אהובה שרמן' בגלריה סמאח לאמנות בדאליית אל כרמל. הפתיחה תתקיים בשבת, 13.6.26, בשעה 18:00, בנוכחות בני משפחה, שוחרי אמנות ומוקירי זכרה. אוצרת התערוכה היא האמנית רותי סגל. התערוכה תוצג עד 13 ביולי. 

צילומים: באדיבות המשפחה

התערוכה היא רחבת היקף ומאפשרת להתבונן מחדש ביצירתה רבת השנים ובמקומה הייחודי בשדה האמנות הישראלי. שרמן, שהלכה לעולמה בגיל 96, הותירה אחריה מורשת אמנותית עשירה ומגוונת, המשתרעת על פני יותר מחמישה עשורים של יצירה רציפה, סקרנית ובלתי מתפשרת. 

אהובה נולדה בתל אביב והגיעה לחיפה עם הוריה בגיל 12. המשפחה התגוררה בשכונת הדר, ואהובה למדה בבי"ס ויצ"ו אופנה ואמנות. יום אחד הגיע לבית הספר מנהל סלון האופנה המפורסם דאז, "אמקא", מרחוב נורדאו. הוא ביקש מהמנהלת שתמליץ לו על תלמידה מוכשרת, והיא המליצה עליה. אהובה הפכה למעצבת הבית. 

אהובה התגייסה להגנה והשתתפה בשחרור חיפה במלחמת העצמאות. חלומה היה ללמוד אמנות בבצלאל אולם המצב הכלכלי לא אפשר זאת. כאמא צעירה בדירת חדר וחצי בבת גלים, לא ויתרה והשקיעה כל רגע פנוי בציור - המשפחה הצעירה כבר התרגלה שבמטבח יש ריח של טרפנטין. באמצע שנות השישים, כשהיא כבת 40, הצליחה לפרוץ את מחסום ההצלחה, וערכה מספר תערוכות בארץ ובחו"ל, שהתקבלו בהתלהבות רבה. הצלחה זו הייתה יוצאת דופן בתחום שהיה אז גברי ברובו, היות ומעולם לא היה לה סוכן, ולא הייתה מחוברת לבראנז'ה התל אביבית. 

בצד הצלחתה המסחרית תמיד שמחה לתרום עבודות לבתי חולים וארגונים חברתיים, ולעזור לאמנים עולים חדשים. אהובה הייתה בחיפוש מתמיד אחרי חומרי יצירה ונושאים חדשים, וכל כמה שנים התנסתה בסגנון חדש. לכן אמרה על עצמה שתערוכה רטרוספקטיבית שלה תיראה כמו תערוכה קבוצתית. 

אחד המאפיינים הבולטים ביצירתה הוא המעבר בין טכניקות ומדיומים – ציור בשמן, פסטל, קולאז' ואף שטיחי קיר אמנותיים בטכניקה ייחודית – מתוך חיפוש מתמיד אחר שפה חדשה. לדבריה, היצירה חייבת להשתנות יחד עם האדם היוצר, ולא לשחזר את עצמה. 

יצירתה של שרמן נטועה עמוק בנופי הארץ ובאור הים־תיכוני, אך אינה מסתפקת בתיאור נוף במובנו הפשוט. ציוריה, הנעים בין ריאליזם לאקספרסיביות ולעיתים אף נוגעים במופשט, מבטאים דיאלוג מתמשך בין מקום, זיכרון ורגש. היא ראתה ביופי ערך מרכזי ביצירה האמנותית – לא כבריחה מן המציאות, אלא כדרך להתעלות מעליה ולהעניק לה משמעות מחודשת. 

לאורך השנים הציגה שרמן בתערוכות יחיד רבות בארץ ובעולם, ועבודותיה נרכשו על ידי מוזיאונים, מוסדות ציבוריים ואוספים פרטיים, כולל אוספים בינלאומיים יוקרתיים ועד בית המלוכה ההולנדי. במקביל לפעילותה האמנותית, בלטה גם במחויבותה החברתית – תרומת יצירות לעמותות, פעילות חינוכית בקרב תלמידים, וסיוע לאמנים עולים בראשית דרכם. 

היא זכתה בשלל פרסים ואף בתואר 'יקירת העיר חיפה'. אהובה נשארה פעילה ויצירתית עד העשור העשירי לחייה, דוגמה לאישה חזקה ואמיצה, אופטימית ופורצת גבולות. המוטו שלה היה שהאמנות צריכה לחיות, להגיע לציבור ולהעשיר את חייהם. 

התערוכה הקרובה אינה רק מחווה ביוגרפית או רטרוספקטיבה, אלא ניסיון לגעת ברוח היצירה של שרמן – ברצון הבלתי פוסק שלה להתחדש, וביכולת שלה לתרגם את נופי הארץ ואת חוויית החיים המקומית לשפה חזותית עשירה, נגישה ומעוררת רגש. במובן זה, התערוכה מציבה אותה לא רק כאמנית של זמנה, אלא כיוצרת. 

כיום מפארות עבודותיה של אהובה מבני ציבור רבים בכל רחבי הארץ, ביניהם הציור "ירושלים" שמוצג בבניין הכנסת. בחיפה ניתן ליהנות מאוספיה במוזיאון ההעפלה וחיל הים וגם במוזיאון הכט. יצירותיה נמצאות גם במרכזים הרפואיים כרמל, בני ציון ופלימן, בכניסה ללשכת ראש העיר בעיריית חיפה, בנמל חיפה ועוד. 

מן הראוי להזכיר את בעלה משה שרמן ז"ל, שליווה אותה וסייע לה בכל התערוכות הרבות בהן נתנה חלק, ולפעמים גם שיתף איתה פעולה כצלם-אומן בזכות עצמו. משה שרמן היה בעברו שמאי מבוקש, וכחלק מעבודתו הוא הרבה לצלם עבור חברות ביטוח ובתי משפט צילומים של תאונות דרכים, נזקי שריפות בבתים ועוד. בשלב מסוים החליט לעזוב הכול, התאהב מחדש במצלמתו, הפעם מזווית שונה לחלוטין, והתמחה בצילומי תקריב. תערוכת יחיד שלו הוצגה בגלריה של בית אבא חושי, ובהמשך הציג בשתי תערוכות משותפות עם אשתו. הוא גם היה צלם וידאו של צוות גיל הצפון בטלויזיה הקהילתית, וכתבות שלו זכו בפרסים.