בפסגת ההר, במעלה הרכבל, מול הנוף היפהפה שנשקף מסטלה מאריס, מחכה לכם אחת המסעדות הכי טובות שסעדתי בה לאחרונה ## מנות מוקפדות, טעימות מאוד, מוצלחות מאוד ## מטבח בוטיק ים תיכוני, שמתכתב עם מטבח איטלקי, ישראלי ויווני
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
הזמנו שולחן לזוג לשעה 15:00, אבל התעכבנו. תחילה, כי התקשינו למצוא חנייה. וגם כי כאשר כבר נכנסנו למבנה והתחלנו לרדת במדרגות אל קומה מינוס שלוש, נעצרנו מהופנטים מול הנוף המטורף שנשקף לפנינו. סטלה מאריס היא המקום הכי יפה בחיפה, והנוף שמשתרע למרגלותיה הוא פשוט מדהים מדהים מדהים.
ברגע שפסענו פנימה יצא לעברנו רדא הלון, הבעלים של המסעדה, עם חיוך גדול על פניו.
"איך זיהית אותי?" שאלתי.
"מי לא מכיר אותך מהתחום..." הוא ענה בחיוך גדול.
מאוחר יותר התברר לי שהוא אכן מכיר היטב, כי ברגע שביקשתי מהמלצרית לקרוא לו לצילום משותף, הוא נעמד לצדי ומיד סימן באצבעותיו את סימן הרוקנרול, ממש כמו מאות שפים, מסעדנים ואח"מים שונים שהצטלמו איתי.
לשמחתנו, שמרו לנו מקום ליד החלון, כך שיכולנו להסניף את הנוף גם במהלך הארוחה. המסעדה שוכנת במבנה עגול עם חלונות גדולים, מה שמאפשר תצפית רחבה על המפרץ. כמובן, ראינו את ביצי גוראל עולים ויורדים. (הסבר למי שאינו חיפאי: "הביצים של גוראל" הוא הכינוי שניתן לקרוניות של הרכבל שמקשר בין שכונת בת גלים שלחוף הים, ושכונת סטלה מאריס שמתנוססת מעליה).
סרקנו את התפריט והחגיגה התחילה. המסעדה יפה ומעוצבת לטעמי, הצוות נחמד ומסביר פנים, האווירה טובה, אבל בשלב ההוא עדיין לא ניחשתי שזו הולכת להיות אחת הארוחות הטובות שסעדתי בה בחודשים האחרונים.
בעבר שכנה כאן מסעדת גולדן קוראל. בתחילת אפריל של השנה שעברה, נפתחה שם "ויה מאריס". בדף הפייסבוק שלה היא מוגדרת כ"מסעדה ים תיכונית", אבל ההגדרה הזו מפחיתה ממה שהיא באמת. היא רחוקה מלהיות מסעדה מזרחית, שכבודה במקומה מונח – כזו שמגישה שפע של סלטים לפתיחה, ומנות אופייניות, "ויה מאריס" היא מטבח בוטיק. ואולי אגדיר אותה כמסעדת שף ים תיכונית שמתכתבת עם מטבח איטלקי, ישראלי ויווני, בדגש על דגים ופירות ים טריים.
אבל נעזוב הגדרות. ואני גם לא אפרט יותר מדי את המנות שטרפנו, כי את זה תוכלו למצוא בתפריט. חשקנו בארוחה שמורכבת ממנות ראשונות בלבד, וכך עשו את דרכן אל השולחן: טרטר עגל נא (76), קרפצ'ו עגל (79), סביצ'ה מוסר ים (79) וטאטאקי עגל (97).
כולן היו מנות נפלאות, ואפילו אין טעם שאתאר במילים. תצטרכו לסמוך על ההמלצה שלי, ולהתנסות בעצמכם. תענוג צרוף מכל ביס.
הגיעו גם שתי מנות פתיחים, אבל הקפדנו רק לטעום בקטנה, כדי לא להתמלא: סלט תבולה כרובית עם לאבאנה (59) ופוקאצ'ה חמה שהגיעה עם ציזיקי יווני, עגבניות מיובשות, זיתים וקונפי שום (28). ותאמינו לי שזה לא היה קל לוותר על סלט התבולה הרענן, שפוזרו עליו בנדיבות שקדים קלויים וחמוציות.
אבל כאשר סיימנו וסיכמנו שזו היתה ארוחה נפלאה, התברר שלרדא יש תוכניות אחרות עבורנו. הוא אמר שאנחנו חייבים לטעום גם מהעיקריות, ולא התרשם מכך שהצבעתי על גופי הרזה והזהרתי שאני לא חושב שנשאר מקום גם לעיקרית.
נכנעתי. בתפריט יש אופציות לא רעות של פירות ים למיניהם, אבל אני פחות אוהב. רדא המליץ לי על דג לברק עם ברוקולי (128), ועל פילה עגל (169) לשותפתי לארוחה.
בהזדמנות זו, הוא סיפר שכבר מגיל צעיר נמשך לתחום המסעדנות, והתחיל כשוטף כלים, ומשם התקדם הלאה. במשך 15 שנים הוא עבד במסעדת קלמאריס שנמצאת מעל ויה מאריס, עד שפתח את מסעדתו. הוא בן 40, נשוי למרווה, שעוסקת בתחום הביטוח. הם גרים בעוספייא, ויש להם בן ובת. במהלך השנים הוא גם עשה תואר במינהל עסקים ובכלכלה ועבד בעיריית חיפה. במסעדה הוא מעסיק שף ושני טבחים, והיות שהוא מכיר את עולם האוכל מכל הזוויות, הוא יכול למלא כל תפקיד, אם מישהו חסר. כולל שטיפת כלים.
אם חששתי שלא אצליח להתגבר על העיקרית, הרי שהתבדיתי. אני יודע שאני חוזר על עצמי, אבל מה לעשות שזה נכון – גם העיקריות היו מעולות. סחטתי את הלימון מעל הלברק שלי והתענגתי מכל ביס, ואפילו הצלחתי לעזור לזוגתי להתגבר על הבשר הנהדר שעל צלחתה.
למרות שהמקום מצויד בבר יינות ואלכוהול מרשים, העדפנו ללוות את הארוחה בשליש בירה צוננת מהחבית. אני – קרלסברג, היא – גינס.
נ.ב, לא האמנתי, אבל הפתיעו אותנו גם עם קינוח, וכאשר השמעתי קולות מחאה קלושים, הזכירו לי שבגוף יש קיבה נפרדת עבור קינוחים. :) הגיעו קרק פאי עם וניל, וקינדר עם קוקיז, בתוספת כדור גלידה וניל כל אחד. סיומת מתוקה לארוחה נהדרת.
