קפצנו אל המקום החדש, שנפתח בכיכר ספר, איפה שפעל קפה תות המיתולוגי ## המקום מנוהל על ידי בני הזוג יודי ומור, שהתאהבנו בהם לפני 3 שנים בשוק תלפיות ## יש שם פיצות, בירות ולא-פיצות... תקראו ותבינו.
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
לפני שלוש שנים פגשתי בשוק תלפיות את מור פרץ (35) ואת יהוידע צרור (30), שהכינוי שלו הוא "יודי", ועל שמו נקרא בר האוכל 'יודי', שפעל ברחוב סירקין.מור הגיעה לכאן מבאר שבע, אבל במקור היא מערד. בבאר שבע היתה לה קונדיטוריה ביתית והיא גם עסקה בבישולים. יודי הגיע מצפת, אבל לחיפה הוא הגיע אחרי תחנת ביניים בירושלים, שם הוא וזוגתו התרסקו כלכלית בתקופת הקורונה.
אחר כך פרצה המלחמה, ושניהם נעלמו לי מהרדאר. יודי עשה כ-500 ימי מילואים בזמן הזה. ואז, יום אחד, לפני כחודשיים, טילפן אליי ידידי מוסי דן, שיש לו זכויות ענק על חיי הלילה של חיפה, והמליץ לי לקפוץ למקום חדש שנמצא בהרצה – 'יודי פיצה בירה'.
יודי? השם צילצל לי מוכר. כן, אותו יודי הנחמד והמוכשר שהכרתי לפני שלוש שנים, ואיתו אחיו אהרון, וגם מור. חלוקת העבודה ביניהם: יודי במטבח, אהרון אחראי בר ואירוח, מור מאחורי הקלעים. והיא לא לבד. היא בהריון מתקדם. 😊
בקיצור, המקום החדש שלהם ממוקם בכיכר ספר, על החורבות של 'קפה תות' המיתולוגי ו'מסעדת 'מוריה' הטבעונית. זוכרים? את ההמלצה קיבלתי לפני למעלה מחודשיים, אבל אז פרץ סבב מלחמה נוסף מול איראן, ובקיצור – הגעתי לשם רק השבוע, עוד לפני הפסקת האש.
השעה שבע וחצי בערב, והמקום מפוצץ. כל השולחנות היו תפוסים ונותרו רק כמה מקומות בודדים על הבר. העדפתי לחכות כמה דקות בצד, ספגתי קצת את האווירה והמוזיקה שהייתה בווליום הנכון עם פלייליסט רוק מצוין, וברגע שהתפנה שולחן זוגי התיישבתי עם שותפתי לארוחה.
יש משהו מאוד משוחרר במקום הזה, אולי כי הוא מנוהל כעסק משפחתי לכל דבר. עם יודי לא יצא לי לדבר הפעם, אבל דובבתי קצת את מור המקסימה, ומסתבר שכאשר הכרתי אותם בשוק תלפיות, הם בכלל היו אקסים, ורק המלחמה והמרחק החזירו אותם להיות זוג, ועכשיו הם כבר נשואים ובדרך להורות. את הווייב האישי הזה מרגישים גם בעיצוב; הוא פשוט, עם הרבה עץ ועציצים, ואפילו תמונה של הסבא שלהם שמשקיף על הבר מהמדף.
האווירה הביתית משתקפת גם בקהל של המקום. רובם כאלה שמתגוררים בסביבה, לא טורחים להתלבש ולהתגנדר. זוגות, קבוצות חברים, משפחות עם ילדים, ויש גם מי שמגיעים עם הכלב. כן, המקום מוגדר דוג-פרנדלי, ואחד הכלבים החביבים מהשולחן הסמוך כנראה קלט מרחוק שאני חובב מושבע של חתולים והגיע לרחרח אותי.
בגזרת האוכל, אין משחקים או שמות מתוחכמים מדי.
התפריט מתחלק ל"פיצות" ו"לא פיצות". אין מנות עיקריות. את המנות אפשר להגדיר כמנות ראשונות או מנות פתיחה. הזמנו פילה אנשובי (46), סלט קפרזה (48), סלט פנצנלה (58), ושתי נקניקיות (69).
מור הציצה בהזמנה שנתנו למלצרית, ואמרה שהיא שולחת לנו גם מנת שרימפס בחמאה, אריסה ולימון כבוש (78). אמרתי שאין צורך, כי אני לא מת על פירות ים, אבל היא הבטיחה שאין על הרוטב, ואני מוכרח. צדקה! באמת מצוין! ואגב, היא זכרה במדויק מה אני אוהב ומה אני לא אוהב, עוד מימי שוק תלפיות.
הסלטים והאנשובי היו סבבה. יודי בהחלט יודע את המלאכה. עם הנקניקיות נרשמה טעות. יש 3 סוגים: עגל, גאודה ופיקנטית. היות ואני אשכנזי שגדל על אוכל תפל, קצת חששתי מהפיקנטי, אז הזמנתי לנו אחת עגל ואחת גאודה. הטעות? הגיעו שתי נקניקיות עגל, ולא התלהבתי. הכרוב הכבוש והחרדל החזק שהתלוו אליהן הקפיצו לטובה. אגב, הן יכולות להתאים לילדים, ויש גם מנת פסטה לילדים.
את הפיצות, ביקשנו לסוף הארוחה. הסגנון: פיצה ניו-יורקית בהשפעה איטלקית. בשולחנות סביבנו הזמינו פיצות משפחתיות ענקיות (97). אנחנו הזמנו 2 פיצות אישיות (69) – פיצה בייקון ופיצה תפוח אדמה מדורה, שהתגלו כגדולות עד מאוד.
בכוחות משותפים גזרנו משולש אחד מכל פיצה, ואת מה שנשאר ארזו לנו. הבייקון היתה מצוינת, ומראש חשבתי שכך היא תהיה. לגבי התפו"א מדורה – פקפקתי, אבל נתתי צ'אנס, והופתעתי לטובה. היא מגיעה עם אנשובי, שמנת חמוצה, בצל ירוק ורוטב שמנת. בהחלט פיצה מנצחת.
את הארוחה ליווינו עם בירות שמגיעות ממבשלת "הגיבור" מכרמיאל. כל הבירות הן של המבשלה הזו. אני שתיתיבלונדי אייל בלגי, זוגתי העדיפה סטאוט אירי. המחיר? שפוי לגמרי (33 ש"ח לחצי ליטר).
סגרנו את הערב עם טירמיסו בעבודת יד של מור, שהיא קונדיטורית במקצועה. זה קינוח ביתי, שהיה בדיוק הסיומת הקלילה שהיינו צריכים.
לא כשר.
שעות פתיחה (זמניות): א'-ה': 23:00-17:00, שישבת: 23:00-12:00.
