התגעגעתי לסמורברוד שטעמתי בביקור הראשון שלי ## תחזית מזג האויר שכנעה אותי שזה הזמן הכי נכון להגיע שוב אל נורד 26 ## האחים פאדי וענאן זייד הרחיבו את התפריט, ומציעים מגוון אופציות לבוקר, צהריים וערב...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
התחזית הבטיחה שצפוי חורף של ממש. אז רגע לפני מיהרתי אל אחת המסעדות האהובות עליי בשוק תלפיות - נורד 26 - שהיא המסעדה הכי סקנדינבית בישראל.המסעדה שייכת לאחים פאדי וענאן זייד מעכו, דור שלישי למסעדנים.
מה הקשר של שני אחים מעכו לצפון הרחוק והקר הזה? מסתבר שקרובי משפחה שלהם גרים בנורבגיה, והם ביקרו שם, התנסו, התלהבו, וכעת גם אנחנו יכולים לערוך בזכותם היכרות עם הטעמים, המרקמים והמנות הצפוניות, שמשלבות אוכל נורדי ישן עם חדש ועם נגיעות ים תיכוניות. התוצאה היא פיוז'ן נפלא ועשיר בטעמים.
אני לא יודע איך ההגדרה של המקום. אולי קפה-מסעדה. כי הם הגדילו את התפריט, ולמעשה יש להם 3 תפריטים נפרדים: בוקר, צהרים וערב - כולל מנות חמות בצהרים ובערב. בואו נגיד, שהם הרימו הילוך, ומציעים כיום גם מנות שף טובות.
בלי לבזבז זמן מיותר, הזמנתי שני כריכים פתוחים (סמורברוד) על גבי פרוסת לחם שיפון מלא. האחד עם טרטר סלמון, והשני עם בשר כבוש מעושן. זוגתי הזמינה את מרק היום, שהתגלה כמרק דלעת.
פאדי החביב, שהכרתי אותו לראשונה לפני כמה שנים כאשר ניהל את מסעדת לוקס, מיד ניחש למה אני מחמיץ פנים. למה? כי המרק הכיל חלב קוקוס, ואני אלרגי לחלב קוקוס. אין לי ספק שאילו היה יודע מראש שאגיע, היה דואג למרק אחר. (אה, ועוד נאלצתי לשמוע את זוגתי לוגמת ומתמוגגת: וואו, כמה טעים! איזה מרק נפלא!).
לעיקרית היא הזמינה מנת פסטה בעבודת יד, ואילו אני הזמנתי פילה לברק בציפוי פריך עם פירה תפו"א וסלט קטן בצד. אני לא משוגע על פסטה, היא כן. היא היתה מרוצה. וגם אני, שטעמתי מהמנה שלה בקטנה. אני מודה: זה היה ממש-ממש טעים!
הדג שלי עם הציפוי הקריספי הגיע גם עם חצי לימון צלוי. מחצתי את הלימון והמיץ שלו שהציף את ציפוי הדג, הקפיץ עוד יותר את הטעמים.
את הארוחה ליווינו בבירה מיקלר דנית שמיוצרת דווקא בבלגיה. זוגתי, שהיא גם הנהגת, הזמינה בקבוק של מיקלר 8.7% אלכוהול. אני, שצריך להשגיח על הנהגת, גיליתי אחריות ושתיתי פחית של 5% אלכוהול. שלה היה יותר טעים. בדקתי.
ועכשיו, תתבוננו בתמונה הזו שלי עם פאדי. למה אני מבסוט? כי בזמן שהצטלמתי איתו, כשהאשוח מאחורינו, הגיח מישהו (שאני לא מכיר) מהרחוב ודחף לי ליד זר פרחים, שבתוכו מגולגלים לא מעט שטרות של 200 ש"ח כל אחד. פעם היו לי מעריצות. עכשיו יש לי מעריצים...
למה הוא העניק לי את הזר הזה? התשובה בסוף.
ועוד משהו, שבדרך כלל לא נעים לדבר עליו. אחד הקריטריונים שלי במסעדות, הוא לא רק האוכל, אלא גם הניקיון, השרות, וגם – חדר השירותים... יש מקומות נוצצים, שהשירותים שלהם קטסטרופה, ואני מנסה לא לחשוב איך נראה המטבח ובאיזה תנאים מכינים את האוכל. כן, בנורד 26, קפצתי לשירותים, שנמצאים מאחורי הבניין, והם היו נקיים ומצוחצחים להפליא. נקודה ענקית לזכותם!
לקינוח, היה עלינו לבחור בין עוגה שהשוקולד שולט בה לבין עוגת תפוחים. אני תמיד בוחר בשוקולד, אבל עדיין הדהדו בי מילות האזהרה של בתי הרופאה מהבוקר ("אבא, בגלל הסטרואידים שאתה לוקח, הסוכר שלך מתחיל לעלות!"). אז בחרתי בעוגת התפוחים וחלקנו אותה. כן, גם היא היתה מתוקה וטעימה. אבל, לפחות הסתפקתי בחצי...
אה, מה הסיפור של הזר? אז ככה: הבחור ההוא היה בדרכו לפגוש את אהובתו שחגגה יומולדת, וכאשר חלף במדרכה והבחין בנו מצטלמים, חשב שזה יהיה מצחיק לצרף לתמונה את הזר. רציתי להשאיר את הזר (עם הכסף!) אצלי, אבל הרצון שלי פחות הצחיק אותו. אז הוא לקח את הזר בחזרה והמשיך בדרכו אל אהובתו...
