טרסה: כשהמזרח התיכון פוגש את איטליה למרגלות הבהאים
טרסה: כשהמזרח התיכון פוגש את איטליה למרגלות הבהאים
כאשר טיפסנו במדרגות אל רחבת המרפסת הגדולה של מסעדת טרסה, עדיין עמדה השמש בשמים והיה חם ## העדפנו להיכנס פנימה ## כאשר יצאנו משם, כעבור שעתיים, המרפסת הלכה והתמלאה בקהל סועדים, והאווירה שמחה וצוהלת ## וכל זה, כשממול ניבטים אלינו הגנים הבהאיים המרהיבים ## בין לבין, נהנינו מארוחה חלבית (כשרה) עם דגש על דגים וירקות ## מה שבטוח, חייבים לחזור בקרוב גם לארוחת בוקר, כי שמענו שהיא אחת הטובות!
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
מסעדת טרסה שוכנת במושבה הגרמנית. למרגלות הגנים הבהאים, וזה בונוס מטורף. למעשה, היא שייכת למלון בוטניקה, אבל היא פתוחה לקהל הרחב, וגם נפרדת ממנו כי המדרגות מובילות אליה מהרחוב, ואין צורך לעבור בלובי.
בפעם הקודמת שהיינו שם, זו היתה מסעדת בשרים נהדרת, ממפעלותיו של חברי הטוב במבינו חוסאם. אבל בקיץ שעבר השתנה השם, והקונספט, וכעת מדובר במסעדת שף כשרה, חלבית, שהתפריט שלה מתבסס על חומרי גלם מקומיים עם השפעות איטלקיות וים תיכוניות, ומציע ראשונות, סלטים, פיצות, פסטות, עיקריות (4 מנות דגים), משקאות, אלכוהול וקינוחים. את התפריט בנו השף הוותיק חיים דיין הוותיק ולצדו זיכו חג'אב.
הזמנו מקום מראש לזוג, וכאשר הגענו לשם בשעה 18:00, התברר ששמרו לנו מקום במרפסת החיצונית הרחבה. עדיין היה די חם בחוץ, וביקשתי שימצאו לנו מקום בפנים. זו היתה טעות מצדי, כי די מהר נעשה האוויר פחות חם, והרחבה התמלאה בסועדים שנהנו מהאוויר, מהאווירה, וכמובן מהנוף.
המלצר מקסים, שכשמו כן הוא, ומאוחר יותר גילינו שהוא סטודנט שנה ראשונה בטכניון, עזר לנו לבחור מתוך התפריט ותרם טיפים. הוא גם המליץ מאוד על פוקאצ'ה עם 3 מתבלים (38), שהתגלתה כמיותרת משום ששתי המנות הראשונות, קרודו דג ים (72) וסשימי (78) הגיעו כל אחת עם פלוט (מקל לחם ארוך וצר, שמזכיר בגט אבל דק ומאורך יותר).
מקטגוריית הסלטים בחרנו בוראטה (76), ובעיקריות – פילה דג ים סיציליאני (135) עבורי, וריזוטו דג (132) – עבור שותפתי לארוחה.
הארוחה היתה כייפית וטעימה. אחת המנות הראשונות הפתיעה אותי עם חריפות שלא ציפיתי לה, אבל זוגתי שמחה לחסל אותה. המקום, כך שמענו, מצטיין בקוקטיילים, אבל משום מה מצאתי את עצמי מזמין חצי בירה מורטי מחבית, שלא היתה מלהיבה במיוחד. זוגתי הזמינה אפרול.
המחירים לא זולים, אבל הם מיישרים קו עם מסעדות אחרות ברמה הזו. מה גם, שכמי שכותב על מסעדות כבר הרבה שנים, אני מודע לעלויות הגבוהות שמוטלות על מקומות אוכל, ואשר הציבור הרחב לא מודע להן.
לא בכדי נחשבות מסעדות לעסק בסיכון גבוה, ואף בנק לא מוכן להלוות לבעלים כספים. פחות משליש המסעדות שנפתחות מצליחות לשרוד את השנה השלישית לקיומן, והמצב קשוח במיוחד מאז פרוץ המלחמה לפני כמעט שלוש שנים.
רבים מבעלי המסעדות שאני מכיר מתלוננים באוזניי, שקשה להשיג עובדים. הצעירים, כך הם מספרים לי, לא מעוניינים לעבוד. נעלמים ולא חוזרים. וכאשר הם נענים למודעת "דרושים", מתברר שהם אלה שהגיעו לראיין את בעל המסעדה, ולא להיפך...
ולמה אני מספר לכם את זה? כי במהלך הביקור שלי בטרסה יצא לי להכיר את מנהל המסעדה עבד חוסיין, תושב בית נטופה, שמן הסתם הכרתי אותו עוד במהלך חמש שנות עבודתו במסעדת ביץ' קלאב בשפת הים. הוא עבד שם והשקיע, ורכש המון ניסיון וידע, והוא מלא הערכה לאבי פרץ ולשאר השותפים שם. כאשר התמנה למנהל של טרסה, הוא הביא משם את מקסים, שמילצר שם במשך שלוש שנים. התרשמתי שגם העובדים האחרים שהוא גייס לטרסה הם מקצועיים, אדיבים ונעימים לקהל הלקוחות.
בתור חובב מושבע של שוקולד, הספיקה לי הצצה קטנה בתפריט הקינוחים כדי לצוד בעין את המוס שוקולד וולרונה (46), שלא איכזב, לא בטעמו ולא בגודלו. בהחלט קינוח ששניים יכולים ליהנות ממנו.
כאשר יצאנו משם, רחבת המרפסת הלכה והתמלאה בסועדים ובבליינים, והאווירה היתה קסומה. אין ספק שלמסעדה הזו יש בונוס בצורת הנוף המהפנט של הגנים הבהאים.
