במתחם אורוות האמנים בפרדס חנה פועל 'קפה הצבי' ## בית קפה חלבי, צמחוני וידידותי לטבעוניים וגם לבעלי חיים ## השירות הוא עצמי, לגמרי עצמי, ושוב גיליתי עד כמה אני גרוע במלצרות... ## בערבים הוא הופך לבר ומשתף פעולה באירוח הופעות
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
אני כותב על מסעדות ועל קולינריה כבר המון שנים. אבל – אני לא יודע ולא אוהב להכין אוכל. ויעידו על כך בנותיי, שבימים שהן היו אצלי אחרי שהתגרשתי, הן אכלו מאכלים בסיסיים ביותר. לשמחתי, הן הפכו כשגדלו לבשלניות טובות בהרבה ממני.
והיות ויש לי שתי ידיים שמאליות למדי, גם לא חשבתי מעולם להיות מלצר.
אני זוכר את בתי הגדולה משננת תפריטים, מרכיבי מנות ומחירים, כאשר רצתה להתקבל לעבודה בפאב ברברוסה של חברי עודד שטראוס. זה היה מה-זה קשה, לטעמי. אני לא הייתי מצליח לזכור אפילו מנה אחת. לא זוכר אם בסופו של דבר היא התקבלה או לא, אבל זוכר שבמשך תקופה היא עבדה בפרנג'ליקו אצל חברי יוני דביר. ולא, לא היתה שם פרוטקציה...
בתי הצעירה, לעומת זאת, עבדה טרום הגיוס שלה כמארחת ברפאלו, אצל חברי סהר ברונשטיין.
ואת כל זה אני מספר לכם, בגלל שהשבוע התנסיתי בסוג של עבודת מלצרות. לא בדיוק, אבל בערך. והוכחתי לעצמי (שוב) עד כמה אני גרוע בכך.
סיימתי הרצאה בפני אנשי חברת החשמל בחדרה (תזכורת: אני מתפרנס מהרצאות, הכתיבה על מסעדות היא בגדר תחביב, ואני לא גובה שום תשלום על כך). בדרך חזרה עצרתי יחד עם השותפה שלי לארוחת צהריים קלה ב"קפה הצבי", פרדס חנה.
הוזמנתי על ידי הבעלים, שף ניר ויימן, שזכרתי אותו מהשנים בהן שימש כשף במסעדה איטלקית נחשבת בתל אביב. קפה הצבי הוקם בשנת 2018 במתחם אורוות האמנים בפרדס חנה, והיה בית הקפה הראשון שם. הוא חלבי צמחוני עם מנות טבעוניות ומנות ללא גלוטן.
אורוות האמנים צצו על חורבות בית הספר החקלאי שהוקם בשנות ה-30 על ידי הברון רוטשילד ושימש כמוסד חינוכי חקלאי. לפני כשש שנים קבוצת אמנים החליטה להחיות את האורוות הנטושות, וכיום המתחם כולל מגוון חנויות בוטיק, גלריות, מסעדות ומקומות בילוי.
בית הקפה דוגל בשירות עצמי. מזמינים בדלפק, מקבלים זמזם, מתיישבים, וכאשר הזמזם מהבהב, ניגשים לאסוף.
בית הקפה כולל כמה אזורים. אנחנו בחרנו לשבת במקום ממוזג ומוצל, שרצפתו חצץ או זיפזיף, והעיצוב אקלקטי. האווירה במקום חופשית ונעימה. ידידותיים שם לבעלי חיים. לא מעט שולחנות היו תפוסים על ידי אנשים עם לפטופים, שהפכו אותו למשרד שלהם.
התפריט לא עשיר במיוחד, אבל אף אחד לא ייצא רעב. בחרנו כריך סלמון מעושן (46 ₪), סלט חסות לליק (58 ₪) שהיה ממש מעולה, ספגטי עם רוטב פסטו (52 ₪), ולצידם שייק צהוב ושייק קקאו. לקינוח בחרנו קרואסון חמאה (18 ₪) ובראוניז שוקולד (24 ₪). היינו אורחי המקום.
בכל פעם שיצאה מנה מהמטבח היבהב הזמזם, ואני מיהרתי אל הדלפק בחלקו הקדמי של בית הקפה, וחזרתי עם השלל בידיי השמאליות. בכל פעם כזו הסתבכתי עם מחסום הפלסטיק השקוף והכבד שנועד למנוע את בריחת האוויר הצונן אל הרחבה הגדולה והמוצלת. אה, גם התברר לי שהצלחות מאוד כבדות, ולא קל לתמרן איתן כשהאוכל עליהן.
השירות העצמי כולל גם איסוף עצמי של סכו"ם, מפיות, קיסמים, צלחות וקערות מחלקו הקדמי של בית הקפה, וכמובן שבכל פעם שהתיישבתי, גיליתי ששכחתי משהו, ובאין מלצרית לבקש ממנה, קמתי ועשיתי שוב את המסלול...
גם מים קרים מוזגים באופן עצמאי ממיכל שממוקם ברחבה הגדולה, ושם גם נמצאת עמדת הפינוי, אליה הבאתי בסוף הארוחה מגשים, סכו"ם, כוסות, צלחות, קערות ושאריות של אוכל, כאשר אני מפריד בין כל אלה, ומניח דבר דבר במיכל המיועד לו.
שימו לב, במתחם הגדול יש הופעות בכמה מערבי השבוע, והוא הופך למעין בר. האווירה סבבה לגמרי, ובחוץ פועל פודטראק בשם "חוף הצבי", עם גלידות וכאלה.
ניר ויימן סיפר לי שבקרוב, אולי באמצע אוגוסט, המקום יהפוך לכשר. למה? כי בלאו הכי אין שם בשר, בלאו הכי הוא סגור בשבת, וכך אולי יתחילו להגיע אוטובוסים של תיירים וקבוצות, כי מספיק שאדם אחד שומר כשרות, כדי שכל הקבוצה, או המשפחה, תיישר קו איתו.
