המסעדה הסינית יאן יאן בעיר התחתית אהובה עלינו במיוחד, וכך גם הבעלים סי פונג ## תמיד אני נוהג להזמין פחות או יותר את אותן מנות ## הפעם שילבתי גם מנות שמעולם לא ניסיתי בעבר ## איך היה, ואיזו פאשלה עשיתי...?
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
אני מאוד אוהב את מסעדת יאן יאן הסינית, ומאוד מחבב את סי פונג המקסימה, בעלת המקום. לא התראינו כבר כמה חודשים טובים, והיא הזמינה אותי ואת זוגתי, כי הגיע הזמן להיפגש, לעדכן ולהתעדכן.
יאן יאן פועלת כבר 40 שנים. התפריט שומר על אותן מנות לאורך זמן, ומי שמגיע לשם יודע בדיוק למה לצפות.
תמיד כשאני פותח שם את התפריט, מבטי מרפרף על ההיצע הגדול, מתלבט אם לנסות משהו שטרם טעמתי, ואז מתפתה להזמין את אותן מנות כמו בפעמים הקודמות... כי אם אני כבר כאן, אז למה לוותר על מה שאני אוהב?!
הגענו אל העיר התחתית בשעת צהרים לוהטת. בדרך פגשנו את ידידי ליאור גולן, הבעלים של מסעדת צ'אנג בה, שהתלונן גם הוא על החום המטורף. האצנו את פעמינו ונכנסנו אל חוף המבטחים הממוזג ששמו יאן יאן.
בחוץ היה כל כך חם, שהתיאבון ניטל מאיתנו. הצצנו בתפריט העסקיות שתקף במשך כל היום (יש תפריט עסקיות נוסף, שמיועד לשעות 12:00-15:00 בימים א'-ה'), והתיאבון חזר לו לאיטו. התחלנו להזמין את המנות המועדפות עלינו, אלא שסי האהובה שהגיעה לקבל את פנינו, הציעה בדרכה העדינה שאולי הגיע הזמן שננסה מנות קצת אחרות.
נטשנו את תפריט העסקיות, ושקענו לתוך התפריט הרגיל. הזמנו כמה מנות שלא רצינו לוותר עליהן, ולצידן כמה כאלה שניסינו לראשונה: מרק חמוץ-חריף (כן, יש חמסין, אבל אני לא מוותר על מרקים גם בקיץ), מרק טום יאם שרימפס, צמד אגרולים, סלט מלפפון בטעם סיני, ושתי עיקריות - נתחי בשר לבן בנוסח סצ'ואן, והונג שאו שרימפס.
המנות החלו להגיע אל השולחן, ואליהן נוספו עוד כמה מנות שלא הוזמנו: גיוזה שרימפס מטוגן, גיוזה עוף מאודה, וגם עיקרית נוספת - בוק צ'וי עם בקר.
אני לא חובב גדול של שרימפס, וזוגתי דווקא כן. את הגיוזה עוף המאודה לא אהבתי, וזוגתי דווקא כן. בשר לבן טעים לי, וזוגתי לא נוגעת בו. ובקיצור, כל מנה שהגיעה מצאה את יעודה. ברור שלא היה לנו סיכוי לחסל את כל מה שהגיע לשולחן, אבל לפחות טעמנו והתנסינו במנות שונות מאלה שבדרך כלל אנחנו מזמינים.
כמובן, ניצלנו את הפגישה עם סי לעדכונים הדדיים. סיפרנו איך עברה עלינו ועל הבנות שלנו מלחמת 12 הימים מול איראן, והיא סיפרה על הנזק שנגרם למבנה השני של המסעדה בגלל ההדף שיצר הטיל שנחת בקרבת מקום, ושמחנו לשמוע ששניים מילדיה סיימו את שירות המילואים האחרון, ורק השלישי עודנו שם.
פאשלה אחת נרשמה בכל זאת. אני אף פעם לא מסרב לקינוח. הרי ידוע שיש לנו קיבה רזרבית, שמיועדת למתוקים. המלצרית הציעה לנו גלידה עם בננה ואננס מטוגנים. נשמע טוב. ואז היא ציינה שיש עוד קינוח יותר גדול שכולל גם ליצ'י מטוגן.
אוקיי, אמרתי, אז ניקח את זה עם הליצ'י. כאשר יצא אלינו הקינוח גילינו שמדובר במנה שמתאימה לארבעה אנשים. מלבד פירות, היא כללה גם כמה סוגי גלידה עבודת יד: קוקוס, חלבה, פיסטוק. טעים, טעים, אבל גם לקיבה הרזרבית יש גבולות...
נפרדנו בחיבוק גדול, ויצאנו שבעים ומבסוטים אל השמש הלוהטת שחיכתה לנו בחוץ. בדרך אל המכונית עצרתי במאפיית שטיינבך הסמוכה במטרה להגיד שלום לחברי עופר שטיינבך, הבעלים, אלא שפתק על הדלת בישר שעקב מחסור בעובדים המקום נסגר בשעה 14:00. אז אם אתם מכירים מישהו שרוצה לעבוד במאפייה, תפנו אותו אליי או אל עופר.
