מסעדת הדגל החיפאית נאלצה לחפש לעצמה כתובת אחרת, וההתלבטות היתה קשה, שהרי הכתובת היא גם השם ## הגענו אל המיקום החדש, בשכונת הדר, והוא מגניב לא פחות מהמבנה הקודם, ונגיש ממנו בהרבה ## ואיך האוכל? תקראו...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
אחרי 16 שנים בבניין המיוחד ברחוב הנמל 24, זה שהעניק למסעדתו של שף רן ראש את שמה, התבשרו רן ואנשי הצוות שהבניין עומד להיהרס ועליהם למצוא לעצמם לוקיישן חדש.
זו היתה בשורה קשה. הנמל 24 היתה המסעדה הראשונה שנפתחה שם, ורק בעקבות ההצלחה שלה צצו כל האחרות. מה גם שכתובת המסעדה שימשה גם בתור השם שלה. תוסיפו לכך טרגדיה אישית שעברה על רן באותה תקופה, ואת הקורונה והשלכותיה – ותבינו שהמצב היה לא פשוט בעליל.
אבל מעז יצא מתוק. רן ומנהלת המסעדה הוותיקה, טל רחימי גלפר, שהצטרפה לצוות לפני 13 שנים, החליטו שחייבים להמשיך, וטל אפילו הפכה לשותפה. ביחד הם חיפשו לוקיישן ראוי, סקרו את כל חיפה, וכמעט סגרו על מבנה ברחוב סירקין, אלא שרגע לפני החתימה על החוזה, הם קפצו לבדוק עוד מקום, בקומת הקרקע של מלון ביי-קלאב שנסגר לפני הקורונה, התלהבו – והחליטו ללכת על זה!
הכתובת החדשה היא רחוב חסן שוקרי 7, כן, הרחוב בו ממוקמת עיריית חיפה, אבל הכניסה למסעדה היא מרחוב עומר אל כיאם 12. ממש ליד לשכת הגיוס. גם הפעם רן ראש מעז להיות הראשון לפתוח מסעדה מפוארת ומושקעת בשכונת הדר השוקעת, ולא מן הנמנע שהצלחתו בלוקיישן החדש תעודד מסעדנים נוספים ללכת בעקבותיו.
השף רן ראש הוא בוגר בית הספר הגבוה לבישול של פול בוקוז בליון, צרפת. הוא עבד במסעדת לה בל אוטרו, שהיא בעלת שני כוכבי מישלן בריביירה הצרפתית של קאן, ובהמשך פתח מסעדה משלו בפריז. רן יצר תפריט מוקפד ששומר על טכניקות הבישול הצרפתי בהן הוא מתמחה, ומשלב חמרי גלם מקומיים וטעמים חיפאיים מבית סבתא. כן, רן גדל לא הרחק מהמיקום הנוכחי של המסעדה. לא בכדי הוא גאה להציג את סגנון האוכל שלו כמטבח חיפאי-צרפתי.
יצא לי לא פעם לסעוד בנמל 24 במשכנה הקודם. הייתי שם עם אבא שלי, כאשר חתם על מכירת דירתנו שברחוב הספורט תמורת נזיד עדשים (לא בטוח שהיה כלול בתפריט), סעדתי עם חברים, וגם התארחתי בהזמנת הבעלים בהשקות תפריט ובמסגרת סיורי עיתונאים.
בסוף חודש מאי עידכן אותי רן ראש, שהוא חבר אהוב במיוחד, כי המסעדה נפתחה להרצה והזמין אותי להגיע. העדפתי להמתין עוד קצת, עד שתסתיים תקופת ההרצה, ובשבוע שעבר – כאשר גם השותפה טל הזכירה לי שמחכים לי שם – התייצבתי למחרת.
היתה סיבה לכך שלא נעניתי להזמנה הראשונה. מצד אחד, הייתי סקרן להכיר את המקום החדש, ומצד שני – חששתי להתאכזב. אחרי המקום הקסום ששימש אותם במשך 16 שנים, לא ציפיתי להפתעות גדולות.
אבל, התבדיתי. מרגע שפסענו פנימה וערכו לנו היכרות עם המסעדה על אגפיה השונים, הבנתי שיש כאן ניצחון! המסעדה רחבת ידיים ומשתרעת על פני מפלס אחד (במיקום הקודם, היות וזה היה מבנה לשימור, זה הצריך טיפוס במדרגות לקומה העליונה, ללא מעלית), וזהו מקום עם אופי! מקום מיוחד!
בעוד כמה חודשים יחזור לפעול שם גם בית המלון, תחת שם אחר ובעלים אחרים. מלון בוטיק לקהל איכותי וללא ילדים. המסעדה תשרת גם את אורחי המלון, כך שמדובר בווין-ווין סיטיואיישן.
ולגבי שם המסעדה? מסתבר שהשם הפך למותג, וניתן לנדוד ולנתק את המסעדה מהכתובת, והשם ימשיך ללוות אותה, ולשמר את מיקומה בצמרת המסעדות החיפאיות.
גאיה, המלצרית ששירתה אותנו, התגלתה כמי שסיימה לאחרונה תואר שני באוניברסיטת חיפה, ושמחנו לגלות שהמנחה שלה בתזה היא רבקה יהב, השכנה האהובה שלנו, אשתו של יונה יהב. זה נחמד לתקשר עם מלצרית אינטליגנטית, שמבינה את הבדיחות הציניות ואת ההערות הסרקסטיות שלי. היא בהחלט הפכה את הארוחה לנעימה עוד יותר.
רן ראש הוא בחור צנוע מאוד, שבקושי יוצא מהמטבח, אבל כמובן שיצא לקראתי לחיבוק וצילום משותף. כבר סיפרתי שאני אוהב אותו. נכון...? וזה לא רק בגלל שגם הוא מנגן ואוהב רוק, אלא בגלל האופי הצנוע והטוב שלו. כשיצאה המסעדה לדרך, הייתי בעיקר חבר טוב של השותף הקודם, גיא אביטל, ורק כעבור כמה שנים זכיתי להכיר יותר לעומק את רן, ולהוקיר אותו על יכולותיו ואיכויותיו הבלתי ניתנות לערעור.
כאורח המסעדה, המליצו לי לטעום מכל מה שבא לי. מי שמכיר אותי יודע שגופי צנום וקיבתי קטנה. בהרצאות על מוזיקה מהן אני מתפרנס [כן, הפרנסה שלי היא מהרצאות. :) אני לא גובה תשלום ממסעדות עבור הכתבות שאני מפרסם עליהן], לא פעם מזהים אותי אנשים מהקהל בתור "זה שכותב על מסעדות", ותוהים כיצד אני מצליח לשמור על הגיזרה.
זה המקום לציין שמסעדת הנמל 24 מציעה ארוחה ברמה אחרת. איכות ולא כמות. חלק מהמנות קטנות. לא מגיעים לכאן כדי להעמיס את הצלחת, ולא כדי לחשב מחירים, אלא כדי להתענג על הטעמים, על השילובים. פעם, מזמן, חשבתי שזו פלצנות. עם הזמן הבנתי שזו איכות, מנות לאניני טעם.
התפריט מציע: פתיח, ראשונות, ביניים ועיקריות. יש גם תפריט אלכוהול ותפריט קינוחים. יש הרבה אופציות של פירות ים, שבאופן אישי אני לא מחבב במיוחד, וזוגתי נאלצת לזרום איתי, כדי שאוכל לטעום גם מהמנות שלה.
מהראשונות בחרנו ברולה ופטה כבדים (68 ₪) וסלט חיפאי טבעוני (51 ₪). גאיה המלצרית הסבה את תשומת ליבנו לכך שהם מוגשים ללא לחם, והזמינה לנו גם גריסיני רוזמרין (לחם הבית שמוגש עם 3 מטבלים), שמוגש כפתיח, ולא ויתרה לנו גם על מרקון קרם בצלים (18 ₪), שבעבר נמנעתי מללגום אותו בגלל קצפת הכמהין שהוא מכיל. גאיה פתרה את הבעיה, והביאה לי אותו ללא כמהין.
ממנות הביניים בחרנו מנת נתחי פילה בקר (114 ₪), ולעיקריות: פילה בס בקראסט חמאת במיה (132 ₪) ואנטריקוט (172 ₪).
קטונתי מלחוות דעה על כל מנה ומנה. אסכם ואומר שזכינו בארוחה מגוונת ונפלאה. כל המסעדנים מצהירים שהם משתמשים במיטב חומרי הגלם. אצל רן מרגישים את זה. איכות. איכות. איכות. טעים. טעים. טעים.
למרות שהיינו שבעים, טל וגאיה רמזו לנו שכדאי לטעום גם מתפריט הקינוחים. ידעתי שמבט בתפריט לא באמת יבהיר מה יגיע לשולחן, כי מדובר ביציאה להרפתקה. אני לא הרפתקן מטבעי, אז אחרי התייעצות עם גאיה בחרנו פבלובה קוקוס במילוי סלסת אננס וגלידת פינה קולדה (56 ₪).
אלא שמהמטבח נשלח אלינו קינוח נוסף: קרם ברולה פיסטוק עם גלידת צנובר מעושנת (52 ₪). רק טעמנו בקטנה מכל קינוח, ותו לא. כי גם לארוחה נפלאה כדאי לשים קו סיום...
אז הבנתם למה התכוונתי כשכתבתי שיוצאים להרפתקה קולינרית? 😊
