סביח גריל בשרים
סביח גריל בשרים
הקורונה שלחה את סביח הזקן מנווה דוד לפנסיה, אבל את המוניטין המשפחתי ממשיך הנכד שחר עם בני משפחתו ## עצרנו לארוחה זריזה וטעימה מאוד, ושמענו סיפורים על הסבא הזועף ועל המריבות עם אשתו נעמי שסיפקו הצגה ללקוחות המושבעים...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
יום חמישי היה יום של סידורים. לקראת השעה ארבע אחה"צ מצאנו את עצמנו באזור הצ'ק פוסט, ונזכרנו שדילגנו על ארוחת הצהרים. מפה לשם, מצאנו את עצמנו נוחתים ב"סביח גריל בשרים", בשדרות ההסתדרות 211, ממש בין צומת קריית אתא לחוצות המפרץ בכביש השירות, צמוד לתחנת דלק.
בשעות הצהרים הסיכוי קלוש למצוא שם חנייה, ולא פעם משמש שחר, הבעלים, בתור פקח תנועה, כשהוא מנסה לסדר ללקוחות שלו מקום לעצור בו את הרכב.
אבל אנחנו כבר גלשנו אל מעבר לשעה 16:00, ומצאנו חנייה כמעט ליד. אם היה חשש קל שלא נספיק לאכול, כי עוד מעט יסגרו את הבסטה וכולם הולכים הביתה, הרי שהוא התפוגג ברגע שאחיו של שחר, חן, זיהה אותי כמי שכותב על מסעדות, ומרגע זה התמלא השולחן בסלטים, ובמהירות הבזק צצו גם שיפודים.
נכון שלמקום קוראים "סביח", אבל אין בו סביח. לעומת זאת, יש בו, כאמור, סלטים, חומוס, ומגוון שיפודים ומנות בשריות: קבב הבית, פרגית, כבד, לבבות, אנטריקוט, מרגז, חזה עוף במרינדה, מעורב ירושלמי ושניצל הבית.
טעמנו מגוון שיפודי בשרים, והם היו פשוט נפלאים. עסיסיים וטעימים. יוצא לי לאכול בהמון מסעדות, כולל מפוארות ויקרות, וחשוב לי לציין שהשיפודים והסלטים שטעמתי אצל הנכד שחר היו סוף הדרך, וזו היתה אחת הארוחות הטובות שלי בזמן האחרון!
הזמנו גם בירות, אבל שחר התנצל שבגלל טעות בהקלדה שלחו לו בטעות בקבוקי קרלסברג לבנה בלי אלכוהול. אמרנו שניקח צ'אנס, ובאמת לא היה כמעט הבדל בינם לבין הבירות האלכוהוליות. הן היו צוננות ומרוות. לא נגענו בפיתות, ורק טעמנו בקטנה מהאורז והצ'יפס, כדי להשאיר מקסימום מקום לבשרים ולסלטים, ובסוף הארוחה הפתיע אותנו שחר עם שיפוד סלמון, שגם הוא היה נהדר.
ועכשיו, בואו נעשה לכם סדר... 'סביח גריל בשרים' הינה דור ההמשך של סטיקייה קטנה ומפורסמת שפעלה במרכז המסחרי של שכונת נווה דוד בחיפה. סביח הינו שמו העיראקי של בעל המקום, ששמו המקורי היה דויד. הוא ואשתו נעמי פתחו את המקום הקטנצ'יק שלהם באמצע שנות ה-70, וסגרו אותה כאשר פרצה הקורונה.
בעודי יושב ונוגס בבשרים המצוינים, נזכרתי שחברי ושותפי למדור האוכל ב'ידיעות חיפה', עו"ד ליאור פרי, סיפר לי בעבר ניסים ונפלאות על אותו סביח. מיד סימסתי לו: "אתה זוכר את סביח העיראקי ממחנה דויד?"
תוך שניות ליאור ענה לי: "בטח! הייתי הולך הרבה לשם. סוג של חוויה אנתרופולוגית. חלק מהכיף היה לשבת שם, לשמוע אותו צורח על אשתו נעמי. זה היה מקום קטן שפעל בשעות לא קבועות. שניים-שלושה שולחנות כתר ישנים, במרכז מסחרי קטן. תמיד השתרך שם תור ארוך, השירות היה איטי. סביח היה לחוץ בטירוף, תמיד כעוס, תמיד זעוף..."
"המבחר כלל 4 מנות בלבד: קבב, פרגיות, לבבות וכבד. בלי צ'יפס בלי סלטים חופשי, בלי פינוקים. אוכלים בעמידה או יושבים על המדרכה. העשן מסביח הציף את כל נווה דוד. ולמרות זאת, היינו יורדים מהכרמל להתענג מסביח. כמה שהיה פשוט, ככה היה נפלא..."
אני מקריא לשחר את מה שסימס לי ליאור, והוא צוחק ומאשר, שאכן כך היה: "סבא שלי התחיל עם מנגל, ואז עבר לעבוד בתוך בוטקה של 15 מ"ר. זו היתה שכונה קשוחה, והוא עבד בשיטות ישנות. אפילו שלט לא היה לו. סבא וסבתא רבו ביניהם לא מעט, קללות, צעקות. ממש נתנו הצגה ללקוחות. וכשהילדים היו רבים בבית, הוא היה מתעצבן, עוזב את הכול, ועולה הביתה לטפל בהם. במשך השנים כל הנכדים עבדו אצלו."
הקורונה הוציאה את סבא סביח לפנסיה, אבל שחר בן סוסן, הנכד, הלך בדרכו כבר בשנת 2010. 'סביח גריל בשרים' שומר על השם המיתולוגי של העסק של סבא, אבל מדובר במקום גדול יחסית, נקי ומצוחצח. זהו עסק משפחתי, שעובדים בו האחים שחר וחן, האחות נעמה והאימא סמדר. אבא אלי אחראי על האחזקה. מלבד בני המשפחה יש שם צוות גדול.
שחר, איך זה לעבוד עם המשפחה?
"זה לא פשוט, אבל מנסים להפריד בין העבודה לבין החיים מחוץ לעבודה. משתדלים לא לדבר על העסק במפגשים משפחתיים, וגם יש חלוקה טבעית של תפקידים."
איך השפיעה הקורונה על העסק?
"בשנת 2019 התחלנו עם משלוחים, וכאשר פרצה הקורונה היינו ערוכים לעבוד בתנאים שהיא הציבה בפנינו."
