פאט ויני נתניה: ללכת על בטוח
פאט ויני נתניה: ללכת על בטוח
קיץ ישראלי, שעת צהרים, ואנו מוצאים את עצמנו בנתניה ## האם להמר על מסעדה לא מוכרת לנו, או להיכנס לסניף של פאט ויני? ## בחרנו להיכנס לפאט ויני, שאנו מכירים ואוהבים את התפריט שלה, ושהמחירים שלה ידידותיים ## וטוב עשינו...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
השבוע מצאתי את עצמי בנתניה. בשנות ה-90 הייתי עורך של עיתוני ילדים ונוער, והמערכת היתה בנתניה. בימים ההם הכרתי את כל מקומות האוכל באזור. אבל השנים חלפו, נתניה ופולג התפתחו ללא הכר, וכשהגיעה שעת הצהרים התלבטתי... האם להמר על מסעדה שאינה מוכרת לי, או ללכת על בטוח?
בשבוע שעבר, למשל, הייתי בתל אביב ונכנסתי למסעדה מדוברת וידועה. האכזבה היתה גדולה. אחרי התלבטות קצרצרה, הפעם בנתניה, החלטתי להיכנס לסניף של רשת פאט ויני, שכבר סעדתי בסניפים שלה בחיפה ובביג קריות, ואהבתי מאוד.
הסניף הנתנייתי של פאט ויני שוכן במתחם סוהו, ממש מול איקאה ברמת פולג. זהו מתחם גדול, שכולל חנויות שונות וגם מקומות אוכל. השעה היתה שעת צהרים. בחוץ היכתה השמש ללא רחם. בפנים היה ממוזג ונעים.
אגב, על רחבת המדרכה, מול פתח המסעדה, יש מתחם ישיבה גדול שיכול להכיל עשרות סועדים, תחת שמשיות ענק. אני מניח שבשעות ערב הוא פופולארי במיוחד.
פאט ויני הנתנייתית יכולה להכיל כ-200 סועדים, להערכתי. האווירה צעירה, שמחה, ומוזיקה לגמרי לא רעה מושמעת ברקע בווליום סביר. רוק, פופ. נעימים לאוזן.
היות והגענו קצת אחרי השעה 14:00, ביקשתי תפריט עסקיות. אבל התברר שאין עסקיות, כי גם כך המחירים ידידותיים מאוד, והם נשארים ידידותיים לכל אורך היום והערב. מניסיון העבר למדתי, שלמרות שהמחירים זולים יחסית, אין שום פשרה בכל הנוגע לטריות, טעמים, אסתטיקה. מדובר ברשת בת של קבוצת La Table, אליה משוייכות גם רשתות רפאלו, מינה טומיי וקינג קונג, כך שהאיכות והסטנדרטים הגבוהים נשמרו מלכתחילה.
המלצרית הנחמדה הגישה לנו מיד קנקן מים צוננים אל השולחן, והסבירה שברגע שהיא רושמת מנה, כבר מתחילים במטבח לעבוד על ההזמנה. כלומר, אין סדר בהוצאת המנות. כאשר מנה מסוימת מוכנה, היא יוצאת מיד לשולחן, בלי להתחשב בסדר המנות שהוזמן. ראשון מוכן, ראשון יוצא.
שאלתי אם זה בסדר שנדפוק את השיטה, ופשוט נזמין בשלב ראשון רק מנות ראשונות וסלט, ורק כשנסיים אותם נעבור להזמין את העיקריות. מהחיוך שלה הסקתי שאני לא הראשון שמזמין באופן כזה, על מנת ליצור בכל זאת הפרדה בין הראשונות לבין העיקריות.
על השולחנות מונחים עציצים, ובהם צמחי תבלין, כמו פלפל חריף, בזיליקום ורוזמרין, שמומלץ לקטוף ולהוסיף למנה. כל אחד, לפי טעמו האישי. נחמד.
המסעדה רחבת ידיים, והאווירה נעימה. במרכזה יש הרבה צמחייה ירוקה, אבל מודה ומתוודה שלא התקרבתי לבדוק אם מדובר בפלסטיק או לא. זה גם לא משנה, כל עוד הצבע הוא ירוק. כן, בצעירותי הייתי אוהד שרוף של מכבי חיפה, והסימפטיה לצבע הירוק מלווה אותי גם כיום.
בפאט ויני, התפריט איטלקי, האווירה אמריקאית. פס קר, פס חם וטאבון. התפריט כולל את מיטב המנות ממטבחה של המאמא האיטלקית; מנות פתיחה מגוונות, רביולי, לזניה, פסטות טריות שמוכנות מידי יום, רטבים עשירים בעשבי תיבול, פוקצ׳ות ופיצות שמרודדות ברגע ההזמנה ונאפות בטאבון אבן לוהט, אנטפסטי משלל ירקות טריים, אלכוהול ויין איטלקי, קינוחים וגלידה בייצור עצמי. חומרי הגלם מיובאים מאיטליה.
למרות הקיץ שהשתולל בחוץ, תפס את מבטי בתפריט: "מרק היום". שאלתי את המלצרית, האומנם מגישים מרק גם בקיץ? והיא ענתה שכן, ושהיום זהו מרק תירס. היא גם הציעה להביא לי טעימה כדי שאחליט אם להזמין או לא. הטעימה הגיעה, אבל החלטתי לוותר על מרק.
בחרנו בשלב זה שתי מנות ראשונות וסלט. בשלב השני, הזמנו עיקריות. אה, וגם גלידה לקינוח. המנות אכן יצאו די מהר, ממש בזו אחר זו. המלצרית המליצה על ארוחת שרינג, שיתופית. זרמנו עם ההמלצה. היות ועדיין המתינו לנו שעות עבודה לא מעטות, וגם נסיעה בחזרה לחיפה, לא התפרענו על תפריט האלכוהול, ובחרנו בבירה גולדסטאר לא מסוננת בבקבוק. יש גם בירות מחבית ואופציות הרבה יותר מעניינות.
המחירים ידידותיים מאוד, ממש כפי שזכרנו מהביקורים הקודמים. המנה הכי יקרה עולה 69 ₪. לפני למעלה משנה, כאשר נפתח סניף חיפה בקניון עזריאלי, הזמין אותי אסף נתנזון, אחד השותפים, למקצה טעימות והיכרות. אסף הבטיח אז שבעתיד הנראה לעין המחירים לא יעברו את הסף הזה. ואכן, למרות האינפלציה והזינוק במחירי חומרי הגלם – נכון להיום, עדיין אף מנה לא מנפצת את תקרת ה-69 ₪.
וזה מה שטעמנו:
פוקצ'ה שום ומוצרלה (27 ₪) - מאפה בצק איטלקי, עם תערובת עשבי תיבול, שמן זית, שום, גבינת מוצרלה ופרמז'ן. מוגש עם סלסת עגבניות. הפוקצ'ה הזו, להבדיל מהפוקצ'ה הרגילה שהיא זולה יותר, מגיעה כשהיא מקוטעת לשש יחידות. ביקשתי צלוחית שמן זית עם בלסמי, וטבלתי את הפוקצ'ות הקטנות בתוכה.
קרפצ'ו בקר (39 ₪) – בשמן זית, אורוגולה, חומץ בלסמי ופרמז'ן מפוזר ממעל. מנה טעימה ומדויקת.
סלט פנצנלה (57 ₪) – ירקות טריים שנחתכו ממש לפני זמן קצר: עגבניות שרי צבעוניות, עגבניות, זיתי קלמטה, מלפפון, צנונית, בצל סגול, סלרי, קרוטונים, גבינת פטה, עשבי תיבול ורוטב שמן זית ולימון.
סלמון קרמה (69 ₪) – לינגוויני ירוק, קרם תרד, שמנת, פילה סלמון, כרישה, פטריות יער, תרד ועגבניות מיובשות. דג הסלמון אומנם לא היה ורדרד וכמעט חי כמו שאני מעדיף, אבל היה טעים מאוד והמנה חוסלה עד תומה.
פפרדלה כבדים ופטריות (69 ₪) - פפרדלה, פטריות צלויות, צ׳ילי טרי, בצל ירוק, שום, תרד וכבדי עוף בציר בקר וחמאה ברוטב עגבניות. המלצרית התריעה שהמנה קצת חריפה, וכיאה לאשכנזי תבוסתן ביקשתי להפריד ממנה את הצ'ילי...
גלידת וניל (29 ₪) – ברוטב סירופ שוקולד וקליק. האמת, גלידה סתמית למדי, אבל מרעננת. למעשה, חשקתי דווקא בגלידת שמנת איטלקית עם פיסטוקים, אבל לצערי היא אזלה.
הארוחה היתה מצוינת. לא נרשמה אפילו נפילה אחת. שמחתי שהלכתי הפעם על בטוח. על פאט ויני!
