תָּמָר מִתְגַּעְגַּעַת לַקִּבּוּץ שֶׁלָּהּ וּמִתְקַשָּׁה לְהִסְתַּגֵּל לַחַיִּים הַחֲדָשִׁים הַרְחֵק מֵהַבַּיִת. שָׁנִי מְנַסָּה שׁוּב וָשׁוּב לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ, אֲבָל תָּמָר מְרֻחֶקֶת וּמְהֻסֶּסֶת. וְרַק בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁל גִּלּוּי לֵב הִיא מוּכָנָה לְשַׁתֵּף בִּמְעַט מִכָּל מָה שֶׁעָבַר עָלֶיהָ, וּלְסַפֵּר שֶׁהַכַּלְבָּה הָאֲהוּבָה שֶׁלָּהּ, בּוֹנְזַאי, נֶעֶלְמָה בְּיוֹם הַפִּנּוּי. יַלְדֵי בֵּית הָעֵץ נְחוּשִׁים לְהַחְזִיר לְתָמָר אֶת תְּחוּשַׁת הַבַּיִת שֶׁאָבְדָה לָהּ
קרא עוד