BOOKS 2026 #הוצאת דביר

מחשבות ראשונות בפילוסופיה. 'ספר ההפכים' מפגיש קוראים, קטנים וגדולים, עם רעיונות פילוסופיים מנוגדים ומראה איך הם מעצבים את המחשבה שלנו. טוב ורע, יפה ומכוער, דומה ושונה, עשיר ועני – ההפכים סותרים ומשלימים זה את זה, כמו שני חלקים של שלם אחד.

זהו הספר השלישי בסדרת 'היצורים שלא עוצרים' מאת ההיסטוריון והסופר יובל נח הררי, מחבר 'קיצור תולדות האנושות'. הפעם הוא מסביר כיצד אויבים עזים הפכו לפעמים לשכנים אוהבים, איך כסף שינה את העולם, ומה אנשים לאורך ההיסטוריה חשבו על אלים, על רוחות רפאים ועל שדים.

רִינַת הוֹפֶר, סוֹפֶרֶת הַיְּלָדִים הָאֲהוּבָה, מַזְמִינָה אֶת הַיְּלָדִים לְחַפֵּשׂ בִּתְמוּנוֹת גְּדוֹלוֹת וְסַסְגּוֹנִיּוֹת אֶת הַגַּמָּד הַשּׁוֹבָב שֶׁל הַיַּלְדָּה שָׂגִית, שֶׁמְּלַוֶּה אוֹתָהּ בְּחַיֵּי הַיּוֹם־יוֹם לְכָל מָקוֹם.

גיבורת הרומן שלפנינו אינה אישה היסטורית, ואפילו לא דמות בדיונית נורמטיבית. זוהי אישה עלומה, דמנטית, ה"נדבקת" לסופרת שלה כאל "מראה נורמטיבית" ומנסה באמצעותה להתנהל בחיים שהיא כבר לא מבינה. ואולם, אט־אט מתברר לנו ש"המראה הנורמטיבית" כבר אינה מסוגלת לשקף כהלכה את מציאות חיינו, המשתקפת כהלכה דווקא, למרבה האסון, ב"מראה הדמנטית".

הַסִּפּוּר שֶׁל צִילִי מַתְחִיל בְּמֵי בְּרֵכָה בְּלֵב מִדְבָּר וְנִמְשָׁךְ בְּמַסָּע אֶל מַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה. הַאִם בֶּאֱמֶת תּוּכַל צִילִי לִחְיוֹת בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת שׁוֹנִים כָּל כָּךְ? יַחַד עִם צִילִי וַחֲבֵרֶיהָ יֶחְווּ הַקּוֹרְאִים אֶת גַּלְגַּל הַחַיִּים שֶׁל הַטֶּבַע וִיגַלּוּ בֵּין הַשּׁוּרוֹת שְׁאֵלוֹת עֲמֻקּוֹת עַל צְמִיחָה, הִתְפַּתְּחוּת וְזֶהוּת.

אסופת מאמרים נבחרים, פרי עטו של ויקטור פרנקל, מההוגים המשפיעים ביותר של זמננו. באמצעות מגוון רחב של נושאים — כולל מין, מוסר, ספרות מודרנית, ספורט ופילוסופיה — פרנקל חוקר את התכונות המופלאות של האנושות. תרגום חדש.

הספר האלבומי הגדול הזה פורס עשרות קרבות, ביבשה, בים ובאוויר; קרבות שהביאו לשחרור עמים, להעלאת שליטים חדשים, וכאלה שהכריעו מלחמות עולם. הספר מלווה את הקוראים והקוראות אל הרגעים הדרמטיים שבהם היסטוריה נכתבת בדם.

בשנת 1988, כשניצה בן־ארי ואני היינו בזוגיות, ניצה הביאה לי ספר נפלא במתנה: חילופי גלויות בין הצייר פרנץ מארק והמשוררת אלזה לסקר־שילר. נכבשתי מייד בקסמו. אני חושב שכבר באותו יום החלטתי לכתוב ולצייר בכל יום גלויה לניצה. (דני קרמן)