יש מייאו
אשכול נבו / כינרת
הֶחָתוּל הָרָאשִׁי מַזְמִין אֶת עֲמַלְיָה וְאֶת אֲחוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה תָּמָרָה לִפְגִישָׁה חֲשׁוּבָה בַּגִּנָּה. מָה הוּא רוֹצֶה לְסַפֵּר לָהֶן? וְהַאִם הֵן בַּדֶּרֶךְ לְגַלּוֹת מָה קָרָה לַנַּעַל הָאֲבוּדָה שֶׁל עֲמַלְיָה?
סִפְרוֹ הַשְּׁלִישִׁי לִילָדִים שֶׁל אֶשְׁכּוֹל נְבוֹ, הוּא סִפּוּר עַל הָאֱנוֹשִׁיּוּת שֶׁיֵּשׁ בַּחֲתוּלִים, עַל הַגְּמִישׁוּת הַחֲתוּלִית שֶׁאֲנָשִׁים מְסֻגָּלִים לְגַלּוֹת, וְעַל הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ כָּבוֹד הֲדָדִי, נְדִיבוּת וְאֶמְפַּתְיָה יְכוֹלִים לְהוֹבִיל לְפִתְרוֹן יְצִירָתִי שֶׁל מַחְלֹקֶת.
אֶשְׁכּוֹל נְבוֹ הוּא אַחַד הַסּוֹפְרִים הָאֲהוּבִים בְּיוֹתֵר בָּאָרֶץ. סְפָרָיו תֻּרְגְּמוּ לִ־14 שָׂפוֹת וְזָכוּ בִּשְׁבָחִים וּבִפְרָסִים. גַּם אֶת סְפָרָיו הָאֲחֵרִים לִילָדִים, 'אַבָּא שֶׁל עֲמַלְיָה נוֹסֵעַ לְאוֹסְטְרַלְיָה' וּ'מַחְשָׁבָה מַמְתִּינָה', אִיֵּר דֶּיְוִיד הוֹל.
אשכול נבו: הכול התחיל מסיפור שקרה באמת, לפני שלוש שנים. השארנו שתי נעליים עם בוץ על השטיחון שבכניסה לבית. אבל בבוקר, כשפתחנו את הדלת, הייתה שם רק אחת. בזווית העין הבת הקטנה שלי ראתה חתול בורח עם הנעל שלה לתוך השיחים. אז רדפנו אחריו. אבל הוא היה זריז מאיתנו – בכל זאת חתול - ונעלם עם הנעל לעולמים. אוף, חבל שאי אפשר לדבר אתו, היא אמרה. להציע לו משהו. ואני חשבתי: בעצם למה לא?
"יש מייאו" נולד כסיפור שסיפרתי לבת שלי לפני השינה. ואז הצטרף דייויד הול, שאייר גם את "אבא של עמליה נוסע לאוסטרליה" ואת "מחשבה ממתינה", כדי שנוכל להפוך את זה לספר. הזמן שחלף מאז רק חידד את הצורך שלנו, בני האדם, ילדים ומבוגרים, להגיע להסכמות. למצוא שפה משותפת. ולפתור מחלוקות בדרך של אמפתיה ונדיבות. נדמה שאין עיתוי יותר טוב מאשר הימים האלו לסֶפר שבלב שלו יש תקווה ויש...מיאו!
40 עמ', 86 ₪.
