כה מעט, כלום כמעט

רוגל אלפר / פרדס

 זה לא ספר שירה. יש בו גבר ער בלילות. עיר זרה נבנית והולכת סביבו. הוא מעשן. הוא מגדל ילדים. הוא לא שוכח את הילד שהוא עצמו היה. חייב להבין את שיעורי הבית בחשבון. חייב להצטרף לצופים. הוא מספר קצת על עצמו במילים שלו. אולי משפט אחד טוב, צלול ובהיר יפסיק את זה. 

רוגל אלפר (1967) כותב בעיתון "הארץ". פרסם ארבעה רומנים וגם ניגן ושר בלהקת רוק והגיש תוכנית תרבות בטלוויזיה. הספר הוא דיוקן עצמי חסר רחמים בעולם חסר רחמים.

רוגל אלפר: "זה הטקסט הכי טוב שכתבתי. אוהביי יאהבו אותו. שונאי (תמיד בעצם קוראיי האדוקים ביותר) יאהבו אותו עוד יותר. טקסט קשה שגם קשה להניח מהיד.כך הבנתי מחמשת הקוראים הראשונים. אני בטוח שהטקסט הזה ימצא קהל. הוא עוסק במה שכל טקסט ספרותי מעניין חייב לעסוק בו: מוות (הרבה) ואהבה (מעט). הטקסט מורכב מקטעים קצרים. קטעים קצרים זה מה שאני עושה טוב." 

"זה האלמנט שלי. ויש בו מה שמנחם פרי כינה, במחמאה שעלתה לי לראש, 'העוצמה הננעצת' המאפיינת את כתיבתי המסאית, העיתונאית. אני אסיר תודה לו שקרא את הר הטקסט שייצרתי אחרי שני צנתוריי ובחר את 40 הקטעים הטובים ביותר בעיניו." 

"אני גם אסיר תודה לנוית בראל שעזרה לי להפוך אותם לטובים יותר משהיו, ושהגנה עליהם מפניי בלילה של התקף הרס עצמי. כותבים נוטים (הם חייבים, אחרת לא היו טורחים על מלאכתם) להגזים מאוד באומדן ממדי הטלטלה שחווה העולם בתגובה לצאת ספרם. אבל אי אפשר להתעלם מצילום שעל הכריכה, שצילם בנדיבות מדהימה ובכישרון עילאי הגאון אלכס ליבק." 

"מצחיק תמיד הפער, הניגוד בין ההנאה שחווה הכותב לבין הסבל שהטקסט מביע. זו כמו גאולה שמתעלה על מקורותיה. הנאה צרופה, עמוקה, עשירה ושלמה שמופקת מהחרא של החיים. אני מקדיש אותו לאנשים שלא נרדמים. כי לא יכולים. או כי לא רוצים. בשביל מה ללכת לישון ולוותר על דממת אמצע הלילה."

94 עמודים, 88 ₪.