קרמילה / ג'וזף שרידן לה פאנו / אפרסמון

קרמילה

ג'וזף שרידן לה פאנו / אפרסמון

ב-1871 החל ג׳וזף שרידן לה פאנו (1873-1814) לפרסם במגזין הספרותי "הכחול הכהה" סיפור ערפדים בהמשכים. "קרמילה" אוגדה עם סיפורים נוספים מפיו של דוקטור הֵסֶלְיוּס, ספק מדען-ספק בלש המתמחה בעל-טבעי, באסופת הסיפורים שלה העניק לה פאנו השם ״במַראָה ובחידות". דוקטור הֵסֶלְיוּס, מעלה על הכתב את ששמע מפיה של לורה, הנזכרת באירועים שהתרחשו כשהייתה בת 18 והתגוררה עם אביה האלמן בטירה ציורית ומבודדת באוסטריה. בעקבות תאונת דרכים, אוספים לורה ואביה אל ביתם את קרמילה, נערה יפהפייה ש"נראתה אפופת קסם". 

ואכן, כשעיניה של לורה נחות לראשונה על הנערה המסתורית, היא מבינה שכבר פגשה בה פעם. "ראיתי את אותן פנים עצמן שפקדו אותי בלילות ילדותי," מספרת לורה, "ואשר כה נתקבעו בזיכרוני, ועוד שנים רבות כה הרביתי להתעמק בהן באימה..." 

אותו זיכרון ילדות מוקדם הותיר בה "רושם נורא": כשהייתה בת שש ראתה באחד הלילות על מיטתה. "עלמה צעירה שכרעה על ברכיה, כשידיה מתחת לשמיכה הקלה. הסתכלתי בה בפליאה נעימה, וחדלתי לייבב. היא ליטפה אותי בידיה, נשכבה במיטה לידי, ומשכה אותי אליה בחיוך; מיד חשתי רוגע נפלא ונרדמתי שוב. עוררה אותי תחושה כאילו שתי מחטים ננעצות עמוק בחזי בבת אחד, וצעקתי בקול רם. העלמה נרתעה, בעוד עיניה קבועות בי, ואז החליקה אל הרצפה, וכפי שנדמה לי, הסתתרה מתחת למיטה." 

לתדהמתה של לורה, מתברר כי קרמילה חלמה גם היא – עליה:  "ראיתי אותך – בוודאות מוחלטת אותך – כפי שאני רואה אותך עכשיו, עלמה צעירה יפהפייה, עם שיער זהוב ועיניים כחולות גדולות, ושפתיים – השפתיים שלך – ראיתי אותך, כפי שאת כאן." 

הקרבה הזו מקבלת משנה תוקף עם גילויו של דיוקן עתיק של מירקלה, הרוזנת קרנשטיין, הדומה דמיון מושלם לקרמילה, וחושף כי לשתי הנערות קרבה משפחתית קדומה. עד מהרה מתחילה קרמילה לפתח אובססיה ללורה... תמימותה של לורה מעוורת אותה לאמת שמתגלה רק במאוחר, כמעט מאוחר מידי - חברתה החדשה והמושכת, זו שהפגינה כלפיה אהבה כה עזה, אינה אלא דמות שטנית מהמעלה הראשונה, וליתר דיוק – ערפדה.  

קרמילה (1872), נובלה גותית מפרי עטו של הסופר האירי ג׳וזף שרידן לה פאנו, היא אחת היצירות המכוננות ויוצאות הדופן ביותר בסוגה, וכזו שהשפיעה רבות על ספרות הערפדים שבאה אחריה - בעיקר על רומן הערפדים הידוע מכולם, 'דרקולה' מאת בראם סטוקר, אירי גם הוא, שראה אור ב-1897, עשרים ושש שנים אחריה.

159 עמודים, 88 ש"ח.