שולמית מאושרת
דורון שנער / כינרת
אושר. איזה מושג חמקמק. עבור שולי, הנמצאת בהיריון שני, נשואה לאלון ולהם ילדה קטנה ושמה רוני - האושר נמצא בשגרה. השגרה עבורה היא ברכה, והיא לא זקוקה לאיש מלבד משפחתה המצומצמת, שעבורה הם כל עולמה.
שולמית איננה מודעת שהאושר שלה תלוי בהדחקה של זיכרונותיה, עד שאלו מתעוררים. היא מזדמנת לביקור לא מתוכנן בספריית בית-אריאלה, שם פוגשת פנים מוכרות מן העבר, ואלה מציתות אצלה זיכרון אחר זיכרון עד שהיא שוקעת עמוק יותר ויותר אל תוך זיכרונות העבר, שצפים בשצף ומערערים את נפשה, מערערים את אושרה, מעמידים בספק את האופן שבו היא תופשת את חייה.
בספרו השביעי מגולל דורון שנער סיפור אנושי, לעיתים מכמיר לב ולעיתים משעשע, שנשמע מציאותי לחלוטין וכמעט שגרתי, אך אז מתווספות לו שכבות חדשות ומפתיעות, צירופי מקרים לכאורה בלתי אפשריים – אך כאלה שבמחשבה שנייה אפשריים לחלוטין – המסחררים את הקורא ומצעידים אותו על הגבול הדק שבין אפשרי לבדיוני.
ביד בוטחת מוביל שנער את הקוראים במשעולי ילדותה של שולמית, מדי פעם פונה פניות חדות, מסיט את הסיפור אל נקודות מבט אחרות או מנוגדות, וחושף עוד טפח מעברה של שולי, שכל אשר היא שואפת אליו בהווה אלו חיים פשוטים ורגילים לגמרי: להיות נשואה לאלון, אמא לרוני, ללדת בשלווה את עדי, ורק לחיות את חייה הגנריים בחיק משפחתה. נו, להיות מאושרת.
החיים של הגיבורה מאירים במשהו את חייו של כל אחד מאיתנו; פסיפס התרחשויות שכל אחת מהן משפיעה מבלי להתכוון גם על בני אדם אחרים. משפיעה עמוקות ולשנים קדימה גם אם התרחשה בכלל במקום אחר, בזמן אחר. סיפור המשפחה הכל-ישראלית הזו, מטיס את הקורא בין מסלולי חיים, מפיל אבני דומינו דמיוניות שהן תובנות על חייו שלו, משיט אותו בחוויות רגשיות אך גם מאפשר לו קתרזיס ורגיעה טהורה, והבנה שלכולם יש גם תקווה.
***
דורון שנער הוא סופר ישראלי, החתום על שבעה ספרים (ספר פרוזה חמישי הרואה אור בכנרת זמורה), בנוסף לספר אחד לנוער ("תעלומה במרתף בית הספר", רימונים) וספר מתח מתוחכם (אפרוחים סופרים בסתיו, מודן).
בספר זה, כמו ברוב ספריו של שנער, מופיעה במרכז העלילה משפחה. את ההשראה לכתיבת הספר שאב שנער מסיפורה של אישה אמיתית, שאת זהותה לא יסגיר.
255 עמודים | 98 ₪.
