גלריית בית יד לבנים: עוזי גלז / עדות אמן


גלריית בית יד לבנים

 עוזי גלז / עדות אמן 

אוצר: מילוא שור

21-11-19 => 13-12-19 

 


יורם מארק-רייך

אתר כדאי לדעת

 

ההזמנה לתערוכה
 

החל מיום רביעי, 21 בנובמבר, תוצג בבית יד לבנים תערוכת צילומיו של עוזי גלז – 'עדות אמן / צלם חוצות'. התערוכה תכלול כ-20 עבודות, שהמשותף להן היא ההוויה הישראלית. כל התמונות צולמו בשלוש השנים האחרונות. לא תתקיים פתיחה רשמית, וניתן יהיה ליהנות מהעבודות בשעות הפתיחה של הבית. התערוכה תוצג עד ה-13 בדצמבר.

עוזי נוהג לצאת אל המרחב, מצויד במצלמה, וללכוד סיטואציות בלתי צפויות שהרחוב, המרחבים הפתוחים או חופי הים מזמנים לו באופן לא מתוכנן.

אוצר התערוכה, מילוא שור, שהינו האוצר הקבוע של גלריית בית יד לבנים: "את עוזי מניעה סקרנות גדולה ואהבת האדם, שמלוות בערנות אסתטית. המצלמה היא כלי המאפשר לו להתקרב לאנשים ולארועים, להנציח אותם, לשמר את הבר חלוף ואת המשתנה ללא הרף. הצורך שלו בשימור המציאות מוביל אותו לכך שהוא מקפיד על צילום אותנטי ככל הניתן."
 

צילומים: עוזי גלז


שור: "הצילומים נערכים תמיד בתאורה טבעית, ורק לעיתים עוברים עיבוד מועט על מנת לתת להם גוון אמנותי יותר. בעבודותיו מנסה עוזי לספר סיפור ויזואלי. כל פריים הוא פיסת חיים ייחודית הנוצרת את המקום, הזמן, האדם, האפיזודה או ההתרחשות המונצחים."

עוזי גלז הוא אמן צילום של אפיזודות ושל התרחשויות טבעיות. הוא מצלם 'אנשים אמיתיים' בסביבתם הטבעית במרחב הציבורי. את המצולמים הוא קולט במצלמתו בישראל ובארצות אחרות. בני קהילות שונות החיות בישראל, דרי רחוב ועוד.

עוזי נולד בעפולה ב-28 באוקטובר 1956, בבוקר בו פרצה מלחמת סיני. בתוך שעות ספורות כבר פינו את היולדת ואת התינוק הטרי אל ביתם בקיבוץ מגידו בגלל הכנת בית החולים למלחמה.

 


הוא ואחיו הגדול ממנו בחמש שנים נולדו לזוג ניצולי שואה שנפגשו בקיבוץ והקימו בית. כילד בקיבוץ מגידו נהג להגיע המון לחיפה. "היו לי קרובי משפחה שהתגוררו במושבה הגרמנית ובכרמל. כנער הייתי נוסע הרבה בחופשים הגדולים לעיר לבלות ולראות סרטים. עפולה היתה בירת המחוז שלי, חיפה היתה הבירה הגדולה."

את ההשראה לעיסוק באמנות קיבל בעיקר מאביו שהוא יוצר מולטי-דיסציפלינרי. הוא מצייר, מפסל בחימר, בגבס, בעץ ובברזל, עובד עם נחושת ועוד. מאמו רכש את האהבה למוזיקה, למרות שלא עסקה בזה, אבל זה היה חלק אינטגרלי במשפחתה שנספתה כמעט כולה בשואה. הוא עצמו מנגן על קלידים למיניהם: אקורדיון, פסנתר ואורגן. לפעמים הוא גם חוטא בכתיבת מוזיקה. את הימנון קיבוץ מגידו, לכבוד חג הקיבוץ ה-25, הלחין למילים של רות סיטר, חברת הקיבוץ ויוצאת שואה. השיר מושר בכל שנה בחג הקיבוץ.
 


את השירות הצבאי עשה בסיירת מטכ"ל, והגיע לדרגת רב סרן. במהלך השירות בצבאי נפצע קשה מאוד, אבל חזר לשירות ביחידה. במהלך שירות המילואים, ביחידה שלו ואחר כך ביחידה לאיתור חללים ונעדרים, הועלה לדרגת סגן אלוף.

עם סיום שירותו הצבאי למד לתואר ראשון להיסטוריה כללית והיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן התגייס ליחידה המרכזית של המשטרה בתל אביב. השירות כלל עבודה ביחידה הסמויה, ולאחר מכן הפעלת מקורות וסוכנים חיים. את השירות במשטרה סיים בדרגת רפ"ק. כיום הוא עובד עם אחיו בחברה השייכת להם, והעוסקת בניהול פרויקטים בענף הבניה.
 



בגלל פעילותו האינטנסיבית בחברה השייכת לו ולאחיו, כמעט ולא מצא זמן להציג בתערוכות עד לאחרונה, למרות שזרמו הצעות לתערוכות בארץ ובחו"ל. בתחילת דצמבר ישתתף בתערוכת צילום קבוצתית באוניברסיטה העברית בירושלים הר הצופים. בתחילת השנה נטל חלק בפרויקט אינטרנטי עם המשורר גיא רגב, שכתב שירים בהשפעת תמונות שצילם עוזי, ושניהם יצאו בתערוכה משותפת בחסות עירית פתח תקווה.

עד כה עסק יותר בשיתופי פעולה עם גורמים שונים. למשל, לפני כשנה תמונה שצילם עיטרה כריכה של מגזין חינוך עם מאמרים שאספה וערכה ד"ר ורד בירנהולץ מאוניברסיטת בר אילן. בקרוב ייצא ספר שירה של המשוררת לאה צבי דובינסקי, שאת כריכתו הקדמית יעטר צילום שלו.

לפני כשנה יצא לאור ספר אמני ישראל, 'art for people', בהוצאת סטימצקי, לרגל 70 שנות אמנות ישראלית. בספר זה יש לעוזי דף אמן, והוא נכלל בו כאחד האמנים המובילים ביצירות מנופי הארץ. הספר נמצא בחנויות, ונמכר בעותקים רבים. במהלך השנה הקרובה עומד לצאת ספר אמנים נוסף של סטימצקי, וגם בו הוא מועמד להיכלל.
 


בימים אלה ממש יצא ספר "kamel crazy" של קריסטינה אדמס. סיפור ומחקר על חלב גמלים שפתר בעיות התנהגות של בנה האוטיסט. חלק מהחלב הגיע משבט הג'הלין שיושב במישור אדומים. היא הגיעה אל עוזי באמצעות עוקבים בדף האינטרנט. בספר כלולות תמונות שצילם באזור מישור אדומים בואכה יריחו של שבט הג'הלין וגמליו. הספר נמכר באמזון וברשתות אחרות.

עוזי, איך הגעת לעיסוק בצילום?

"במהלך עבודתי בצבא ובמשטרה עסקתי בצורות שונות של צילום גלוי וסמוי. לפני כשבע שנים התחלתי לצלם באופן מקצועי יותר, ועם הזמן התקדמתי, הן באיכות והן ביכולות של המצלמות שרכשתי. עיצבתי את עצמי כצלם חוצות המתעד באופן מקרי ואקראי אירועים ואנשים במרחב הציבורי. אפיזודות שכל אחד חולף לידן, אבל לא כל אחד מבחין בהן, כפי שאני מצליח. זה הייחוד שלי. זו המתנה שקיבלתי. אני לא נותן שמות לתמונות שלי, ואיני מתאר אותן. הן מדברות בעד עצמן. בשבילי, תמונה טובה היא כזו שיש בה התרחשות. זו יכולה להיות הבעת פנים בפורטרט או צילום אפיזודה עם תנועה או בלעדיה. גם יחסים בין אובייקטים בתמונה היא התרחשות. תמונה טובה היא תמונה שמספרת סיפור."
 



מהי טכניקת הצילום שלך?

"דרך הצילום שלי היא צילום ב'שליפה'. אפיזודה, התרחשות או אירוע, יש להם חיים קצרים מאד, לפעמים של שניות. לפעמים זה הזמן שיש לי להגיב. לא תמיד אני מספיק, לפעמים כואב את הפיספוס, אבל לצד הפספוסים יש גם לא מעט הצלחות. המיומנות והציוד שאני מתאים לעצמי משפרים את היכולות המקצועיות שלי כל הזמן. איני מצלם עם חצובה, איני מצלם עם תאורה למעט התאורה הטבעית, איני מצלם בסטודיו, איני מביים צילומים. כולן התרחשויות טבעיות במרחב הציבורי. במידה מסוימת זה דומה לצילום עיתונאי, אבל בהבדל אחד גדול – שאצלי התמונה היא אמנותית ולא תיעודית.

"אני מצלם דרך העינית או מהמותן, בהתאם לסיטואציה בשטח. לעיתים גם צילום סמוי, כפי שלמדתי בעת שירותי ביחידה הסמויה במשטרה."
 

 
האנשים שאתה מצלם מודעים לכך שאתה מצלם אותם? אתה מבקש את רשותם? 

"אנשים בדרך כלל מודעים לכך שאני מצלם אותם. אני מצלם במרחב הציבורי בלבד, ומקפיד שלא לפגוע בכבודו של אדם. אם יש כאלה שאינם מוכנים שאצלם אותם, אני מכבד כמובן את רצונם ונמנע! אני מתייחס בצילומיי הרבה לנושאים חברתיים, ולחיי היום יום בכלל."

איפה אתה מצלם מחוץ לישראל?

"אני מצלם בעיקר בישראל, כי רוב הזמן אני נמצא כאן, אבל אני יוצא למסעות צילום גם בחו"ל. אני אוהב לצלם במזרח הקרוב והרחוק, אבל אני אמצא תמיד מה לצלם בכל מקום."

נקלעת פעם לצרות בגלל צילום כלשהו?

"כן, לא פעם נתקלתי בצרות, אבל זה קרה בדרך כלל כאשר לא התייחסתי לסביבה, דבר שלצלם מהסוג שלי זה קורה לעיתים. אתה יכול להיכנס לשכונת הארלם בניו יורק, או לברונקס, או למאה שערים אצלנו, לשכוח שאתה שם בגלל אירוע או התרחשות, ואז הסביבה חושדת בך, לאו דווקא האובייקט, ומתחילות הצרות..."

"המקומות בהם יש הרבה מה לצלם הם לאו דווקא המקומות הנורמטיביים. צלמים מסוגי משתעממים במקומות 'רגילים', ולכן אנחנו הולכים יותר לשוליים, ושם מן הסתם ה'צרות' הן לעיתים חלק מהמשחק...."

איך נולדה התערוכה הנוכחית?

"התערוכה נולדה מתוך מעקב של האוצר מילא שור אחריי בפייסבוק. קיבלתי ממנו הרבה עצות טובות, הערות והארות בתחום האמנותי, ולמדתי ממנו המון. יום אחד הוא אמר לי שלדעתו אני מוכן להציג את עבודותיי והזמין אותי להציגן בבית יד לבנים בחיפה. המנטור ביקש, ולא יכולתי לסרב... את התמונות לתערוכה בחר האוצר. הקריטריון היה אנשים והתרחשויות מההווי הארץ ישראלי."

העבודות מיועדות למכירה? קשה לך להיפרד מהיצירות שלך?

"התמונות הן למכירה. אין לי בעיה להיפרד מתמונות אם הן משמחות אחרים, משפיעות לטובה, או מביאות אנשים למחשבות חיוביות."


שעות פתיחה של הגלריה:
א', ב', ד, ה': 9:00-18:30
ג': 9:00-12:00
ו': 9:00-12:30

בית יד לבנים. רח' הירקון 48, חיפה. 04-8345238
 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.