גלריה עין הוד: בתיה גזית / ציון דרך


גלריה עין הוד

בתיה גזית / ציון דרך

אוצר: אילן סגל

פתיחה: 7.3.2020 בשעה 12:00

נעילה: 25.3.2020


יורם מארק-רייך

אתר כדאי לדעת


ההזמנה לתערוכה. 


בשבת, 7 במרץ, בשעה 12:00, תיפתח בגלריה המרכזית של עין הוד, תערוכת היחיד של האמנית הרב-תחומית בתיה גזית – 'ציון דרך'. ההזמנה לתערוכה נושאת ציטוט מתוך שיר של לאונרד כהן, לפיו "ישנו סדק, בכל דבר, וכך חודר האור". אוצר התערוכה הוא אילן סגל. בתיה הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות.

בתערוכה כ-20 עבודות, בנוסף לארבעה פסלי ראש. עבודות פיסול קרמי לצד עבודות ניו מדיה, תחום אליו התוודעה האמנית בשנים האחרונות ונשבתה בקסמו. התערוכה תוצג עד 25 במרץ.

בתיה גזית. צילום: ליקה רמתי


בתיה מתרכזת בדמויות נשיות, חלקן ידועות, ומעניקה להן אינטרפרטציה אישית, אותה היא שואבת מנפתולי חייה, שמאופיינים הן באובדן השמיעה, מה שמותיר אותה לפעול על סף החירשות, והן במותו של בעלה במלחמה, מה שאילץ אותה לגדל לבדה את שני בניה ולמצוא את דרכה בחיים.

היא ילידת תל אביב, 1943. נינה למשפחת אסתר ומשה גולדברג, ממייסדי תל אביב. "גדלתי ברחוב מונטיפיורי, מול הפגודה. בהמשך עברנו לתל ברוך. השכול היכה במשפחתי כבר בימי מלחמת השחרור, דוד, בן דוד. השאיר את חותמו. חיי המשיכו כפי שהיה מקובל באותן שנים – יסודי, תיכון. נישאתי בינואר 1966, ילדתי שני בנים. חיי היו רצופים עונג, נחת והרבה אושר עד אוקטובר 1973. המלחמה הארורה בה נהרג אישי, עמיקם גזית ז"ל. או אז התחיל המאבק. להמשיך את החיים ובכל הכוח, לפרנס שני ילדים, איך שהוא לנסות לראות את הטוב במציאות הלא פשוטה."

בתיה: “בינואר לפני כשנה – חגגתי 76. או אז ידעתי כי השנה אחגוג גיל נכבד: 77. אני כל כך מחוברת למספר 7, ותהיתי – איך לציין את הגיל הנכבד הזה? תודה לאל, אני בבריאות טובה יחסית, עצמאית, לא זקוקה לתמיכה. כאילו כל הסיבות הטובות לחגיגות, ובחרתי לערוך תערוכת יחיד. משם יצאתי לדרך ארוכה, מלאת היסוסים. כדאי או לא. לבסוף בחרתי שכן. בכל זאת, ציון דרך בחיי שלי."

 

החיים בוורוד. צילום: באדיבות האמנית


בתיה, ספרי על תהליך ההכנות לתערוכה....

"חלק מהעבודות היו כבר קיימות. את חלקן הכנתי במיוחד לתערוכה. היו אלו ימים של חיפוש, מה להציג, איזה גודל, צבעים, נושאים, ועוד ועוד. כאן המקום לציין, כי לאחר הדפסת העבודות – על רובן אני מוסיפה אלמנטים נוספים כמו צבע, חומרים, לאקה."

"בחרתי את העבודות בשיתוף עם מורתי, ליקה רמתי. היא שלימדה אותי את המדיה הדיגיטלית, לאט לאט קרמה התערוכה עור וגידים. רוב העבודות משקפות מעין סיפור חיים, ברובן מביעות שמחת חיים ואופטימיות. בחרתי גם איך להציב העבודות, כך שיש רצף, קשר. הצפייה בתערוכה אמורה לספר את סיפור חיי."

מתי התגלה לראשונה הכישרון האמנותי שלך?

"בילדותי אהבתי לצייר. לא כל כך השקעתי בזה, אבל הבנתי כי אני נמשכת ליופי, לחן, לנוי, לעדינות. התפניתי לעסוק באמנות רק לאחר שהבנים עזבו את הבית ופרשתי מהעבודה. ידעתי כי לא אשב בטל, שאהיה חייבת לעסוק במשהו. אני אוטודידקטית, לא למדתי אמנות. אני על גבול החירשות, ולכן היה לי קשה להקשיב בלימודים, גם קשה היה לי לתפקד בקבוצות, כי כאילו הייתי בתוך בועה. בתחילת הדרך פיסלתי בנייר במשך כעשר שנים. כל רגע פנוי הוקדש ליצירה, תוך הרבה מאוד הנאה. הצגתי בהרבה תערוכות, כיום אין ברשותי את פסלי הנייר, כולם נרכשו."

"בהמשך, עברתי לפסל בחומר (חימר), זו חוויה שונה ואף היא מהנה מאד. לפני כשלוש שנים נחשפתי לניו-מדיה, תחום מרתק ומעניין. זה היה אתגר גדול עבורי, כי אני כבר מאוד מתבגרת. להצליח ולהתמודד עם רוב רזי המדיה."


עפרה חזה. צילום: באדיבות האמנית


איך ואיפה את יוצרת? 

"אני יוצרת לרוב בשעות לפני הצהרים, וברוב ימות בשבוע. אני שואבת רעיון מתמונות, סרטים, קריאת ספרים, דימיון, שפת גוף האדם, ולפעמים ממשפט שמישהו אמר."

"מכיוון שאני כמעט חירשת, הרי שאני שרויה במעין עולם של דממה. ממש לא פשוט. אם כי השקט אצלי, הקולות שאני שומעת, הם מאיצים, מדרבנים ומביאים אותי לכדי עשייה. אני ספונה בחדר העבודה, שקטה לנפשי, עובדת ועובדת. אגב, בתערוכה יש עבודה גדולת ממדים, בשם 'עולם הדממה' שמעבירה את המסר."

 

ערגה. צילום: באדיבות האמנית.

ממה נובע שם התערוכה?

"שם התערוכה מורכב משני שמות. הלוגו בראש ההזמנה – שירו של לאונרד כהן – בתרגום חופשי: 'בכל דבר יש סדק... משם נובע האור...' השבר בחיי, הרגע בו הודיעו לי כי אישי נהרג, התובנה כי כעת אני לבד, נושאת באחריות לגידול הבנים ולפרנסתם. באותן דקות ידעתי כי לא אפול. אצא אל האור ואביט בחיים בכל הכוח. השם השני – "ציון דרך" – הגעתי לגיל הנכבד 77, מחוברת מאד למספר 7. כאילו פעמיים שבע, ועדיין אני תוססת, עושה, יוצרת, חיה."

יש לך קשר לחיפה?

"כן. יש לי חברות טובות בחיפה, ואני גם מציגה לפעמים בבית האמנים על שם שאגאל. ויש לי גם קרובי משפחה בחיפה. תמי ומיכאל קליש. תמי מבית גורן, היתה בת דוד של אישי. היינו בקשר הדוק שנים רבות עד פטירתה של תמי. כיום, רעייתו של אחד מבניה, היא ראש העיר שלך, עינת קליש רותם."

העבודות מיועדות למכירה?

"כן, הן מיועדות למכירה. לכבוד יהיה לי למכור. לא קשה לי להיפרד מהן, כי לגבי התמונות – אם מאוד ארצה, אוכל להכין הדפסה נוספת. לגבי הפסלים שנמכרים, פסליי אינם יצוקים ואין אפשרות להעתיק אותם. ישנם כאלה שאינם למכירה."

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.