גלריה המבשלה:
תמר פרץ לובין / מטריושקה פירוק והרכבה
אוצר: אילן בק
פתיחה: 26.7.2019
  נעילה: 7.9.2019 

יורם מארק-רייך

אתר כדאי לדעת

_{ההזמנה לתערוכה}

תערוכת היחיד של תמר פרץ לובין, 'מטריושקה פירוק והרכבה', מוצגת בגלריית המבשלה לאומנויות הקרמיקה בקרית טבעון. במעמד הפתיחה גם הושק ספרה של האמנית, הנושא את שם התערוכה.
 
תמר, 68, היא בוגרת לימודי אמנות במכון אבני 1975. תלמידתם של יחזקאל שטרייכמן ומשה פרופס, ובוגרת המחלקה לאמנות יצירה באוניברסיטת חיפה 1999. במקצועה היא תרפיסטית ביצירה והבעה ופסיכותרפיסטית (אם איי באוניברסיטת חיפה ולימודי תעודה מכללת צפת). היא מתגוררת בישוב הררית שבצפון, אם לשלושה וסבתא לחמישה נכדים.
 
לפני כשבע שנים יצא לאור ספרה הראשון, 'הנשיקה'. תמר: "כתבתי אותו בעקבות טיפול נפשי שעברתי בשנות החמישים שלי לאחר אירוע טראומטי שגרם לדיסוציאציה. בטיפול עלו אירועים שונים של דיסוציאציה שחוויתי בחיי. הספר נכתב כרומן דמיוני ששאב חומרים מסיפור חיי, אך יצר נרטיב אחר. הספר עסק בטיפול בגיל מאוחר, בזיכרונות שעולים ובהשתנות החיים בעקבות הטיפול. בתקופה זו לא הייתי עדיין מוכנה לכתוב בצורה ישירה על עצמי".
 
הספר 'מטריושקה פירוק והרכבה', נולד מתוך רצונה של האמנית-סופרת לכתוב ספר זיכרון לילדיה, אך תוך זמן קצר הוא פנה לנתיבים אחרים. עלו בו מספר דמויות עצמי שונות שרצו לקחת חלק בכתיבת הספר. "בתחילה זה נראה לי כגימיק ספרותי, והמחשבה שאולי סבלתי מהפרעת אישיות של מולטי-פרסונליטי נראתה הזויה. אך תוך כדי כתיבה עלו מנבכי הזיכרון תקופות ארוכות של נתק, של תחושות כפילות, של השתנות מהירה. כתרפיסטית באמנות פניתי לבדוק יצירות שיצרתי בעבר ומצאתי סימנים רבים לריבוי של דמויות. תמיד ארבע במספר. העובדה שאני שורדת של פגיעה מינית בילדות המוקדמת, חיזקה את החשד."
 

צילומים: פרדי לובין

בסופו של דבר הספר נכתב מחדש. זו לא אוטוביוגרפיה במובן הרגיל שלה, זוהי התדיינות עם מערכת ההגנה הדיסוציאטיבית, ועם דמויות עצמי בתוכה הכותבות חלק מן הספר. הספר מציג את הילדות המוקדמת, את ההתבגרות בצל הפגיעה, את ההכחשה, ואת ההשפעות הפוסט טראומטיות של הפגיעה על מהלך חייה, דבר שהיא למדה והבינה תוך כדי הכתיבה עצמה.

בתערוכה מוצגים כעשרים ציורים משלוש סדרות – 'מגע', 'צללים' ו'בשלות', לצד רישומי ילדות שמונחים על לוח זיכרון, קטעים מיומנים, מחברות ישנות, צילומים ישנים ועוד. גם מתקופת הנערות ותקופת הצבא. בכל הציורים שנבחרו מופיעות ריבוי-דמויות או רמזים שהיו בתת-מודע באותה תקופה ונחשפו רק במהלך כתיבת הספר. הסדרה 'בשלות' צוירה לאחר התובנות שעלו, ולכן היא לא מייצגת את הפירוק, אלא את השלם על גווניו. מדובר בעירום, כי זו התמודדות עם הגוף, אבל גם הגוף והפנים חושפים בעצם את החיים ואת מה שנוצר מהם.

כ-15 פסלים מוצגים בתערוכה. הם נוצרו אחרי סיום תהליך כתיבת הספר, לפני כשנה. תמי: "העיסוק בפיסול היה בשבילי תהליך של היכרות עם הדמויות שישנן בספר. הדמויות קיבלו עוצמה גדולה יותר תוך כדי עבודה. הדמות של תמי מוצגת בעירום, כי היא הדמות הכי פגיעה וחשופה."

תמר: "עיקר הספר הוא התהליכים השונים שעברתי כדי לחזור ולהיות שלמה. תוך כדי חיטוט במסמכים ישנים, מצאתי שלושה אוטו פורטרטים שציירתי בסביבות גיל 14, הזהים לשלש מתוך הדמויות. מאד התמיה אותי שיש רק שלושה, אבל ממש תוך כדי העמדת התערוכה, התגלה פורטרט נוסף שהוא הדמות הרביעית."

"כאמן, יצירותיי עומדות בפני עצמן גם ללא הסיפור, אך הצבתן כיצירה שלמה ביחד עם הספר, זהו בשבילי עוד סגירה של מעגל לדרך להיות שלמה."

הנכנס לתערוכה לומד מעט על הנושא של דיסוציאציה מתוך קריאה של דף ההסבר. כשהוא נכנס לגלריה מקדמים אותו ארבעה פסלים של מטריושקות על הרצפה ופס קש שמתחבא מאחרי העמוד. הפסלים נעשו עבור התערוכה בשנה האחרונה.

"הפסלים הם: תמי – שהיא החלק היוצר שבי המופנה פנימה. היא הגדולה ביותר ועיניה עצומות. תמר – שהיא המתווכת ביני לבין העולם, זו הזקוקה לשליטה, לא נותנת אמון, עיניה מופנות קדימה. היא הדמות הכי בודדה. הפסל השלישי הוא של אישה חובקת תינוק, והרביעי – גוף, כמו גולם שתינוק זעיר פורץ מתוכו. חמדה, פסל הקש מתחבא וצופה בהן מאחור כמו צל. הדימוי של מטריושקות, מופיע בהתחלה של הספר כפתיחה שלו".

"בספר החדש, בניגוד לספרי הראשון, אני מוסיפה נדבך לתנועת מי-טו, כשאני חושפת את שמו של האדם שפגע בי לפני כששים שנה ולא מוסיפה להגן עליו."

בבוקר שבת, 17 באוגוסט, בשעה 11:00, יתקיים אירוע משולב בין הגלריה לבין קרון הספרים, שהיא חנות לספרים משומשים בטבעון. אחרי ביקור בתערוכה יוזמנו הבאים בשעה 12:00 לפגישה בקרון, לשיח על הספר ועל התערוכה. פרופסור אלי זומר יציג את הנושא של דיסוציאציה ורב אישיות ותמי לובין תדבר על הספר.

בשבת שאחריה, 24 באוגוסט, בשעה 18:00, יתקיים אירוע משולב עם ער"ן (עזרה ראשונה נפשית). אחרי הביקור בתערוכה תתקיים הצגה בנושא דיסוציאציה ופגיעות מיניות שנכתבה על  בסיס פניות של אנשים לער"ן. שם האירוע – 'דיסוציאציה אהובתי'.  
 

תמר פרץ לובין, ספרי על עצמך...
 
"נולדתי בירושלים, בת למשפחה ספרדית וותיקה שיושבת בארץ 6-8 דורות. למדתי בגימנסיה העברית יסודי ותיכון.  ציירתי מאז שאני מכירה את עצמי, בדרך כלל בעמק המצלבה, בשדות, בנופים. אהבתי להתבודד, בעיקר לאחר שנפגעתי על ידי מורה בבית ספרי בהיותי בת תשע. באחת מהפעמים בהם יצאתי לצייר בעמק המצלבה, בהיותי בת 12, הותקפתי על ידי גבר זר שניסה לאנוס אותי, אבל נלחמתי בו והצלחתי לברוח. כשמלאו לי 14, חשפתי את הפגיעות שעברתי, אבל תגובת אמי הייתה להאשים אותי. חייתי עם רגשות האשמה הללו שנים רבות. זה גרם לי להסתגר יותר בתוך עצמי. זו אולי הסיבה לכך שהספר הנוכחי מציג דברים בצורה ישירה, ללא הסתרות, עם ציון שמותיהם של אנשים שהכרתי והקשרים שלי אתם. מבחינה זו, למרות שכשהתחלתי לכתוב את הספר, התנועה עדיין לא התקיימה, אפשר לקשר את הספר לתנועת me too.
 
"שירתי בצבא בשארם א שיח'. למדתי במכון אבני 4 שנים. נישאתי בהיותי בת 25 לפרדי לובין, עולה מארצות הברית אותו הכרתי בטיולי באירופה. נולדו לנו שלושה ילדים - שחר, רחל ואביגיל. שחר חי בויטנאם, רחל ואביגיל בארץ. יש לי חמישה נכדים. ב-1985 עזבנו את ירושלים, ועברנו לגור בישוב הררית שבגליל. ישוב שחבריו עסקו אז במדיטציה. התחלתי לתרגל מדיטציה טרנסנדנטית בשנת 1973 ואני מתמידה בכך מאז."
 

מתי התגלה אצלך לראשונה הכישרון האמנותי?
 
"צבעים וציור ריגשו אותי עוד מגיל הגן. כל הזכרונות החיים שלי המופיעים בספר קשורים לצבעים וליצירה. בתחילה לימדתי את עצמי מתוך התבוננות בטבע, בספרי לימוד ליצירה ובעבודות של אמנים. כשהייתי בכתה ה' התחלתי ללמוד בחוגי אמנות בבצלאל (שלאחר מכן עברו למוזאון ישראל), ציור ופיסול, וכשסיימתי את שירותי הצבאי בחיל המודיעין התקבלתי ללמודי אמנות במסגרת מכון אבני כתלמידתם של יחזקאל שטרייכמן, טוביה בארי, משה פרופס, פיטה רובין וכפתורי. התקבלתי כחברה באגודת האמנים הירושלמית בשנת 1976. הצגתי מספר תערוכות יחיד והשתתפתי בתערוכות משותפות, אבל בשלב מסויים הפסקתי להציג, למרות שלא חדלתי מליצור."
 
"בהיותי בת 45 חזרתי ללימודים. סיימתי תואר ראשון באמנות יצירה וחינוך מיוחד באוניברסיטת חיפה, המשכתי ללימודי תעודה בטיפול ביצירה והבעה, עשיתי תעודת הוראה למטפלים והתחלתי לעבוד כתרפיסטית. המשכתי בלימודי פסיכותרפיה במכללת צפת ולאחר מכן תואר שני בטיפול ביצירה והבעה באוניברסיטת חיפה כולל תזה. סיימתי את לימודי לפני כ5 שנים. לפני כשנה יצאתי לפנסיה ומאז אני יוצרת."
 

איך ואיפה את יוצרת? את זקוקה למוזה כדי ליצור?
 
"בעבר הייתי מצמידה נייר לדלת הכניסה ועובדת עליו, או יוצרת בחוץ בטבע. כשנולדו ילדיי, לקחתי שמרטף פעם בשבוע כדי לא להפסיק וליצור. מאז שאני חיה בהררית, יש לי סטודיו משלי, שבו אני מציירת וסטודיו נוסף לפיסול וקרמיקה.  אני יוצרת בסדרות.  כשאני נכנסת ליצירה בסדרה, אני מאבדת את תחושת הזמן, יכולה לעבוד ברצף עד 14 שעות, שוכחת לאכול, ואם בעלי לא יביא לי כוס שתייה מפעם לפעם, אשכח גם לשתות. אחר כך באות תקופות של יובש ואז במקום לצייר, כיוון שאני חייבת ליצור, אני עושה דברים אחרים כמו תכשיטי חרוזים, קרמיקה, קליעת סלים וכדומה."
 
"בספרי, כשאני מתייחסת ליצירה כתהליך של תיקון ונסיון לחזור ולהיות שלמה, אני מגלה את הקשר בין החשיפה של הרבדים הנפשיים ביצירה לתקופות היובש המופיעות לאחר שחומרים שחסמתי בתת מודע, צפים ועולים וגורמים שוב לחרדה ולנסיגות פנימה. בנוסף, הנטייה שלי לשקוע ביצירה ולהיבלע בתוכה מנעה ממני ליצור בשנים האחרונות, מאחר ולא יכולתי להרשות לעצמי לעשות זאת כשהייתי מחוייבת לעבודתי כתרפיסטית, במקום זה פניתי לתחום אחר של יצירה - כתיבה. ספרי הראשון – 'הנשיקה', יצא לאור לפני כשבע שנים בהוצאת אחיטל. 'מטריושקה פירוק והרכבה' זהו ספרי השני שיצא בהוצאה הדיגיטלית 'עברית', וכן בכריכה קשה בהוצאת אחיטל."
 

העבודות מיועדות למכירה? האם קשה לך להיפרד מהיצירות שלך?
 
"היצירות המוצגות בתערוכה הן מאוד אישיות. יחד עם זאת, אין לי בעייה להיפרד לפחות מחלק מהן. לא מוצגים עליהן מחירים, אבל אם מישהו מעוניין הוא יכול בהחלט ליצור אתי קשר. אלו אינן העבודות הכי טובות שלי, כיוון שהקריטריון לבחירה היה הקשרם לתהליך ולספר. ניתן לרכוש את ספרי הנוכחי וגם את הקודם בכניסה לתערוכה."

גלריה המבשלה לקרמיקה נמצאת ברחוב הדגניות 12 בקריית טבעון. 

הגלריה פתוחה בשעות הבוקר ובשבתות בין השעות 11:00-13:00.

טל: 04-9038100