בית שאגאל:
דניאל ברבה / נקודת אל-חזור

אוצרת ויטלינה מוחין
פתיחה: שבת, 30.3, בשעה 11:00
נעילה: 20.4.19

יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת

_{ההזמנה לתערוכה}

בקומה השנייה בבית שאגאל תוצג תערוכת ציוריו של דניאל ברבה –'נקודת אל-חזור', אותה אוצרת ויטלינה מוחין. כ-25 עבודות, בטכניקות משולבות: פחם, אקריליק ושמן על בד. 

דניאל, שהתקבל השנה כחבר בסניף חיפה והצפון של אגודת הציירים והפסלים, נולד בצ'ילה בשנת 1966, לאם שהיא מומחית לפילוסופיה יהודית ולאביו ז"ל, שהיה פסל מפורסם. דניאל עבד איתובמשך שנים אחדות, בשעות שאחרי הלימודים. שני אחיו אינם עוסקים באמנות. האחד פסיכולוג, והשני מהנדס מחשבים.  הוא גרוש עם שני ילדים. בתו ולנטינה בת 24, ובנו שי בן 14. שניהם אמנים ומתמקדים במוזיקה.

הוא מספר: "התחלתי לצייר כבר כשהייתי ילד קטן. ציירתי מגיל רך. המשפחה שלי  שמה לב שני אוהב אמנות והחלה לתמוך בי. הם ראו בבירור שיש לי אופי שמתאים לאמנות."

משנת 1984 עבד במולדתו כתפאורן בהצגות תיאטרון, בקולנוע ובאירועים שונים, כחלק מלימודי האמנות והעיצוב.בשנים 86-92 הוא למד באוניברסיטה בצ'ילה והתמקד בעיקר בציור, ולצדו אמנויות פלסטיות, ציור, צילום, פיסול ויציקה על אלומיניום, וגם אנטומיה כללית בפקולטה לרפואה.

בזכות העובדה שנולד בצ'ילה והוא דובר ספרדית, נולדה ידידות עמוקה בינו לבין האמן הבינלאומי המוערך גרשון קניספל ז"ל, שהתגורר בחיפה. השניים מצאו שפה משותפת פוליטית, פילוסופית וסנטימנטלית. דניאל שימש כעוזר שלו, והעריץ את האוצר והאמן הדגול שהלך לעולמו לפני חודשים אחדים. קניספל, מצדו, העריך את עבודותיו של דניאל ואת יחסו הרציני והשקפותיו לגבי אמנות בכלל. 

ברבה: "התערוכה הנוכחית היא בעצם תמצית האמנות שלי בשנים האחרונות. עשיתי דרך ארוכה מאוד לפני שהגעתי אליה. זאת למעשה רטרוספקטיבה של האמנות שלי. כמעט לכל הציורים שלי יש אופי אקספרסיוניסטי. אני מחפש את הקשר שבין הארכיטקטורה לאורגניקה. ולא משנה איזה נושא ספציפי יש לעבודה זו או אחרת. 

לישראל הוא עלה בשנת 1999, והתחיל לעבוד בתיאטרון עכו. אחר כך הציג מספר תערוכות בבתי תרבות בחיפה, בקריות, בנהריה ובגלריות פרטיות.

בחיפה הוא התמקם לפני תשע שנים, והוא מתגורר בשכונת בת גלים, אבל את הסטודיו שלו הוא מתכנן להעביר בקרוב לשכונת הדר. "לפני כן התגוררתי בקריית ביאליק. החלטתי לעבור לחיפה כי החיים פה יותר אקטיביים. יש פה יותר חיים ותרבות. וארכיטקטורה שמהפנטת אותי, וגורמת לי לחשוב על היחסים בין האנשים בעיר.

אני גר בין הר לים. יש פה יותר חיים מאשר במקומות אחרים. אני מאוד אוהב את הדר בגלל האווירה המאפיינת את האזור. בעיניי, האנשים כאן פשוטים וחמים."

לפרנסתו הוא עובד בשמירה פסיכיאטרית בבתי חולים. "גם בעבודה וגם כשאני מצייר אני נשאר אותו בן אדם. אם אתה אמן, אתה אמן 24 שעות." 

דניאל, למה החלטת לעלות לישראל?

"אמא שלי, שרה בירנבאום, נולדה בישראל וגרה ברמלה עם סבתי, שהייתה ציירת מפורסמת. סבתי ציירה בסגנון נאו-ריאליסטי. סבא שלי היה רב וקראו לו שלמה אהרון בירנבאום-לוי. אמי הגיעה לצ'ילה בגיל 12 וכעבור שנים הכירה שם את אבי. תמיד הייתי ציוני, ומגיל 13 עד 19, הייתי חבר בתנועת הנוער הציוני בצ'ילה, ועם הזמן הפכתי למדריך ולמזכיר הכללי שם. החלטתי לעלות לישראל, בין היתר, משום שכאן בארץ חשבתי להתבגר ולהעמיק שורשים ולחבר בין העבר לעתיד."

למדת אנטומיה בפקולטה לרפואה בצ'ילה. מה הקשר לאמנות?

"כדי לדעת לצייר את גוף האדם חייבים ללמוד אנטומיה כללית. דבר שלצערי לא עושים היום. במקביל ללימודיי, גם לקחתי קורס פיסול ביציקת אלומיניום, שם השתמשתי בידע שרכשתי בקורס אנטומיה."

איך ההשראה באה לידי ביטוי באמנות שלך?

"כשאני מרגיש שהעבודה תהיה טובה אני מתחיל לצייר. בכלל, התפקיד של האמן היום הוא להחליף רגשות שליליים ברגשות חיוביים. אנו חיים בתקופה שבה חסר לאמנות אקטואלית תמיכה כלכלית מגורמים שיכלו לתת תמיכה."

ספר על תהליך היצירה שלך...

"בזמן האחרון אני  מצייר בערב. כל ערב. לפעמים אני נוהג לעשות הפסקה באמצע ולשמוע מוזיקה. תוך כדי  יצירה אני לוקח קנבס ועובד בפחם וספריי. לאחר מכן אני מצייר באקריליק ושמן. בתקופה האחרונה אני מתמקד יותר בציור."