ימי בית הספר תיכון עירוני ה' ממוקם ברחוב הביכורים על פסגת הר הכרמל, ובאותם ימים התנקזו אליו ילדי הכרמל, אלה שהוריהם לא יכלו או לא רצו לשלם את שכר הלימוד הגבוה לביה"ס הריאלי, שהינו בית-ספר פרטי


ימי בית הספר
תיכון עירוני ה' ממוקם ברחוב הביכורים על פסגת הר הכרמל, ובאותם ימים התנקזו אליו ילדי הכרמל, אלה שהוריהם לא יכלו או לא רצו לשלם את שכר הלימוד הגבוה לביה"ס הריאלי, שהינו בית-ספר פרטי



רובנו היינו כרמליסטים, אך בגלל מדיניות האינטגרציה פוזרו בכיתות גם תלמידים משכונות אחרות בעיר, וכך באנו במגע לראשונה בחיינו עם ילדים אלימים ובעייתיים ועם שמות משפחה מהסוג שלא הכרנו. אילו היה קיים צדק היסטורי הם אלה שהיו צריכים להקים להקת פאנק, ולא אנחנו, ילדי הבורגנים. אבל בתוך שנים אחדות הם בחרו בדיסקו, ואנחנו בפאנק. אלה היו שני הסגנונות המוסיקליים שהצמיחה המחצית השנייה של שנות השבעים.  

כשנפגשנו לראשונה, ב-1973, עדיין לא חלמו על דיסקו ועל פאנק. בבריטניה פרח לו סגנון הגלאם-רוק, ואני סגדתי למארק בולאן, מנהיג להקת הטי-רקס. חרטתי את האותיות T. REX על כל שולחן אפשרי, כיסיתי בהן קירות ומחברות ודפי מבחנים, וקרנתי מאושר כאשר החלו לכנות אותי בשם מארק (קיצור של שם משפחתי, מארק-רייך), שהזכיר את שמו הפרטי של בולאן. למרות ששמו נכתב MARC, ושלי MARK כראוי לשם גרמני. אני למדתי בח'3. סיפרו לי שבכיתה ח'1 ישנו עוד מישהו שחולה על מוסיקת רוק, רק שהוא חורט בכל מקום את שמה של להקת SLADE. לחוליגן ההוא קראו ירון דקל. כשהגעתי לראשונה לכיתה שלו בהפסקה, במטרה לברר איזה תקליטים יש לו בבית, הוא בדיוק מרח על הלוח את אותיות שם הלהקה האהובה עליו.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.