הקדמה: שובו של הקאמבק? לא באמת בא לי לכתוב על קילר הלוהטת, כי לא בא לי להפנים איך הזמן חולף בכזו מהירות, והופך אותנו מנערים חרמנים ופרועים לחבורת גברים מזדקנים, שמדשדשים ומפשפשים בזיכרונות העבר.


הקדמה: שובו של הקאמבק?

לא באמת בא לי לכתוב על קילר הלוהטת, כי לא בא לי להפנים איך הזמן חולף בכזו מהירות, והופך אותנו מנערים חרמנים ופרועים לחבורת גברים מזדקנים, שמדשדשים ומפשפשים בזיכרונות העבר.                   


הקדמה: שובו של הקאמבק?

לא באמת בא לי לכתוב על קילר הלוהטת, כי לא בא לי להפנים איך הזמן חולף בכזו מהירות, והופך אותנו מנערים חרמנים ופרועים לחבורת גברים מזדקנים, שמדשדשים ומפשפשים בזיכרונות העבר.                   






הרבה אנשים עדיין נזכרים בלהקה כשהם פוגשים אותי ומציעים שנתאחד לציון "יום השנה ה-20" לכינון הלהקה, "יום השנה ה-25" וכיו"ב. והזמן רק הולך ומתרחק, ממשיך לנגוס לנו את השנים, מקצר לנו את החיים ללא רחמים. הנה, שניים מאיתנו כבר מתים. פעם, באותן שנים רחוקות, נהגנו להתבדח, ירון דקל ואני, איך נקים יום אחד את ההרכב האולטימטיבי של הלהקה כשנגיע לבית-האבות. צחוק, צחוק, אבל זה מתחיל להיראות קרוב מאי-פעם. היינו בני 16 כשהקמנו את קילר, ועכשיו אנחנו כבר בני...

די הרבה נגנים עברו בקילר. ההרכבים התחלפו והשתנו. רוב הנגנים שומרים איתי על קשר כזה או אחר. יש ביניהם שזנחו את החלום, יש כאלה שמתייחסים למוזיקה כתחביב, ויש מי שמצליחים להתפרנס מנגינה. הבסיסטית מוניקה סקס (שעל שמה קרויה להקתו של יהלי סובול), כבר הפכה לסבתא! המתופף גדי הרשוביץ (כיום: הר-שי) חידש איתי קשר אחרי 18 שנות ניתוק, ושוב הפכנו לחברים טובים.

הלהקה התפרקה ב-1993, וצצה מחדש ב-2009. כל מיני אנשים שפגשו אותנו במהלך תקופת האי-פעילות, כולל כאלה שמעולם לא פגשנו בעבר ולעולם לא נפגוש שוב, שאלו: "נו, מתי תתקמבקו? כוורת, תיסלם, אפילו שרה'לה שרון – כולם ממחזרים את עצמם, ורק אתם נעלמתם ללא שוב."

הביטלס לא שבו להופיע יחד אחרי הפירוק. אחרי מותם של לנון והאריסון, זה גם הפך לבלתי אפשרי. רק בעולם הבא. אצלנו, יחי ההבדל, יש כמה מתופפים, וגם כמה גיטריסטים ובסיסטים וקלידנים, כך שכל עוד יישארו בחיים שלושה-ארבעה מתוך ה-15 שניגנו בשורות קילר, עוד הכול פתוח... והנה, זה באמת קרה!

לצורך כתיבת סיפורה של הלהקה, בכוונתי ליצור קשר עם כל מי שאי-פעם עבר בשורותיה, ולהוסיף מחוויותיו ומזיכרונותיו. זה לא הולך להיות סיפור קל. חלק מאיתנו פזורים ברחבי תבל. שניים בבתי-קברות, ויהיה עליי לשוחח עם קרוביהם.

בין היתר אדבר עם הבסיסט אדוארדו גרוצקי הטרוריסט-לשעבר שחי כיום בשבדיה, עם הגיטריסט גיל אלון שעבר לנגן עם אתניקס במשך שנים ארוכות ואז פרש ונסע לארה"ב, וגם עם המתופף אסף מרוז שעבר ללהקת איפה הילד. את אמו לא ראיתי במשך 22 שנים, מאז שעשינו חזרות רועשות בביתה – ואז פגשתי אותה בבכורה לסרט כנפיים שבורות' והיא סיפרה לי שהוא עובד כיום בהייטק. בשנת ???, בעקבות הקאמבק, חודש הקשר גם עם אסף, והוא הזמין אותנו להופיע כחימום למופע של איפה הילד עם ירמי קפלן. המופע המשותף התקיים בחורשתא, ליד טבעון, ותנחשו מה... דווקא אסף מרוז לא הגיע, כי הוא נשלח באופן פתאומי לחו"ל על ידי חברת ההייטק בה הוא מועסק, ובמקומו הופיע מתופף מחליף...

אצור קשר גם עם אנשים אחרים שהשפיעו על הלהקה, כמו גם על חיי, וביניהם איש הרדיו יואב קוטנר העוין והמפרגן גם יחד, הצלם והעיתונאי מיכאל רורברגר, איש הרוק המוזר קובי אור שדחף אותנו חזק בתחילת דרכנו, בעלי חברת התקליטים הליקון, רוני בראון, שהוציא לאור את אלבומה הראשון והיחיד של הלהקה – דופקים את הלבנים – בלי לחתום על חוזה (אך גם בלי להעביר לנו אפילו אגורה אחת כתמלוגי מכירות), ועוד ועוד.

זה הולך להיות מסע אל העבר. ומן הסתם, גם לדברים מאוד לא נעימים שבוודאי העדפתי להדחיק ולשכוח.

יהיו אנקדוטות, כמו על אותו מעריץ שרוף של קילר, שהתגנב יום אחד אל תקליטיית "קול ישראל" וגנב את כל תקליטי השדרים שלנו. הוא דיווח לנו בהתלהבות על המבצע המוצלח, ולא הבין למה רתחנו עליו. אז אם הפסיקו להשמיע אותנו שם מאז שנת 1984, עכשיו אתם מבינים למה.

באתר שלפניכם תוכלו בעתיד לצפות בתמונות שונות מההיסטוריה של הלהקה, לקרוא כתבות ישנות שהתפרסמו אודותינו, להכיר את הדיסקוגרפיה של קילר, להאזין לקטעים מתוך שירים שלנו, לדעת מה קורה ומה מתחדש אצלנו ועוד. אם הכול ידפוק כמו שצריך, זה הולך להיות פרויקט רציני.

שווה להציץ ב- מה חדש, שם תוכלו לגלות מה הולך ונרקם במחתרת הקילרית.

יורם מארק-רייך


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.