האמן גדעון שני


זרקור על....... האמן גדעון שני

 

בתוך שלוש שנים הציג האמן גדעון שני בבית שאגאל 2 תערוכות יחיד והשתתף ב-6 תערוכות קבוצתיות ## נופי מדבר יהודה שימשו כמקור השראה עיקרי לציוריו, סיפורי התנ"ך - לפסליו

 

יורם מארק-רייך

אתר כדאי לדעת

 

האקליפטוס. צילום רמי זרנגר



האמן גדעון שני הצטרף לאגודת הציירים והפסלים של חיפה והצפון לפני כשלוש שנים. ומאז הספיק להציג בבית שאגאל שתי תערוכות יחיד ולהשתתף בעוד 6 תערוכות קבוצתיות. שני פעיל מאוד באגודה החיפאית, מגיע לפתיחת התערוכות ומשתתף קבוע בהרצאות ובפעילויות האחרות.
 

גדעון שני. צילום רמי זרנגר 



הקשר שלו עם בית שאגאל נוצר עוד כאשר שימש כיו"ר אגודת הציירים של הנגב, תפקיד אותו מילא במשך חמש שנים. אז חשב שכדאי לפתח קשרים עם אגודות אחרות ברחבי הארץ ולשתף איתן פעולה. כך נולד קשר טוב עם יו"ר האגודה החיפאית דאז, אבנר חדד, ובהמשך – גם עם רותי סגל, שהחליפה את חדד, ואשר עליה הוא אומר כי הובילה את האגודה ביד נאמנה והפכה אותה לאחת הטובות בארץ. שני: "אירחנו בבאר שבע את אמני חיפה והצפון, יחד עם ראש עיריית באר שבע, וסיירנו איתם בעיר במשך יום שלם. סיימנו את היום בפתיחת תערוכה גדולה שלהם בספרייה העירונית. בהמשך, נערך ביקור גומלין בחיפה, והעלינו בבית שאגאל תערוכה שהנושא שלה היה מדבר. הנושא שלהם אצלנו היה ים. אנחנו הבאנו להם מדבר, והם לנו – את הים..." 

לפני כארבע וחצי שנים, בעקבות מותה ממחלה קשה של רעייתו, ד"ר אסתר שני, שהיתה מרצה באוניברסיטת בן גוריון, ועבדה שנים רבות במרכז הרפואי סורוקה, העתיק שני את מגוריו לכפר סבא כדי להיות קרוב אל בנותיו ונכדיו שמתגוררים באזור המרכז. כיום הוא מקדם שיתוף פעולה של אגודת חיפה עם זו של כפר סבא.



שמשון מכה בפלשתים עם לחי חמור טרייה. צילום רמי זרנגר


גדעון שני,  יליד הארץ, שירת במשך עשרות שנים בצה"ל ובמשרד הביטחון. כיום הוא עוסק בפעילות התנדבותית ציבורית וקהילתית. בשנת 2006 הוענק לו עיטור 'יקיר העיר באר שבע'. הוא מתכתב עם הנוף של דרום הארץ דרך הזיכרונות והביוגרפיה האישית. הוא הציג עד כה 17 תערוכות יחיד והשתתף בכ-50 תערוכות קבוצתיות.

הוא החל לצייר לראשונה עם יציאתו לגמלאות בשנת 2004. את הכשרתו בציור רכש  במכללה האקדמית לחינוך על שם קיי בב"ש. הסגנון ריאליסטי, והוא משתמש בצבעי מים, אקריליק ובעיקר שמן.   




הר נבו. צילום רמי זרנגר

שני: "המפגש שלי עם הנוף הוא מפגש של שייכות ומחויבות, ולא של צופה מהצד. שייכות להיסטוריה של אבות אבותיי ותושבי המדבר שנדדו לחבל ארץ זה לפני מאות שנים. שייכות לתושבים הגרים כאן כעת וליופיים הטהור והבראשיתי של מרחבי הנגב, מהמכתש הגדול על צבעיו וצורותיו הקוסמיות ועד לנופי סדום המטילים אימה וכישוף על המתבונן."

תהליך עבודתו מתבצע בכמה שלבים. בין אם הוא מתחבר אל מראה הנוף כפי שהוא משתקף מחלון חדרו, ובין אם הוא יוצא אל הנוף כדי להתקיים בו ולתפוס את צבעיו ומרקמיו. הוא מצלם את מושא ההתבוננות ממספר זוויות. לאחר מכן הוא רושם את קווי המתאר של החוויה החזותית, ומאוחר יותר מנסה לבטא את החוויה באופן ריאליסטי התרשמותי, בשכבות של צבעי שמן.


דוד ובת שבע. צילום רמי זרנגר



"כשהתחלתי לצייר, זיכרונותיי מפעילותי הביטחונית והאחרת במהלך השנים השפיעו מאוד על עבודתי האמנותית," הוא מספר. "חוויות קשות שעברתי במהלך המלחמות בהן השתתפתי, של חברים שנפצעו או נהרגו. וגם תקופה בת שנתיים בה שירתי במדבר יהודה כמפקד יחידת הסיור של הנדסה דרום, בה פילסנו דרכים רבות, כולל שבילי פטרול מול ירדן ומול מצרים, פריצת דרכים לים המלח וארועים שונים שקשורים לסיירת. רוב ציוריי מהשנים הראשונות הושפעו מהנופים המדהימים של מדבר יהודה ושל הבדואים שפגשתי שם."

"חלק מהציורים שאני מצייר כיום הם מתוך זיכרונות, וציורים אחרים נוצרים אחרי שאני מגיע אל השטח, משרטט לעצמי את עיקרי הדברים שארצה שיופיעו בציור, ומצלם את האזור כדי להתרשם מהצבעים. רוב ציוריי שונים מהאזור שביקרתי בו, אבל בהסתכלות ובהתרשמות מהצבעים והתמונה הכללית אפשר לקלוט היכן זה היה. את העבודה אני ממשיך בסטודיו, ואם צריך אני חוזר אל המקום בו התחלתי את הציור. רב העבודות הם ציורי שמן על בד. 



פסל גדעון. צילום: רמי זרנגר


בשנת 2015 החל לפסל. את הכשרתו רכש בסטודיו של הפסלת ציפי בירן. פסליו פיגורטיביים ורובם מייצגים את סיפורי התנ"ך, שמהלכים עליו קסם. הוא מפסל בחימר, ומשלים את יציקת הפסלים בשרפים ובברונזה. "סיפורי התנ"ך מרתקים אותי כאמן, הוא אומר. "סיפורים הרואיים, שמציתים את דימיוני." 

שני: "מבחן המים של השופט והמצביא גדעון בן יואש. תכסיסיו הצבאיים, פשיטת הלילה על המדיינים, וסיסמתו – 'כמוני תיראו וכך תעשו', המתנוססת בכניסה לבית הספר לקצינים של צה"ל, הביאו ליצירת פסלי 'גדעון'. הוא הראשון שהכניס את מתקפת הלילה ואת סיורי הלילה, ואמר לחייליו – ממני תראו וכך תעשו. בעקבותיו רבים קראו לעצמם הגדעונים. אני, בעצם, קרוי על שמו, זהו הגדעון הראשון בתנ"ך. פסל ברונזה גדול של 80 על 80 ס"מ." 

"גם שמשון מצליח שוב ושוב להערים על הפלשתים ועם לחי חמור טרייה להכות מאות מהם. בפסלי הסתפקתי בארבעה פלשתים ששוכבים תחתיו. גם סיפור האהבה האכזר של דוד ובת שבע הפך לפסל. ואי אפשר ללא סיפורה של אשת לוט שלא התאפקה, סובבה את ראשה לאחור והפכה לנציב מלח." 





"הפיסול התגלה אצלי במקרה, לפני כשלוש שנים, בפגישה עם הפסלת ציפי בירן, שמשמשת בתפקיד יו"ר אגודת הפסלים של כפר סבא. היא הזמינה אותי לשיעור פיסול אצלה בסטודיו, ותוך כדי עבודה על הפסל הראשון, היא אמרה את אותו משפט שהתניע אותי בזמנו לצייר – 'יש לך את זה'. ומאז אני גם מפסל. הפעם נאחזתי בסיפורי התנ"ך, אותם אני מכיר היטב. סיפורים הרואיים שהשפיעו עליי. כל הפסלים שלי בשנתיים האחרונות לקוחים מסיפורי התנ"ך."

גדעון שני נולד בכפר סבא. "המשפחה נדדה לא מעט. אבי, אלתר שניידלדר ז"ל, יליד רוסיה הלבנה, היה בוגר אחד המחזורים הראשונים בבצלאל. הוא עסק הרבה בציור, והשאיר אחריו הרבה ציורים. אי אפשר היה להתפרנס אז מאמנות, ולכן התפרנס מצבעות."

"התגייסתי לצה"ל, ואת כל הלימודים עשיתי במסגרת הצבאית, שם סיימתי תיכון, תואר ראשון ושני. העיסוק שלי באמנות החל כשפרשתי מצה"ל אחרי 22 שנות שירות. השתחררתי בדרגת אלוף משנה, היה בהנדסה קרבית. התפקיד האחרון היה כמפקד בסיס הנדסה קרבית. הייתי בן 42, ומאחוריי שלוש מלחמות, תמיד בקו קדמי. במלחמת ההתשה הייתי בתעלת סואץ, ביום כיפור השתתפתי בצליחה. הייתי סגן מפקד כוחות ההנדסה של פיקוד דרום שעסקו בצליחה. למלחמה הזו הוזעקתי מלימודי בבר אילן. ונשארתי בסיני במשך חצי שנה."

את עולם האמנות הוא גילה אחרי תום שירותו הצבאי, בעקבות הערה של האמן אבינועם קוסובסקי, שאמר לו: 'יש לך את זה'. האמירה שלו דירבנה אותו ללמוד, והוא השתלב עם סטודנטים בני 18-20 במרכז לאמנות חזותית בבאר שבע, שם סיים את לימודיו כמדריך מוסמך בכיר לאמנות. 

אחרי הצבא, הקים במסגרת כימיקלים לישראל את חברת 'כתר תובלה', שעסקה בהובלת אשלג מדימונה לאשדוד בקרונות רכבת. שני ניהל אותה במשך כשלוש שנים. בהמשך, זכה במכרז של משרד הביטחון, והשתלב כמנהל חטיבה בה עבד כ-22 שנים עד לצאתו לגמלאות. כיום בן כמעט 80. 

"כשהשתחררתי מצה"ל, החלטתי לעסוק גם בפעילות קהילתית ציבורית התנדבותית, ובמקביל לעבודתי באזרחות, הספקתי להיות סגן ממלא מקומו של פיני בדש, ראש מועצת עומר. אחרי עוד ארבע שנים השתתפתי בוועדה הקרואה של מצנע בירוחם. גם עמדתי בראש ועדה בין-משרדית, שם הוטל עלי לבחון את נושא הבטיחות והביטחון של המועצה התעשייתית רמת חובב. בהמשך להמלצות הוועדה תוקנו, שונו והושמו הרבה דברים." 

קצרה היריעה מלציין את כל תפקידיו החברתיים וההתנדבותיים. בין היתר, גם התמנה ליו"ר אגודת גמלאי צה"ל של מחוז דרום, תפקיד שמילא במשך 32 שנים. כיום, הינו חבר הוועד המנהל של אונ' בן גוריון ויו"ר של ועדת הביקורת שלה, כשבמקביל הוא משמש גם כדירקטור במכללת קיי ובחברת כיוונים.

 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.