הגענו אל מסעדת ריף בעוספייא אחרי תקופה ארוכה מאוד בה לא ביקרנו שם ## בעלת המסעדה, ידידתי לינה אבו, שמחה מאוד שחזרנו סוף סוף ## לא היה צורך שנציץ בתפריט, כי היא יודעת מה אנחנו אוהבים לאכול אצלה ## אחרי הארוחה צללנו לתוך שיחה ארוכה על המצב, על המלחמה הממושכת, ועל אחוות הדם שבין הדרוזים והיהודים
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
מסעדת ריף בעוספייא, שניצבת ממש בקצה הכפר, בצמוד לתחנת המשטרה, הפכה מזמן לאחת המסעדות האהובות עליי, והמלצתי עליה לחברים ולמכרים, שהגיעו בעקבותיי ונהנו מאוד.
והנה, אחרי המון המון זמן עשינו שוב את דרכנו לשם. שעת צהרים של יום חם במיוחד. המכונית עמדה בשמש וממש להטה כשנכנסנו לתוכה והתנענו לעבר עוספייא. אנחנו גרים לא רחוק משם, אבל נהגתי בעצלתיים, ואפשרתי לכל נהג שאצה לו הדרך לעקוף אותי. אבל מרבית הנהגים נסעו בקצב שלי, מבלי לצפור או לעקוף. כנראה כולם היו מוכי חום כמוני.
ואז הגענו ונכנסנו למסעדה. אוויר קריר יותר ואווירה נעימה, מה גם שהיפנו לעברנו את המזגן הנייד הריצפתי הענק.
לא ביקרנו כאן המון זמן. אבל התגעגענו ושמרנו על קשר עם לינה. גם היא שמחה לקראתנו. כמו תמיד. לבבית ויפה. מקום אהוב ומוכר.
לא היה צורך לסרוק את התפריט ולבחור. לינה נכנסה למטבח ושלחה אל שולחננו כמה מנות בזו אחר זו. פוקאצ'ה לוהטת עם מטבל עגבניות וזיתים (27), עלי גפן (49), סינייה בטאבון (56), סלט תבולה ריף (57), והמנה העיקרית – מנסף אסאדו זוגי (365).
הכול היה טעים, אבל הסינייה היתה אלוהית. היא הכילה בשר טחון וקוביות חציל עם רוטב עגבניות וטחינה. אפילו המלצר שהגיש לנו אותה אמר שלטעמו זו המנה הכי מנצחת של המסעדה.
הארוחה היתה נהדרת. כמו תמיד. המנות גדולות ונדיבות. כמו תמיד. והאישיות החמה והלבבית של לינה הקרינה טוב לב.
אחרי שסיימנו – לא באמת סיימנו, כי לא הצלחנו להתגבר על הסלט ועל המנסף, אפילו לא על מחציתם – התיישבה איתנו לינה ופצחנו בשיחה. דיברנו על המצב הקשה של המסעדות, על מצב הרוח השפוף של רבים וטובים, ואז גלשנו לשיחה ארוכה על המלחמה והשלכותיה.
היא סיפרה לי על אחיה בדרגת סגן אלוף שנפצע קשה ביו"ש, ועל הבן החייל שלה שנפצע גם הוא, ועל הטראומה משבעה באוקטובר, שבעטיה סגרה את המסעדה למשך כמה חודשים לטובת הכנה ומשלוח יומיומי של אוכל לחיילים בתקופה ההיא.
היא גם סיפרה לי שכאשר חזרה ופתחה את המסעדה בהמשך, כאשר כל אנשי הצוות שלה מגויסים למילואים, וכך גם בני משפחתה שנהגו לבוא ולעזור לה בסופי השבוע העמוסים, עלו אז כמה פוסטים של סועדים שהיללו את האוכל אבל התלוננו על רמת השירות, ולך תסביר להם את המצב, שכמעט כל הגברים בכפר שהם בגיל גיוס ומילואים – יצאו להילחם ולהגן על המדינה...
בהמשך, ניהלנו שיחה מרגשת על ברית הדמים שנקשרה בין הדרוזים והיהודים, ושנינו הרגשנו צורך להצטלם עם דגל הדרוזים ודגל ישראל. הדגלים מוצבים בפתח המסעדה דרך קבע.
לפני שנפרדנו, הפצירה בנו לינה שנבוא באחד הבקרים להתנסות בארוחת הבוקר של המקום. "אנחנו מגישים ארוחת בוקר מטורפת כל יום בין 9:00 ל-12:30, מלבד ימי ראשון שאז המסעדה סגורה. תבטיח לי שתבואו!"
הבטחנו. 😊
שעות פעילות: א': סגור. ב'-ה': 10:00-21:00, שישי: 9:00-22:00, שבת: 9:00-19:00
