גינת סירקין שינתה את פניה. פעם זה היה מקום לא נעים, מלוכלך, מזרקים, מסוממים וטיפוסי מפוקפקים ## עכשיו זוהי פינה קסומה, רגועה, פסטורלית ## ובמרכזה - פוד טראק שמחלונו מציץ פרצופו המזוקן של שף פלביו, ששולף ממטבחו עוד ועוד מנות פסטה ## הזמינו אותנו לבוא ולטעום, אז באנו וטעמנו...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
שוק תלפיות בחיפה מכיל לא מעט מסעדות מצוינות. הוא זוכה מצד העירייה ליחסי ציבור, לחיבוקים ולפינוקים. אבל הסביבה בה פועל השוק היא לא סימפטית בלשון המעטה, כפי שהחיפאים יודעים.
אך אל דאגה. לאט לאט, שעל אחר שעל, כובשים האנשים הטובים פיסות מתוך הטריטוריה הבעייתית, ואני מאמין שהמגמה תימשך עד לניצחון המוחלט.
בתחילת רחוב סירקין, שקצהו חודר אל לב השוק, צצה לה גינת סירקין. בעבר, כשעבדתי במערכת של ידיעות תקשורת, וקיצרתי את דרכי משם, פילסתי את הדרך בעודי רומס שיחים, קוצים, מזרקים, בקבוקים שבורים, ולפעמים גם מסוממת או שתיים שהיו שרועות להן שם.
כאשר יזם הנדלן אורי כהן הזמין אותי אל הבייבי שלו - הפודטראק בניצוחו של מלך הפסטה, שף פלביו - לא ניחשתי עד כמה שינה המקום ההוא את פניו והפך לפינה קסומה ופסטורלית.
אורי (בן 35 מעין הוד) כתב לי: "היי יורם, את ההיסטוריה של גינת סירקין אתה בטח מכיר. שנים של הזנחה וסמים וחוזר חלילה. העירייה, יחד עם אקרופוליס החדשה (גוף של פילוסופיה מעשית), ויחד עם יזמים פרטיים – החלטנו לנסות משהו שונה: להשקיע בגינה ולהביא לפה מקור משיכה חיובי חזק. אמפי של הופעות ומוסיקה עם עגלת שף מדהימה. אנחנו מחכים לך!"
במקביל, גם נטלי בלייכר המקסימה, ביקשה מאוד מאוד שאגיע אל גינת סירקין בצהרי יום שישי, שם ממוקם הפודטראק של השף פלביו. למה דווקא בצהרי שישי? כי אז מופיע שם בן הזוג שלה, די.ג'יי סער משיח, שנחשב לאחד התקליטנים הטובים בעיר.
נטלי בלייכר וסער משיח. פספסנו אותם, אבל לפחות הם שלחו לנו תמונה!
בקבוצת הפייסבוק של החיפאים הרעבים המצייצים נתקלתי בהמלצה על המקום של ידידי, ראש העיר העתידי ניר שובר, וגם זכרתי במעורפל שהיו כמה בלוגריות שפרסמו סטוריז, שכיאה לסטוריז נעלמו והתפוגגו במהירות מבלי להותיר זכר.
אז לנוכח כל אלה, מיד כאשר סיימתי את ההרצאה שהיתה לי בשישי אחה"צ, התנעתי את מכוניתי השחורה, והגעתי אל חזית הבניין ברחוב סירקין 3. למזלנו, מצאנו חנייה ממש שם בפרונט. בסביבה הזו לא משאירים ציוד יקר ברכב, ולכן ירדתי עם אשתי ועם שני מחשבים ששימשו אותי להרצאה, במורד המדרגות אל גינת סירקין.
האמת, לא זיהיתי את המקום. כפי שציינתי, בעבר היותר רחוק יצא לי לעבור שם לפעמים תוך שאני מפלס דרך בין ערימות זבל ולפעמים תוך שאני נתקל בעלובי חיים למיניהם, או בסתם אנשים לא נחמדים. אבל זה היה פעם. כעת קיבלו את פניי בריזה נעימה מכיוון הים, שולחנות וכיסאות שהיו נטועים בתוך החצץ שמכסה את הקרקע, מוזיקה שנבעה מרמקול לא גדול, ואווירה בלתי מתאמצת.
אורי כהן המתין לי שם. בחור גבוה, רזה וחביב. וגם השף פלביו, שהינו ברזילאי, שבישל במסעדות מהטובות בעולם – כך נאמר לי. הוא עלה לארץ לפני כמה שנים בעקבות ילדיו, והוא מומחה לענייני פסטה. העולם שלו מורכב מפסטה. טרייה, עבודת יד, וכמה שיותר דומה למקור. אוכל 'פשוט' אבל עשוי בצורה מעולה. הכול נעשה שם בו במקום. כל רוטב, כל פסטה, גם הפסטה ללא גלוטן.
בשעה בה הגעתי, בני הזוג נטלי וסער משיח כבר לא היו שם. למעשה, הגעתי בזמן טוב. אחרי ההמולה והלחץ של הצהרים, ולפני העומס של הערב. בלילה הקודם, חמישי, דיווח לי אורי כהן בווטצאפ, שרק בשעה 23:15 הם סיימו. כנראה, כי אזלה הפסטה...
פלביו הוא אחד מאותם מקומות קטנים שמזכירים למה לפעמים לא צריך מסעדה מפוארת כדי ליהנות מארוחה מצוינת. הוא נמצא בקצה של רחוב סירקין, קצת הרחק מלב שוק תלפיות, שם נמצאים הדוכנים וההמולה, אבל זהו גם סוד הקסם שלו.
פלביו פסטה היא מסוג המקומות שלא צועקים את עצמם למרחוק. אין כאן מסעדת ענק עם מארחות בחליפות, אלא מקום קטן ואינטימי.
התפריט צנוע, והוא נרשם בחופזה בכתב יד. הוא מציע רק סלט אחד, קינוח אחד ו-4 מנות פסטה. הפוקוס הוא על הפסטה – היא הכוכבת האמיתית. עם הזמן, כך מבטיח אורי, יתווספו עוד מנות. אבל בינתיים דווקא נגרעה מנת פסטה אחת, אחרי שהוא וחבריו שימשו כשפני ניסיון והחליטו שהיא לא מתאימה לחיך הישראלי.
יש כמה בקבוקי יין ואלכוהול ששרויים בתוך מי קרח ונהנים מצינון ביום חם, יש מקרר עם משקאות, ויש את החלון של הפודטראק, שמפעם לפעם מציץ בו ראשו עטור הזקן של פלביו, שמכריז שהמנות שהוזמנו מוכנות ואפשר לגשת ולאסוף אותן.
אני לא איש של פסטות ובצקים, ולכן איפשרתי לאורי ולאשתי לבחור את הפסטה שלי. הם בחרו עבורי מנה של פפדרלה ראגו (69 שח), ולה – פסטה עם עגבניות שרי צלויות בתנור, שום, שמן זית וגבינת סטרצ'טלה (69 שח). חלקנו סלט מרזנו עם 4 סוגי עגבניות (58 שח) וקינחנו עם טרמיסו (42 שח).
האישה היתה מרוצה מאוד. היא עצמה אופה בבית, מבינה בקמחים ובבצקים. אני הייתי מעדיף סטייק או דג. אבל, לא אכחיש – היה טעים, וסיימתי את המנה כמעט עד הסוף. הבירה שלגמתי הוסיפה לטעמים ולאווירה. לפני שנפרדתי מאורי ומפלביו, כמובן שהצטלמתי עם השף. לפי מיטב המסורת...
שורה תחתונה: מקום סימפטי, לי היו חסרות אופציות נוספות בתפריט, מה גם שדוכני השוק כל כך קרובים, ואפשר בלי מאמץ ליצור עוד כמה סלטים, מבלי לפגוע בקדושת הפסטה. אשתי התלהבה עד מאוד, והחליטה שבקרוב מאוד תגיע לשם שוב עם הדור הצעיר של המשפחה.
