פעם ראשונה ביפן
דורון שנער / כינרת
לפעמים צריך להפנות את הזרקור לשחקן שנמצא הרבה זמן על הבמה אבל רוב הקהל לא שם לב שהוא שם. שחקנים ססגוניים או בעלי קול חזק יותר תופסים את תשומת לבו של רוב הקהל. בעוד שהשחקן שלנו טוב מאוד, מיומן ומוכשר מאוד - לא בכדי הוא על הבמה ויש שרואים אותו. אך אנחנו מרגישים שגם לשאר הקהל מגיע להכיר אותו ולשים לב אליו. הסופר דורון שנער הוא שחקן כזה.
בעשור האחרון פרסם שנער עשרה ספרים. הוא החל לכתוב ובכך הגשים את חלומו בגיל מאוחר יחסית, ומשתדל להשלים על הזמן ש"איבד". ספריו שונים מאוד אחד מהשני, הוא לא נכנע לז'אנר או אופן סיפור מסוים, אלא נותן לעלילה, לגיבורים ולמציאות הסובבים אותו להתוות את כתיבתו. אך בכל ספריו עוברת כחוט שניה התמה של הגבריות הישראלית הפריכה והמעברים הבלתי פוסקים בין המכבש הצבאי-מצ'ואסטי שנדרש להסתיר רגשות לבין הצורך והדרישה להיות רגיש, מכיל ומשתתף בספרה הפרטית והזוגית.
'פעם ראשונה ביפן' ספרו העשירי של דורון שנער, הוא הזדמנות פז להפנות אליו את הזרקור ואת תשומת הלב ולהפוך את כתיבתו המיוחדת והנדירה בנוף הספרותי של ארצנו ממוכרת רק ליודעי חן לנחלת הכלל.
+++
למספר של פעם ראשונה ביפן אין שם, וגם בית של ממש אין לו. הוא צעיר ישראלי נאה ובעל כישורים, קצין לשעבר, ונדמה שיש לו כל מה שצריך כדי להסתדר בעולם. ובכל זאת, הוא אינו מסתדר.
הוא נע בין עבודות מזדמנות, הצלחות קצרות מועד וכישלונות צפויים; בין נשים שהוא עוזב וכאלה שעוזבות אותו. חייו חולפים במרחבים ארעיים — שדות תעופה, רחובות, מקומות לינה. שוב ושוב הוא חוזר ככפוי שד אל בניין ילדותו, אל השכנים הססגוניים ואל אמו האקסצנטרית והסוערת. הוא תמיד בתנועה ואיכשהו נשאר במקום. תמיד ליד. תמיד בחוץ.
וישנו עמיר. חבר הילדות שלו, חברו הטוב והאהוב, שטבע בים כשהיו ילדים. עמיר היה מאוהב ביפן, חלם להגיע אליה אך לא הגיע. גיבור הסיפור נושא איתו מאז הבטחה אחת: לטוס ליפן ולהניח בה אבן מקברו. אלא שלהגיע ליפן, מתברר, מסובך כמעט כמו לדעת לאן אתה הולך בחיים; וגם כשמגיעים, הדרך עוד רחוקה מסופה.
בפרוזה מלאת חיים, הנעה בטבעיות בין המצחיק והתזזיתי לכואב ולחומל, טווה דורון שנער סיפור על אדם שנוסע וחוזר, פוגע ונפגע, מסתבך ונחלץ, ועל הניסיון העיקש להגיע למקום אחד בעולם כשאתה עצמך אינך מצליח למצוא בו מקום.
כמו גיבורו שחייו מפורקים ואפיזודיים, הספר בנוי מסיפורים העומדים כל אחד בפני עצמו, אך נשזרים זה בזה, ומה שנראה תחילה כאוסף סיפורים הולך ומתגלה כרומן רצוף, פראי, דחוס, מותח, ייחודי ואנושי; רומן על המקומות שאנחנו עוזבים ועל אלה שאינם עוזבים אותנו. זהו ספר הפרוזה התשיעי של דורון שנער בהוצאת כנרת־זמורה.
190 עמ', 98 ₪.
