דף הבית >> אמנות >> תערוכות חדשות >> אודיטוריום חיפה: יוסי כהן זרנקין / מסע בעולם היין
 

 

אודיטוריום חיפה:
יוסי כהן זרנקין / מסע בעולם היין
אוצרת: שולי פויר שינולד


פתיחה: שבת, 6.4.19 בשעה 11:00

 

נעילה: 25.4.19


 

יורם מארק-רייך /

אתר כדאי לדעת


 

בכניסה לאודיטוריום חיפה מוצגת תערוכת הציורים הריאליסטית של יוסי כהן-זרנקין – 'מסע בעולם היין', אותה אוצרת שולי פויר שינולד. זוהי תערוכת היחיד השביעית שלו, לצד השתתפות בתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל. בתערוכה 33 ציורים ומפאת גודלה היא מתפרסת על גלריה 1 פלוס גלריה 2 ומקיפה את כל החלל הראשי. כל היצירות מיועדות למכירה. יוסי: "אחרי כל כך הרבה שנים, אני נפרד מציור בשמחה, ושמח שהוא יקשט בית של אניני טעם."
 
"נושא התערוכה נולד מהזמנה של שני ציורים בנושא יין מחבר קרוב שאוהב יין," הוא מספר. "האהבה ליין מלווה גם אותי כבר ארבעה עשורים ונוצרה כאן הזדמנות להגשים חלום כפול, אהבה ליין ואהבה לציור."

 
יוסי כהן זרנקין. צילום: אלבום פרטי

 "ב-1985 רכשתי לציון הולדת בנותיי התאומות, בקבוק יין מן הבקבוקים הראשונים של יקבי רמת הגולן. מאז צברתי אוסף גדול של בקבוקי יין ישנים. מזה שנים אני חבר ב-'מועדון היין והסיגר'. פעמיים בשנה אנו טסים לחו"ל, מבקרים ביקבים, טועמים יינות מיוחדים. בנסיעה האחרונה לשאטו נף דה פאפ נתקלתי באוסף בקבוקי יין ישנים של היקב, הורדתי אותם וצילמתי. חבר ישב על ספסל בחוץ עם סיגר וגביע יין. צילמתי אותו. צילמתי את היקבים והגפנים, וכששבתי לארץ, התחלתי לצייר."
.
יוסי כהן, 61, חיפאי מלידה, הוא כלכלן ומנהל בכיר בחיי היומיום, אבל בשבתות ובחגים, ולמעשה בכל פעם שמזדמנות לו כמה שעות פנאי, הוא יורד אל הסטודיו שבתחתית ביתו שבשכונת אלמוגי ומצייר להנאתו. אלה תנאים זמינים ונוחים ליוצר, אבל הוא מעיד על עצמו כי היה מעדיף תנאים טובים יותר וסטודיו (לופט) גדול, על מנת שיוכל לראות פרספקטיבה טובה יותר ולייצר פורמטים גדולים יותר.
 
על תהליך העבודה הוא מספר: "אני נכנס לסטודיו ומתחיל לצייר. בציור הריאליסטי אני זקוק לאובייקט. התהליך הוא פשוט, כשאתה נשאב פנימה, אתה לא זקוק לכלום. אני מפליג למקומות ארוכים בשקט ובסבלנות. אני יכול לעבוד על מקטע בציור במשך יום שלם. להשלמת ציור אני זקוק ל-50-60 שעות עבודה."
 
שורשיו של כהן נטועים עמוק בארץ ישראל. משפחתו נמצאת כאן מאז חורבן בית שני. עד כה הצליחו בני המשפחה לספור לאחור 16 דורות מתועדים. משפחת אביו היתה ממקימי העיר חיפה היהודית. סבו בנה את בית האבן הראשון, ששורד עד היום בדרך נווה שאנן 20. הוא היה נגר במקצועו, והיה מביא עצים מצור הרחוקה על גבי חמורים.
 
מאז שנת 1988 הוא חותם על אמנותו תחת השם 'זרנקין'. באותה שנה הוא ניהל את סניף בנק הפועלים בדליית-אל-כרמל, ובין לקוחותיו היו בני משפחת האמנים הידועה אל-קרא. כהן עמד אז להוציא את ספר שיריו השלישי במספר, וביקש מעובדיה אל-קרא וממנשה קדישמן שחלק איתו גלריה, לאייר את כריכת הספר. מנשה צייר את הפרונט, ועובדיה את גב העטיפה, אבל הם יעצו לו להפסיק לפרסם יצירות אמנות תחת השם 'יוסי כהן', שהינו נפוץ כמו השם 'חלבי' אצל הדרוזים. מאז הוא חותם בשם זרנקין על הציורים שלו.
 
 
מתוך התערוכה. צילומי העבודות: באדיבות האמן

לא כולם מודעים לשם העט הזה שלו, ובפתיחת תערוכותיו יש מי שמתפלאים לגלות את החתימה 'זרנקין' על התמונות. כהן: "במשך השנים יש גם כאלה שהתחילו לקרוא לי 'זרנקין'. בוא נגיד שאם תגיד את השם הזה ברחוב, אני אפנה את הראש..."
 
כהן נשוי לחגית, אב ל-4 בנות וסב ל-6 נכדים. הוא בעל תואר ראשון ושני בכלכלה ומנהל עסקים, ואל הקריירה שלו נסק במהירות. הוא משמש כמנהל קניון האודיטוריום. בגיל 28 כבר ניהל סניף של בנק הפועלים, בגיל 38 ניהל את הסניף הראשי של הבנק בחיפה, ובגיל 41 רכב על תוכנית הפרישה הנדיבה שהציע הבנק עם כניסתם של הבעלים החדשים, ועבר לנהל את חברת צמנטכל, שהיתה אז קבוצת הנדל"ן הגדולה בישראל, אחרי סולל-בונה. הוא משמש גם בתפקידים התנדבותיים. בין היתר הוא יו"ר עמותת בית שבתאי לוי, ויו"ר אגודת הידידים של מרכז רפואי לין.

 
כבר בהיותו ילד הוא נמשך אל הציור. בבית הספר ליאו בק נטע בו הצייר עמנואל סלע יסודות טובים ואהבה לציור. באמצע שנות ה-80 התגורר במעלות, שם ניהל את סניף בנק הפועלים המקומי. שכנו ממול לדלת היה הצייר דוד נבות, ממנו למד את הטכניקות שלו ואת פילוסופיית הציור שלו. "זה היה בית הספר הכי טוב של החיים," הוא אומר." ללמוד בסטודיו של אמן זה הכי נכון שיכול להיות. הקשר עם קדישמן ומשפחת אל-קרא, כמה שנים מאוחר יותר, חיזק עוד יותר את אהבתי לציור."
 
הכניסה חופשית. התערוכה תינעל ב-25 באפריל.
 
 


מתוך 'דבר האוצרת' / שולי פויר שינולד
 
"מאז שכהן-זרנקין זוכר את עצמו הוא מצייר. ציוריו לאורך השנים מצביעים על חוסר שקט פנימי שנבע מתוך התשוקה להתנסות בהשפעת דמויות מובילות לאורך חייו. בילדותו ובנעוריו היו אלה רישומים אדריכליים של בנייני אבן בירושלים; במהלך לימודיו בבית הספר התיכון "ליאו בק" בחיפה, היה זה המורה והצייר החיפאי עמנואל סלע שהשאיר עליו את חותמו. בשנות ה-80 פגש במעלות את הצייר דוד נבות, בן דורם של יוסף זריצקי, אביגדור סטימצקי, ראובן רובין וציונה תג'ר; נבות לימד אותו טכניקות ציור ושימוש בצבע ובהשפעתו צייר בסגנון אקספרסיוניסטי מופשט. השפעה מיוחדת על עבודותיו הייתה לצייר אורי לסר, שחי בברלין ומת לפני מלחמת העולם השנייה. לפני כעשר שנים החל לצייר בסגנון "סופר ריאליסטי" כשנחשף לעבודותיהם של כמה ציירים עולי חבר העמים, דומה שעתה הגיע לסגנון האמנותי שמתאים לו מכל: שילוב של אתגר טכני, ריכוז, נאמנות לאובייקט המצויר, פיענוח עבודת המצלמה שהיא המקור לרבים מציוריו ולדבריו אף מקור לשלווה בלתי נדלית במהלך העבודה.
 

"ה'סופר ריאליזם' נולד בשנות ה-70 של המאה ה-20. תכניו נוגעים בסביבה העירונית, בחיי היומיום ובתרבות הצריכה, והעבודות מבוצעות תוך העתקה מדויקת ומלוטשת של הנושא עד הפרט האחרון, עד שלצופה נדמה שזו המציאות. ציירים סופר ריאליסטים רבים מצלמים את תכני הציורים, ואז מעתיקים את הצילום המוגדל פרט אחר פרט. רבים מהם עובדים בטכניקה של התזת צבע, ללא מגע מכחול. הדיוק הטכני ושיטת ההתזה מצריכים מבט אובייקטיבי עד כדי ניכור בנושא הציור. בניגוד לרבים מהאמנים בסגנון זה, כהן-זרנקין מצייר בשמן. אף שהוא נעזר תכופות בצילומים, לעתים הוא מצייר ישירות את האובייקט הניצב מולו כמו בציורי הדומם של מאות שעברו. הציור בשמן מעניק לציוריו תחושה של חום ושל אינטימיות. בתוך כך, הדיוק בציוריו איננו מושלם. הנושא – במקרה הזה בקבוקי היין, הגביעים, הארגזים – הוא מושלם, אך נושאי משנה כמו קיר, רצפה, שולחן המשמשים כרקע, מחוספסים. זו הצהרה בלתי אמצעית לגבי חשיבות הנושאים בציוריו.

"התערוכה הנוכחית היא תיעוד של תרבות גברית במידה רבה: יין על סוגיו השונים, כלים הכרוכים בשתייתו, וכמובן סיגרים. העבודות מהודקות, מינימליסטיות, קונקרטיות ולא מקושטות קישוטים מיותרים. מהבחינה הזו דבר לא מטלטל את הצופה למעט הפליאה נוכח המיומנות הטכנית, והרומנטיקה, החושניות והקלאסיות של בקבוקי היין שכמו זולגים ונוגעים בצופה, כמו מוצר משובח שהזמן אינו יכול לו."
 
 
Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס
+ שלח משוב