דף הבית >> אוכל >> סקירת מסעדות >> אנגוס דיר אל אסד: מהעדר אל הצלחת
 

 

אנגוס דיר אל אסד: מהעדר אל הצלחת


 

הגעגועים למסעדת אנגוס שנסגרה בחיפה, גרמו לנו לנסוע אל הסניף בדיר אל אסד, מרחק 50 דקות מהבית ## איך היה? היה כדאי!


 

יורם מארק-רייך

אתר כדאי לדעת


 
תאאר עבאס. צילומים: אתר כדאי לדעת
 
הצטערנו מאוד על סגירת סניף מסעדת אנגוס בעיר התחתית של חיפה לפני חודשים אחדים. זו היתה אחת המסעדות האהובות עלינו, ותמיד כשביקשו ממני המלצות על מסעדות בשריות טובות בחיפה, המלצתי עליה בלב שקט לקרניבורים. למה בלב שקט? כי ידעתי שהבשר שם לעולם לא יאכזב.

אנגוס היא מסעדת בשרים השייכת לפאדי דאבח, שהינו בין מגדלי הבשר המקצועיים והמובילים בארץ. כל הבשרים שמוגשים במסעדה - נתחים מיוחדים, המבורגרים מצוינים ומנות נוספות - מגיעים בשיטת ,FARM 2 TABLE מהשדה לצלחת. עבור רשת המסעדות שלו, מגדל פאדי עדרי פרימיום, אותם הוא מטפח באופן אישי, וכך כל נתח המונח על הצלחת של סועדיו הינו מוקפד ואיכותי ביותר.

בשבוע שעבר, הגעגועים לאנגוס גברו, והחלטנו שהם מצדיקים נסיעה של 50 דקות מהבית אל הסניף בדיר אל אסד. התנענו את הרכב ויצאנו לדרך. זהו סניף האם של הרשת, והוא נפתח לפני כעשר שנים, כאשר מאז הוא התרחב והכפיל את שטחו וגם נוסף לו חדר VIP  מפואר.

אל תטעו לחשוב שמדובר במסעדה מזרחית. אנגוס רחוקה מאוד מלהיות מסעדה עממית שמציעה חומוס, צ'יפס ובשרים על האש, עם סיפתח של סלטים משעממים. ממש לא. אנגוס היא מסעדת שף, ועד לאחרונה שימש השף נבות שלח המעולה בתור שף הרשת. המנות המוגשות בה הן מיוחדות, לפעמים עם טוויסט קל, ומוקפדות מאוד. התפריט זהה בכל מסעדות הרשת, והעובדים עוברים הכשרה ממושכת כדי להבטיח שהרמה הגבוהה תישמר.

במהלך הארוחה, הגיח מדי פעם אל שולחננו בחור חביב שבדק אם הכול בסדר ואם אנחנו מרוצים. הבחור התגלה כמנהל המסעדה, תאאר עבאס. ניסינו להבין מפיו מדוע נסגרה המסעדה החיפאית, ואם הבנתי נכון זה משום שהסתיימה תקופת השכירות של המבנה, מה גם שהתברר כי קיימת בעייה חמורה של חנייה באזור.

תאאר שמח לשמוע שאנו מאוד מרוצים מהמנות שאכלנו במסעדתו, וגם שממש באותו שבוע גם סעדנו במסעדת אנגוסרי בעין המפרץ ששייכת לרשת, ושבכלל אנחנו אוהבים וממליצים על אנגוס בכל הזדמנות.
 

תאאר: "עבדתי במסעדות שונות לפני שהגעתי לכאן, ולא נתקלתי במסעדה שמגיעה לרמת הבשר הזו. פאדי דבאח שומר את הנתחים הכי טובים למסעדות שלו. הוא גם סועד כאן בעצמו פעמים רבות, ומרבה לארח חברים ולקוחות מכובדים, כך שמטבע הדברים הוא מקפיד לתת לאורחים שלו את האוכל הכי טוב, את מה שהוא עצמו אוכל."
 
וזה מה שטעמנו:
 
טחינה מעושנת (27 ₪) – הפתעה מצוינת שהסתתרה בין המנות הראשונות. התיבלון נשמר בגדר סוד, אם כי הוא מלוח מדי לטעמי. צ'ילי ולימון הם הרכיבים היחידים שמוסגרים בתפריט. על הטחינה המתובלנת פוזרו בארבע צדדים שונים שלה: טבעות פילפל חריף, פיסות לימון כבוש, פטרוזיליה ושמיר. במרכז המנה קצת עגבניות חתוכות.
 
 
חציל בטחינה (25 ₪) – החציל הוגש חמים, אך לא יותר מדי, שלא לפגוע בטחינה. עם שמיר ושמן זית. כשהחציל טרי ומוצלח וללא גרעינים, אי אפשר לפספס, ואכן המנה היתה מצוינת. כמעט בכל מסעדה בה מציע התפריט חציל בין המנות הראשונות, אנו לא מוותרים עליו. לפעמים מתאכזבים, בדרך כלל מתענגים. כאן הוא היה מעולה.
 

בראוזולה עגל (34 ₪) – במסעדת בשרים עסקינן, אז מובן שנבחר גם מנה ראשונה בשרית. פרוסות דקות של בשר כבוש עם סלט עגבניות שום במרכז הצלחת. באופן מפתיע לא הגיעו פיתות עם המנות הראשונות, אלא פוקאצ'ה שהיתה חתוכה לפרסות, ולצדה שמן זית. בעצם, זה לא מפתיע. הרי כבר ציינתי שאנגוס רחוקה מאוד מלהיות מסעדה מזרחית.
 

סטייק סינטה (109 ₪) – ביקשתי מהמלצר המלצה, הוא שאל מה אני אוהב. עניתי שאני אוהב בשר עם שומן, אבל שהרופא שלי אוהב את זה קצת פחות. אז המלצר המליץ שאלך על האמצע – על נתח סינטה של 300 גרם. בחירה מעולה. הבשר היה רך וטעים, ובצער רב הפרדתי ממנו בעזרת הסכין רצועת שומן שנותרה גלמודה על הצלחת, מזכרת לרופא שלי. לצד הבשר היו גם עגבנייה צלויה, בצל צלוי, כמה שיני שום קונפי, מטבל צ'ימיצ'ורי ומוח עצם. ראשית, טיפלתי בעצם, בעזרת כפית קטנה, לפני שתוכנה יצטנן. קצת גרגרי מלח גס הקפיצו את הטעם. על המוח פוזר בצל דקיק אדום, כנראה מאודה, שהוסיף מתיקות עדינה לקשת הטעמים. הגיעה לי גם תוספת. המלצר המליץ על הום פרייז. גם כאן זו היתה המלצה טובה, אבל למרות שנהניתי מהם, לא הצלחתי לסיים אותם.
 

שקדי עגל (70 ₪) – המנה הזו לא מופיעה בתפריט, אבל אשתי זכרה אותה בגעגועים מביקורים קודמים שלנו בסניף החיפאי. היא שאלה את המלצר אם יש סיכוי לשקדי עגל, ולשמחתה הוא ענה בחיוב. נכון שהמנה יצאה מהתפריט, אבל עקב הביקוש ממשיכים להגיש אותה. חיש מהר נחתה מולה צלחת ובה שני שיפודים עם שקדי עגל. לצד השיפודים היו גם צלחת קטנה עם טחינה מצוינת, עגבנייה צלויה ובצל צלוי. כתוספת היא בחרה בסלט ירוק. הסלט הגיע עם רוטב. אני לא אהבתי את הרוטב, היא כן. והיות וזו המנה שלה ולא שלי, אז הכול בסדר...
 

כנאפה עם גבינת עיזים – אין לי מושג מה מחירה. התלבטנו בקול רם אם להזמין קינוח או לא. מצד אחד, אנו רגילים לסיים ארוחה עם קינוח. מצד שני היינו מלאים לגמרי. מנהל המסעדה לא המתין לשמוע מה ההחלטה, וצ'יפר אותנו בקינוח כנאפה. למרות שהצהרתי שאני מפוצץ מרוב אוכל, מצאתי את עצמי זולל יותר ממחצית הכנאפה. ככה זה – כשהקינוח מוצלח, מוצאים עבורו מקום בבטן.
 


 
 
Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס