דף הבית >> אמנות >> תערוכות חדשות >> בית שאגאל: ראש גדול
 

 

בית שאגאל: ראש גדול. מאוד


 

סכין בגבו של הרצל, איבר מין מברונזה – עבודות אלה ואחרות בתערוכה שתיפתח בשבת, 30 ביולי, בבית האמנים ע"ש שאגאל ## האוצרת תמי סינר יצאה למסע חיפוש ברחבי המדינה וחזרה עם שלל עבודות מיוחדות ומעוררות מחשבה


 

יורם מארק-רייך 

אתר כדאי לדעת


 
עבודה של לייזר מנולה. צילומים: הוגו ליספקטור 

בשבת, 30 ביולי, בשעה 11:30, תיפתח בבית האמנים ע"ש שאגאל התערוכה 'ראש גדול', שהציבה בפני האמנים המשתתפים בה אתגר מיוחד: לחשוב מחוץ לקופסה. אוצרת התערוכה, האמנית תמי סינר: "זהו אכן אתגר לא קל, שתובע התמודדות מיוחדת גם מן האמן וגם מן הקהל. עבודה ברוח זו אולי לא תזכה את האמן בהדרן המבוקש, אך תיצור דיאלוג מיוחד ותובעני בין האמן לבין קהלו."

מחשבה זו עמדה אל נגד עיניה של תמי סינר כאשר תכננה את התערוכה. כאוצרת, היה לה חשוב ליצור תערוכה שתעשיר את האמן ואת הקהל בחוויה מיוחדת אשר לא תישכח במהרה. ואכן, מי שיגיע אל התערוכה ייתקל בפסל בצורת איבר מין גדול מברונזה שיצר ד"ר ברונו פסקל, סכין שנעוצה בגבו של תיאודור הרצל חוזה המדינה, ראש ענק של סוס עשוי מכלי עבודה של האמן אלון חיון, פסל מחווה ל'אדם החושב' של רודן מחלקי הארד-דיסקים שיצר יוסי פלמור, דיוקן ענק העשוי מקפסולות של קפה, סדרת דמויות מחבלים, לוליינים תלויים מהקירות ועוד.

סינר קיבצה מבחר אמנים מתחומים שונים: החל מנפחי ברזל, פסלים היוצרים בחימר ובברונזה, מאיירים, צלמים, אמני מיצב, ציירים סוריאליסטיים, וגם קבוצת אמניות צעירות בראשית דרכן המציגות יצירות מקוריות ויוצאות דופן – נועם הכהן, שחר אגמון ונועה בר-עם. לדבריה, חשוב היה לה לבטא את הגיוון ואת הרב-קוליות. רוח של חירות אמנותית המרחפת על פני התערוכה הזו. סינר: "אני רואה חשיבות רבה במקוריות ובכוחה לגרות. חוויה אמנותית מעניינת היא לא רק חוויה חזותית, אלא גם חוויה מחשבתית. חשוב שהאמן ישפיע על תודעתו של הצופה."

 
עבודה של דן חמיצר.

עשרות אמנים מתחומים שונים לוקחים, כאמור, חלק בתערוכה. ביניהם: דן חמיצר, אודי דיין, דודו גרשטיין, יודי מרטון, חיים לוי, עדנה דאלי, רותי סגל, סולומון לבייב, יפה פרלמן, שרי מנולה-שטמפלר, דוד בר-און, תמר גרצ'וק, טטיאנה בלוקוננקו, עופרה פרידמן, ואדים רובינצ'יק, ישראל רייס, קלאודיה פרז, ליאורה איגר-דרייפוס, שרה פלד, חיים בירן, גינת לירן, יוליה זיסמן, דוד פדר, תמי סינר, ניצה כהן, נירה רז, דינה תבל, טל פול, תמר מגדל, ויקטור ליפקין, חני תהילים, גדעון שפירא, שרה סגל, אלכסנדר זוקוב, שקד שפירא, קליה אייכנגרין, לילי קוזלובסקי.

תמי סינר, לקחת בחשבון שיהיו צופים שלא יאהבו את החירות האמנותית הזו...?

"בהחלט ייתכן שתתעורר מחלוקת בעקבות התערוכה, או בעקבות כמה מהעבודות המוצגות בה, אך לטעמי אין בכך כל רע. להיפך. מחלוקות מחדדות את פני הדברים, מכריחות אותנו לחשוב מחדש ולהגדיר מחדש. יש ייחוד בתערוכה בה יתמודד הצופה עם מה שהוא רואה, ולא רק יגיד שהיה נהדר וכל הכבוד. זהו כוחה של אמנות טובה וייחודית. לא רק בידור או הגשת הדברים המוכרים לנו ואשר הורגלנו אליהם. זו תערוכה שתלווה אותנו גם אחרי שנצא מהאולם."

 
עבודה של דודו גרשטיין

האם יש כאן פרובוקציה לשמה?

"לא. אין פרובוקציה. יש רצון ליצור חוויה שונה שתרגש, תעניין, תסקרן ותגרום לצופה לזכור את התערוכה לאורך זמן."

איך התנהל תהליך העבודה על התערוכה?

"יצא קול קורא להגשת עבודות, ובמקביל פניתי באופן אישי לאמנים רבים שאני מכירה מזה שנים מתוקף היותי אוצרת ומפיקת תערוכות. תהליך האוצרות ארך כשלושה חודשים. זו היתה חוויה נפלאה. נסעתי לארכה ולרוחבה של הארץ. כרמיאל, מעלות, תל אביב, באר טוביה, ובחרתי בקפידה רבה את העבודות. ביקרתי בסטודיו של אמנים נפלאים והחוויה היתה מאוד מרגשת. להגיע אל סטודיו של אמן ולראות איך הוא עובד ולבחור עבודות משם – זו חוויה נהדרת לאוצר. בתליית התערוכה סייעו לי שניים מהמשתתפים – לייזר מנולה וורדה סולל שמאי. כל העבודות שהוגשו לתערוכה היו מצוינות, ואני מודה לאמנים על היענותם לאתגר."

מה היו הגבולות שלך כאוצרת? נפסלו עבודות שהיו וולגריות או בעייתיות מדי?

"לא. לא היתה לי שום בעיה כזו. להיפך. חיפשתי את העבודות הכי מיוחדות, הכי שונות. חיפשתי את הדברים הכי מטורפים שיש."

 
 
עבודה של אלון חיון
 
מתוך דברי הפתיחה בתערוכה  /  עמיקם יסעור
                                        
 ה ע ז ה  ב א מ נ ו ת
 
אפתח בכמה אמרות מקוריות:
העזה באמנות אינה התגרות באלים. לכל היותר היא מצב, בו מעמיד האמן למבחן את טעמו של החלק השמרני שבקהל.
חשיבה בתוך קופסה היא תא כלאו של האמן המורד.
העזה אמנותית היא סינתזה של מקוריות, אומץ, התנסות ותחילת יציאה לדרך חדשה.
האמן המעז אינו מתיירא לא מן הפרובוקציה ולא מן הסקנדל.
נועזותו של האמן מציגה שאלות לגבי גבולות האמנות.
לאמנות אין גבולות. ואם הם קיימים תמיד באים אמנים פורצי דרך ומחוקקים חוקים חדשים.
גבולות הטעם הטוב הם נורמה הראויה יותר למוסר ולציבוריות מאשר לאמנות.
דרכו של האמן הפורץ מכילה שני שלבים: זו שבתודעתו וזו שבפריצתו לרשות הרבים.
פרומתאוס העז לגנוב את האש מהאלים. איקארוס העז להמריא בלי גבול לשחקים. שניהם לוכדים את אהדתנו למרות כישלונם.
אמנות, שאינה יודעת העזה מהי, עלולה לקפוא על שמריה או לסגת לאחור.
האמן הנועז משול למי שיצא מן הנוחות של הסלון עם האח המבוערת אל הקור הסיבירי ורוח הזלעפות.
 
עד כאן מספר אמרות מקוריות שלי על הנושא. ועתה אוסיף כמה מילים: ראש גדול פירושו לקיחת אחריות. יש לכך מחיר. האמן עלול לשלמו. הגלריה עלולה לשלמו אך הסיכון הוא כדאי. יש כאן כעין יצירת קונפליקט עם החלק השמרני יותר של הקהל. זכותו של האמן לנסות. מדוע במדע מתקבלים ניסוייים ביתר אהדה? יש לכך בוודאי הסברים שונים.  אולי בגלל  שניסויים מדעיים נתפסים כתכליתיים ומועילים יותר. ראש גדול של אמן הוא גם לקיחת סיכון. בטוח. לא לרצות  את כל הקהל.. כל מקום העזתו של אמן משקפת אי נחת מן המצב הקיים. במאה העשרים ביקשו הסוריאליסטים להדהים את הבורגנות.
 
העזה עשויה להכיל ביקורת חברתית, שינוי טכניקות שונות פגיעה בקונצנזוס. שחרור יחסי מדעת הקהל. האמן צריך לקחת בחשבון כי העזתו עלולה לסגור דלתות מסוימות. אולי לפתוח אחרות.  לגבי הפרובוקציה ניתן לומר כי אינה זהה תמיד להעזה.. פרובוקציה היא משיכת תשומת לב. ההעזה מכוונת יותר לפתיחת ראשיהם של אחרים. אם הפרובוקציה איננה מטרה בפני עצמה אלא כלי, ניתן להשתמש בה כעזר באותה דרך של העזה... לא גמור. ההיקף הכללי לכל היותר עמוד אחד כול מה שנכתב   ההעזה היא  הנכונות ללכת
בדרך לא סלולה. פתיחת תערוכה מסוג זה תעורר מחלוקת, תחליש מעט את  החגיגיות שבפתיחה... חשוב  לתת את הדעת להבדל בין העזרה בחברה טוטליטרית לבין העזה בחברה פתוחה יותר. חשוב להדגיש כי: דרכה של העזה אמנותית בחברה פתוחה לא תמיד תהא סוגה בשושנים.
 

עמיקם יסעור. 2 ביולי 2016


 
 
Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס
+ שלח משוב