דף הבית >> אמנות >> תערוכות חדשות >> בית שאגאל: אהובה גרץ – 'מתקשרת' עם תמונות העבר
 

 

בית שאגאל: אהובה גרץ – 'מתקשרת' עם תמונות העבר


 

פורטרטים של נערות מתבגרות ונשים בגילאים שונים בתערוכתה של האמנית אהובה גרץ ## בהשראת צילומי הסטודיו שהיו נהוגים בשלהי המאה ה-19

 

I (Eye) Contact / מתקשרת


פתיחה: שבת, 5.3, בשעה 11:00


 

יורם מארק-רייך / אתר כדאי לדעת


 
הזמנה לתערוכה
 
אהובה היא ציירת אוטודידקטית, חברה באגודת הציירים והפסלים בישראל, בית האמנים ע"ש שאגאל, ילידת ותושבת העיר חיפה. היא בוגרת החוגים לפילוסופיה והיסטוריה כללית, באוניברסיטת חיפה, ספרנית שפרשה לגמלאות.

בשבת, 5.3, בשעה 11:00, תיפתח בקומה הראשונה של בית האמנים ע"ש שאגאל תערוכת ציוריה של אהובה גרץ. התערוכה מציגה דימויים נשיים. מדובר בפורטרטים של נערות מתבגרות ונשים בגילאים שונים. מרקם יחסים עדין בין גוף לנפש, כאשר העין מהווה את לב ליבו של עולם 'האני' והתקשור. שם התערוכה בעברית: 'מתקשרת', ובאנגלית - I ( eye) Contact. הרזומה האמנותי של אהובה כולל שלוש תערוכות יחיד ('פתחים', 'כסותה' ו'רשמים'), והשתתפות בתערוכות קבוצתיות רבות. חלק מעבודותיה מוצגות בספרייה המרכזית של הטכניון.


 
אהובה גרץ על רקע ציוריה. צילום: אתר כדאי לדעת

אהובה נולדה בחיפה, בת לניצולי שואה. את ילדותה ונעוריה עד נישואיה העבירה בשכונת נווה-שאנן, לשם נדדה בגיל שש עם משפחתה מהשכונה הערבית הנטושה 'חווסה', הידועה היום בשם עין דור. "גרנו בבית ערבי נטוש שכלל חדר אחד שרצפתו בטון והשירותים היו מחוץ לבית," היא מספרת, "אך הילדות זכורה לי כמאושרת. מסביב צמחו עצי תאנה וסברס, ובמרחק מה מהבית עברה מסילת הברזל. אבי, שהיה נהג קטר, היה צופר מספר פעמים מוסכם כל אימת שעבר ליד הבית."

בבגרותה, עבדה כמנהלת ספריית הנדסת חומרים בטכניון, ואף זכתה לפרס 'עובד מצטיין', עת שנבנתה ספרייה חדשה והיא השתתפה בעיצובה. "מאוד נהניתי מעבודתי, אך במקביל למדתי ציור בחוגים שונים ונשביתי בקסמה של האמנות. התמסרתי לטכניקת הציור הקלאסי הדורשת ידע ודיוק, הבנויה רבדים של צבע, וכל עבודה לוקחת זמן ממושך."

"זו תערוכת היחיד הראשונה שלי כחברת האגודה ובטכניקה זו. בתהליך היצירה אני מושפעת מדימוי מסוים או בוחרת דימויים בכדי להביע משהו. בסופו של דבר מתקיים גוף עבודות בעל מכנה משותף. נשים. או נערות בגיל ההתבגרות."


 
מתוך התערוכה. צילומים: אתר כדאי לדעת
 
את העבודה היא מתחילה עם אור ראשון בשעות הבוקר המוקדמות, כשהעולם עדיין נם את שנתו. "אני נכנסת לסטודיו שבביתי בקומה נפרדת, מדליקה את האורות, ומבלה שעות רבות בתהליך העבודה. עד שאני מתעייפת. באותן שעות אני מעדיפה ניתוק מוחלט מהעולם. אני מרוכזת כל כולי בעבודה."

לפני שנים התגלגלה לידיה תמונתה של סבתא רבתא שלה, שצולמה בשלהי המאה ה-19. מרגע זה היא חשה צורך להעמיק בתחום צילומי הסטודיו שהיו מקובלים באותה תקופה. הבגדים, התנוחות והבעות פניהם של המצולמים בסטודיו באותן שנים ראשונות להמצאת המצלמה ריתקו והקסימו אותה. הסתבר לה שהיה עליהן לשבת דוממות זמן ממושך ביותר. מצב שאינו קל ליישום. המתח ניכר בהבעות הפנים. הדמויות קפואות בזמן והבעתן משקפת ריכוז ועוצמה. שולחן, כיסא או כל סוג משענת אחרת שימשו לייצוב הדמות למשך אותן דקות מתישות עד להפעלת המכונה.
 

אהובה: "המבע המהפנט הנסוך על פניהן וגופותיהן החנוטות בלבוש, שלעתים נראו יותר כפסלים או בובות מאשר כבני אנוש, הסעיר את דמיוני ועורר בי רצון עז לחשוף את נשמתן באמצעות הציור. ניסיתי לפענח את שפת גופן, את היחסים בין התאומות שנדמו זהות לחלוטין בלבושן ובמראן. האם אין כל אחד מאיתנו חווה כפל זהויות בתוכו? דומני שרוחות הרפאים הללו מן העבר מתקשרות איתנו מעבר לזמן וגוררות למחוזות אפלים של נפש האדם... כמה דמויות שציירתי מבטאות מלנכוליה ובדידות קיומית. אחרות מבטאות טשטוש גבולות בין המינים, נער/נערה. ואחרות מתעסקות בכפל זהויות."
 
את המקום שבו נגמרות המילים ממלא עולם הדימויים, היא אומרת. האמנות הפלסטית מאפשרת לדבר בכלים אחרים. הקו, הצבע, הקומפוזיציה, הטכניקה והגודל בוראים עולם של דימויים ולהם שפה משלהם. בכל ציור מצוי מטען של מחשבות ורגשות, עולם של אסוציאציות המתכתבות עם עולם האומנות. באמצעות התערוכה היא מתקשרת באופן עקיף עם הקהל הצופה ביצירותיה. שיתוף הגורם לה הנאה מרובה. הטכניקה בה היא משתמשת הושפעה מהזרם המינימליסטי, הפופ ארט, הסוריאליזם, וממאסטרים כמו דה ווינצ'י ומאמנים אמריקאים, ביניהם וויט והופר.

התערוכה תוצג עד 28.3.16.
 
Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס
+ שלח משוב