דף הבית >> אמנות >> תערוכות חדשות >> ליאנה סקסונה-הורודי: חגיגה של צבעים
 

 

ליאנה סקסונה-הורודי: חגיגה של צבעים 


 

ליאנה סקסונה הורודי, זוכת פרס שטרוק, מציגה בבית שאגאל תערוכת ציורי שמן של נופים אורבניים, עצים וטבע דומם ## התערוכה נולדה לכבוד יום הולדתה ה-75 של הציירת ## מזל טוב!!


פתיחה: שבת, 5.9.15 בשעה 11:00
נעילה: שלישי, 29.9.15
אוצרת: רותי סגל  


 
מתוך התערוכה. צילומים: אלבום פרטי
 
"את כישרון הציור קיבלתי במתנה מאלוהים," כותבת ליאנה סקסונה-הורודי באלבום המהודר שיצא לאור בשנת 2012 לציון 50 שנות יצירה של האמנית החיפאית. והיא מוסיפה: "כשאני מציירת, המילים מתורגמות לצבע ואור, ולכן אין לי צורך להוסיף מילים. הציורים מדברים בעד עצמם."

41 מציוריה של ליאנה מוצגים כעת בבית האמנים ע"ש שאגאל, בתערוכת ציורי השמן שלה, שזכתה לשם 'חגיגה של צבעים'. הציורים נבחרו על ידי אוצרת התערוכה, רותי סגל, בעצמה אמנית מוערכת. העבודות מראות הרבה בתים, הרבה חלונות, נופים אורבניים, עצים וטבע דומם. כולן עבודות שמן.

 

ליאנה היא חברת אגודת הציירים והפסלים בישראל משנת 1992, וזוכת פרס שטרוק 2004. את שם התערוכה, 'חגיגה של צבעים', תרמו במשותף הבעל מירל והבן מירון.

התערוכה הקודמת נקראה 'בין עצב לשמחה', והיא הוצגה באולם הגדול של גלריית עין הוד. שמה של אותה תערוכה בא משום שמאחורי כל הסיבות שגורמות לה להיות מאושרת, מסתתר בתוכה גם שד קטן שלא תמיד מאפשר לה ליהנות מהחיים. למרבה המזל, היא אומרת, השד הזה נעלם כאשר היא מציירת. אני כמו עוף החול, היא מעידה על עצמה, וזכרה זאת, לדבריה, גם כאשר צעדה בוויה דולורוזה. נתיב הייסורים.


 

בתערוכה הנוכחית הרבה שמחה, פחות עצב. גם השם מביע זאת. בפתיחה החגיגית יופיעו שני בניה בנגינה על כלי נשיפה. הבן מירון, 38, הוא מהנדס מחשבים באינטל. הבן שמואל, 41, הוא מהנדס חשמל המשרת כקצין בחיל הים. גם הנכדה עדן בת ה-11, בתו של שמואל, תנגן בארוע על קלרינט.

התערוכה הקודמת נולדה לציון 40 שנות נישואיה לבעל מירל, שמשלים את אופייה הסוער של אשתו, עוזר ותומך. הוא מהנדס בגמלאות עם ראש מאורגן ומסודר, שמסייע לכוון ולנווט את אשתו שמתפזרת לכל הכיוונים. יש לי כשל בריכוז, מסבירה ליאנה, כשל שמתבטא בכל מיני אופנים, אבל דווקא כשאני מציירת אני מרוכזת באופן מדהים. היא מעידה על עצמה שהיא לא נוהה אחרי אופנות מתחלפות באמנות. עושה את מה שאוהבת ומבינה.

התערוכה הנוכחית נולדה לכבוד יום הולדתה ה-75 של הציירת, שיתקיים ב-11 בספטמבר.  היא נולדה בבוקרשט, רומניה, חמישה ימים אחרי עלייתה לשלטון של הדיקטטורה הפאשיסטית-אנטישמית של משמרות הברזל. אבא שלה, ולנטין סקסונה, עורך דין מכובד ומפורסם, הודח אז מלשכת עורכי הדין, ונותר ללא פרנסה. ליאנה מספרת שתמיד חשה עצמה אשמה על כך שנולדה להוריה בתקופה כה קשה בחייהם. במשך שנים אחר כך, היתה מבררת בכל יום הולדת מחדש, באם לידתה היוותה מטרד, ואביה נהג לחייך ולהרגיע, שבשבילו היא דווקא היוותה קרן אור באותם ימים חשוכים.


 

למרות נאמנותה לתפיסתה הריאליסטית, המבוססת על התבוננות, ליאנה לא מציירת את מה שהיא רואה, אלא מה שיוצא אל הבד עובר עיבוד ופרשנות אמנותית של הפן היצירתי שבה, והצבעים מקבלים גם הם גוונים שהיא בחרה. "המציאות הופכת אצלה למחול אקספרסיבי של צורות וצבעים בלתי נלאים, המתנהלים בהרמוניה מושלמת, בין הפיגורטיבי לאקספרסיוניסטי, בדומה לאישיותה חסרת המנוח" – כך היטיב לתאר את עבודותיה אריה רובינוביץ, לשעבר יו"ר אגודת הציירים והפסלים של חיפה והצפון.

ליאנה נוהגת לצייר באחד מחדרי הבית שבנווה שאנן. הבית עמוס בדברי אמנות, שכן היא אספנית של דברי אמנות וספרי אמנות. החדר המשמש אותה כסטודיו מלא עד גדותיו בספרות מקצועית בענייני אמנות. בעת שהשתתפה בפתיחת תערוכתה בבית שאגאל, התנתקה כוורת עמוסת ספרים מאחד מקירות החדר והתמוטטה. למזלי, התערוכה הצילה אותי, היא נזכרת, כי אחרת הייתי נפגעת מההתמוטטות. כשהיא מציירת, היא לא ממתינה למוזה, אבל היא צריכה להיות שקטה ורגועה. בלי דאגות והפרעות. אוהבת לעבוד כשברקע מוזיקה קלאסית, לאונרד כהן וכלייזמרים, וגם ניחוחות ממקלות קטורת.

 

מוטיב החלון חוזר בחלק גדול מציוריה החדשים. חלון שמפריד, או מחבר, בין הפנים והחוץ. בבית נשאר ציור של חלון עם סורגים, שפסיכולוגית שלה טענה שזו היא שם מאחורי הסורגים.

כבר בילדותה התגלה כשרון הציור שלה, ובגיל 8 כבר למדה שיעורי ציור אצל ציירת ידועה, שהקפידה לפתח את כישרונה הטבעי, מבלי לכפות עליה כללים נוקשים. את הטכניקה לציור בשמן למדה בנעוריה אצל הצייר הדגול, מאסטרו רודולף שוויצר-קומפנה. הטכניקה מאופיינת בשכבות צבע עבות המונחות בתנועות מכחול מהירות ורבות.  

היא אוהבת לצייר וגם לכתוב. כושר רטוריקה מעולה. משתדלת לדבר בקצרה ועם הומור. אוהבת לדבר על כל נושא, חוץ מאשר על הציורים. הציורים מדברים בעד עצמם. ציור זה סוג של תקשורת. אני יודעת שהצלחתי בתקשורת, היא אומרת, כאשר אני שומעת מילה אחת: "וואו!".

 

 
 
 
Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס
+ שלח משוב