סיפורו האמיתי של "מבדד נטופה" שהיה במשך עשרות שנים מקום מפגש לאנשי שלוש הדתות: נוצרים, יהודים ומוסלמים.
בבוקרו של יום קיץ חם, בחודש יולי 1967, העפילו שני נזירים נוצרים, האב יעקב מהולנד והאב תומא מאמריקה, אל פסגת הר נטופה שבגליל. על הפסגה השוממה, החפה מכל מחסה ומקור מים, הם הקימו אוהל. זו הייתה תחילתו של "מִבדַד נטופה" – קהילת נזירים ששאפה לחיות בפשטות, חיי תפילה, התבוננות, לימוד ועבודה, ושפתחה שעריה בפני כל אדם, בן כל תרבות או דת. כל אחד היה חופשי שם לעסוק בעבודתו הפנימית ולהיות נאמן לדרכו הרוחנית שלו. החיים התקיימו תוך קִרבה וכבוד הדדי של כל אדם כלפי דתו ודרכו השונות של רעהו.
אנשים רבים מכל רחבי העולם וגם ישראלים לא מעטים פקדו את המקום - מי לביקור קצר ומי לחודשים או אף לשנים אחדות שבהם הצטרפו אל חיי הקהילה. המבדד פעל במשך ארבעים שנה עד מות שני מייסדיו.
פנינה בר (ילידת 1950), תושבת ירושלים, הייתה במשך כשלושים שנה ידידה קרובה של מִבדַד נטופה ושהתה בו תקופות ממושכות מעת לעת. "יעקב ותומא הנזירים מהר נטופה" הוא ספרה הרביעי. קדמו לו: "קאל" (זמורה-ביתן), "שבה נגן החליל את לבי" (מרכז נווה-שאנן ליוגה), "יוגה. חיים. אושר" (אסטרולוג).
ממואר וכולל מסה מאת פנינה בר. 185 עמ', 62 ש"ח.