בשבת, 16 במאי, בשעה 11:00 בבוקר, תיפתח בבית האמנים ע"ש שאגאל תערוכתה של האמנית רותי סגל – 'האמת שמאחורי הנוף' ## פסיפס מרתק של נופים מהמרחבים האינסופיים, תצורות טבע ונוף משולבים בנופי הנפש
רותי סגל בפעולה. צילום: תמי סינר
'האמת שמאחורי הנוף', זהו שם תערוכת ציוריה של האמנית רותי סגל, שתיפתח בשבת, 16 במאי, בשעה 11:00 בבוקר, בבית האמנים המחודש על שם שאגאל. את דברי הפתיחה בתערוכה תישא עליזה שקולניק, מרצה לאמנות וקולנוע במכללת ויצו. את שם התערוכה העניק מאיר אהרונסון, אוצר ומנהל מוזאון רמת גן, לתערוכה אחרת של סגל, שהוצגה אצלו במוזיאון בחודש ספטמבר. "ביקשתי את רשותו להשתמש בשם גם לתערוכה הנוכחית, והוא נתן את ברכתו," אומרת רותי סגל. "זו לא אותה תערוכה. חלק מהציורים הוצגו במוזיאון רמת גן, וחלקם חדשים לגמרי ועדיין לא הוצגו בשום מקום."
איך נולדה התערוכה הנוכחית?
"פנה אליי אבנר חדד, יו"ר בית האמנים, שהביא איתו תנופה גדולה למקום, ונעניתי ברצון. מזה שנים שלא הצגתי בחיפה, וזו הזדמנות נאותה. הכי קרוב לכאן, הצגתי בעין הוד לפני כשלוש שנים."
ספרי על הציורים שיוצגו בתערוכה...
"יוצגו כ-25 עבודות. אלה ציורים חזקים, ולכן רציתי לרווח ביניהם, שכל אחד יקבל את המקום והספייס הראוי לו. ישנו גם אשכול של ציורים קטנים ממש, 30 על 30 ס"מ, וזה חידוש שאני מציגה אותם. רוב הציורים, גודלם 160 על 120 ס"מ, או מטר על מטר. בדרך כלל, אני מציירת גדול ובינוני. הציורים החדשים יותר הם חזקים, כהים ועוצמתיים. רבים תוהים מה הביא לכך, והתשובה לא פשוטה. טראומה בעקבות טרגדיה משפחתית שפקדה אותי לפני שנים אחדות, ושעכשיו מתחילות השפעותיה לחלחל אצלי החוצה."
בין ציורי הנופים, יש גם ציורי ים...
"נכון. אלה מראות שאני זוכרת עוד מימי ילדותי בקריית מוצקין. הים היווה עבורי, מאז ימי ילדותי, מקור משיכה לבילוי והנאה, על חופיו ובתוך מימיו. תמיד אהבתי לצפות בו, במיוחד בעת סערה כשהגלים נשברים, משחקים, מעוררי הערצה, יראה, כבוד ופחד. הים טומן בחובו מסתורין גדול, מעמקים מפחידים, לא מוכרים, עולם שלם וחבוי."
רותי למדה במסגרות רבות. באוניברסיטה, אצל ציירים רבים, אך בעיקר תוך כדי יצירה ועבודה. סגנון הציור שלה הוא ייחודי למדי, ואנשים כבר מזהים אותו מרחוק. אסכולת רותי סגל. בעבר היתה מורה מבוקשת, ורבים מתלמידיה התקדמו והתפתחו והם מציגים בעצמם. בשנים האחרונות היא כבר לא מלמדת. מעדיפה להעביר את האנרגיות ליצירה שלה.
הסטודיו של הציירת נמצא במרומי הר הכרמל, שם היא נושמת, חיה ועובדת. עוסקת בנופים מקשת רחבה. הטריגרים לעבודתה הם נופים שמסביבה, נופי ארץ ישראל, וגם נופים של ארצות המזרח התיכון, בהם היא אוהבת לשוטט. גם בחלומותיה היא אוהבת לנדוד. רותי: "בחלומי אני נעה בדרכים, במסעות, בשבילים נעלמים ובמרחבי האינסוף. דרך חלומותיי אני נודדת ברחבי ארצות הים התיכון. בהגיעי למקומות העלומים והמתגשמים, הרי הם מתחברים לפסיפס נופים, כה דומים וכה שונים..."
הסטודיו נמצא בתווך של הבית. רותי: "מישהו אמר שלקחתי סטודיו, ובניתי סביבו את הדירה... בזכות מיקומו, אני כל הזמן חייבת לעבור דרכו, והציור שעליו אני עובדת תמיד נמצא שם על הכן, ומהווה תזכורת מתמדת, קורא לי לבוא אליו. אני חיה את הציור 24 שעות ביממה. הצבעים שולטים בחיי. עליזה הציעה שנקרא לתערוכה 'צבע הנוף', אבל העדפתי את האמת שמאחורי הנוף, כי הוא משקף את מה שבאמת מסתתר שם מאחורי מה שרואים..."
לא בכדי בחרה רותי סגל לאמץ את שם התערוכה. בציוריה היא מעבירה לצופה את התרגשותה ממרחבי הנוף האינסופיים, תצורות טבע ונוף משולבים בנופי הנפש, וימים של שקט ורוגע לעומת ימים קשים וסוערים. על הצבע הצהוב היא אומרת: "צהוב הוא אחד משלושת צבעי היסוד. הוא המרכיב הראשוני של הצבעים, והוא חשוב מאוד בטבע. אין ירוק בלי צהוב. ישנן פריחות צהובות מדהימות, ויש תקופות בהן הנופים לובשים צהוב. בעיני חלק מהאנשים, הצהוב מסמל קמילה, את סוף החיים, סנוור, קינאה. אבל בעיניי הוא פשוט חלק מהמחזוריות של הטבע. בטבע זו תקופת הבלה. שדות החיטה מצהיבים כשהם בשיאם..."
על האינסוף היא כותבת בספר המהודר 'ימים סוערים' שראה אור בשנת 2012, והמאגד מאמרים, צילומים ומבחר מרשים מעבודותיה: "אתה הולך ולא מגיע, חוזר על העקבות של עצמך, והמחשבות טורפות את המוח. על מה, מדוע ולאן? האם לחזור או להמשיך במסלול האינסופי שיביא אותך לאותו מקום גם בלי שתבחר? עולמנו מורכב מאוסף אינסופי של נקודות, המרכיבות קווים ומישורים אינסופיים. היקום גדל ומתפשט, אך האם זהו תהליך סופי? או אינסופי? והיכן מקומנו, כאן או שם? בעבר, בהווה או בעתיד? ומי מחליט עבורנו?"