מיניות ויחסי מין הם נושאים המעוררים סקרנות ומשיכה בקרב רוב בני האדם. המשיכה לנושאים אלה מקורה הן בהנאה המיוחסת להם והן בחטא הקדמון המסומל בהם, המעורר את התשוקה לטעום מפרי עץ הגן המתוק והאסור.
בתורה מסופר על האכילה האסורה מפרי עץ הדעת שהביאה לגילוי העירום ולהולדת המיניות ויחסי המין. לראשונה יוחסו ערכי טוב ורע למושא כלשהו במקרא ושם נולדה האמביוולנטיות המאפיינת את יחסה של היהדות ליחסי מין ולמיניות כאחד – חטא ועבירה על האיסור האלוהי בד בבד עם ההנאה וההשתוקקות אליהם.
אך מהו בדיוק אותו פרי אסור? מה בעצם אסרה התורה? והאם משהו השתבש מאז הציווי המקראי ועד שהתעצבה ההלכה היהודית? מין אסור, מין מותר מבקש להזכיר לנו את מה שהתורה אוסרת ואת מה שהיא מתירה.
למרות השם, אין זה ספר ארוטי. הוא אינו עוסק בגוף האדם ואינו מתאר אקטים מיניים נועזים. הוא דן בחוקי התורה הנוגעים ליחסי מין. למרות שהחוקים עצמם הם פסוקים יבשים, העיון בהם מעורר עניין רב. חלק מהחוקים בנושא אינו מופיע כלל בחוקי העמים הקדומים בתקופת התנ"ך, לפניה ואחריה. מדוע אם כן הופיעו חוקים אלו בתורה? מה מקורם ומהי מטרתם? גם החוקים בתורה שכן מופיעים בעמים באותה תקופה, אינם זהים לה, לא בסיבתם ולא בעונש המוטל על העוברים עליהם.
מה אם כן מייחד את חוקי התורה בנושא? והשאלה הנוקבת ביותר היא איך ייתכן שחכמינו לדורותיהם שינו ועוותו אותם, עד כדי יציאה נגד האמור בתורה. בתורה כל יחסי המין בין בעל לאשתו מותרים, פרט לימי הנידה. אך בהלכה רובם אסורים ומהווים חטא חמור כלפי אלוהים. איך קרה המהפך הזה המכתיב לעם היהודי איך מותר וצריך לקיים את חיי המין שלו?
בעוד שההגבלות והחוקים בהקשר המיני נוצרו ביהדות בתחילה כדי להבטיח את קיומו של העם היהודי, הרי שהאיסורים שנוספו עליהם ברבות השנים נהפכו לאחד הגורמים המאיימים עליו. חלקם אף יוצאים נגד הטבע האנושי, גורמים לכאב, לבלבול ולחוסר אונים – בחברה החרדית והדתית ובעקיפין גם בחברה החילונית – ומהווים מקור לתסכול גם להומוסקסואלים ולנשים הטרוסקסואליות החוות השפלה מינית בידי גברים.
הספר החדש מעלה פרשניות חדשות ותקדימיות לנושאים כגון: משכב זכר, משכב בהמה, עריות, אונס, יחסי מין עם נוכריות סיפוק מיני עצמי
מין אסור, מין מותר הוא ספר חשוב, אמיץ ופוקח עיניים.
ד"ר נילי בוכמן סלונימסקי עבדה כפסיכיאטרית למעלה מ- 30 שנה ולפני כ-7 שנים פרשה מעולם זה כדי להגשים חלום ואהבה ישנה והחלה ללמוד ולעסוק בתנ"ך. היא חילונית גמורה, מתגוררת בירושלים ובעברה טיפלה בקהילות החרדיות בירושלים. זהו ספרה השלישי שעוסק בעולם התנ"ך, לאחר שחיברה את "שופך דם האדם באדם – רציחות בתנ"ך" ו"חכמת נשים"