פרר: "אני, בראש ובראשונה צלם של תרבויות, לכידת הייחודיות של כל תרבות באמצעות אנשיהם, ביטוייהם הייחודיים, הפנים שלהם וסצנות הרחוב. אני גם נהנה לצלם נופים ונופי ים עוצרי נשימה".
"צילום רחוב יכול להיות די מאיים בהתחלה, כי, ברוב התרבויות, אנשים לא אוהבים שמישהו מצלם אותם, במיוחד אדם זר ולפעמים הם יכולים להיות די אגרסיביים. עם זאת, לאחר פרק זמן אתה לומד גם כיצד למשוך את תשומת ליבם ולקבל את שיתוף הפעולה, או, מצד שני, שלא להתבלט. אני אוהב את ההתרגשות והאדרנלין שיש בצילום רחוב. אתה אף פעם לא יודע מה מחכה לך מעבר לפינה ".
"בדיוקנאות/פורטרטים שלי אני מנסה לקחת את הצופה אל הנשמה של הנושא דרך העיניים מלאות ההבעה של האדם, הרגש מתעצם יותר על ידי הבעות פנים מיוחדות, באופן שהצופה מרגיש מיד הזדהות עם האדם המצולם, הוא מסוגל להבין ולהזדהות עם האובייקט. הצופה נשאר עם תחושה של היכרות עם המצולם, כאילו החשיפה לדיוקן לזמן מה והביטוי הריגשי שלו רודף את הצופה עוד זמן רב אחרי שהוא נוטש את הצילום".