ספר הכולל 74 סאטירות על פוליטיקה, חברה, דת ואמונות טפלות. הסאטירות נוגעות במעשי החלמאות של הפוליטיקאים וחוסר ההיגיון בהווי חיינו. הספר אינו קובע עמדות מה נכון או לא נכון, המחבר מנסה להציג את האבסורדים שמנהלים את חיינו ואת האבסורד בלאומנות החברתית והפוליטית, לכן  עטיפת הספר מסמלת את העוקצנות החברתית: הצבר מייצג את העוקצנות בחברה הישראלית וכובע הטמבל מסמל את"השטוטניקיות" הישראלית ובמידה מסוימת לועג לכל אלה המאמינים בהבלי החיים.  

הספר מנסה לשקף את האירוניה בחיינו ואת האבסורדים כשאנו מקבלים בהבנה ואת התהליכים המגוחכים שנוחתים עלינו השקם וערב. לדעת המחבר, מאז קום המדינה דבר לא השתנה. הדבר השונה והיחיד שהשתנה מאז ועד היום הן הדמויות המגוחכות החדשות שקמו לנו כדי למוטט את עצבינו. לעיתים נוטעות בנו הממשלות תחושה שאנחנו חיים במדינה אוטופית, אולם כל בוקר אנחנו מתעוררים למציאות בנאלית. ההבטחות הן רבות ויש בינינו רבים המאמינים שהפוליטיקאים כיום הם אבות המדינה, אולם אבות המדינה בעבר הפכו כיום למילת גנאי הידועה כ"שמאלנים עוכרי ישראל". אילו הרצל, בן גוריון וז'בוטינסקי היו חיים כיום לדעת המחבר הם היו נחשבים לאבות "השמאל הישראלי".