ונסה דיפנבאו שוזרת אמירות מכמירות לב בדבר אימהוּת, הגירה לא חוקית והחלום האמריקני בסיפור מטלטל על קורותיה של משפחה אחת.
ארבע־עשרה שנה עבדה לטי אספינוסה בשלוש עבודות שונות בסן פרנסיסקו כדי לפרנס את משפחתה בזמן שאמה גידלה את ילדיה - אלכס בן החמש־עשרה ולוּנה בת השש - בדירתם הקטנה שבאזור ביצות נידח ליד המפרץ. אולם עתה הוריה שבים למקסיקו, ולטי צריכה לקבל אחריות ולראשונה בחייה לתפקד כאֵם.
הטריטוריה החדשה הזאת היא אתגר עבור לטי, במיוחד עכשיו כשלוּנה מתגעגעת נואשות לסבא וסבתא, ואלכס שמתאהב בחברתו לכיתה לא מוכן לתת לאמו הזדמנות. לטי רוקמת תוכנית שתסייע למשפחתה להימלט מהשכונה המסוכנת ומעוול שובר לב שמאיים על חייהם, אבל כל טעות קטנה עלולה להרוס כל מה שנאבקה עבורו ולנתץ את תקוותיה השבריריות של משפחתה לעתיד טוב יותר.
'שפת הפרחים', ספר הביכורים של דיפנבאו, היה רב־מכר של הניו יורק טיימס וגם בארץ (מעל עשרת אלפים עותקים בעברית) ותורגם ליותר מארבעים שפות.
ונסה דיפנבאו היא אם לארבעה וחיה עם בעלה במונטריי, קליפורניה. היא נולדה בסן פרנסיסקו וגדלה בקליפורניה. לאחר הלימודים עבדה במלכ"רים שונים כמדריכת אומנות וטכנולוגיה לנוער בסיכון. בעקבות הצלחת שפת הפרחים, היא ייסדה ומנהלת בהתנדבות את "רשת קמליה", מלכ"ר שמטרתו ליצור לבוגרי משפחות אומנה הזדמנויות עבודה ולעזור להם השתלב בחברה בוגרת.
עם נישואיה נסעו דיפנבאו ובעלה למקסיקו לשנה ללמוד ספרדית ולהתנדב לעזרת נזקקים. כבילוי הם טיילו בעקבות יצירות אומנות עממית: בכל סוף שבוע בחרו יצירה שמצאה חן בעיניהם מתוך ספר שקנו, ונסעו לפגוש את האומן בכפר שלו. כך היא פגשה את משפחת אוֹ¬לי אוֹ¬לי (Olay Olay), אומני ציור בנוצות. כשהגיעו לבית המשפחה, ציפור מתה הייתה מונחת על סף הדלת. היא שאלה את אב המשפחה, דור רביעי לאמני נוצות, לפשר הדבר. הוא אמר שאם ציפור מתה איפשהו במחוז, היא תמיד מוצאת את דרכה לסף דלת המשפחה – המשפט הזה כפי שהוא, והדמות שאמרה אותו, מצאו את דרכם אל הספר.
331 עמ', 94 ₪.