פרופ' אלישע בר-מאיר, מומחה בעל שם לרדיולוגיה, מציג בקניון קסטרא בחיפה את תערוכת הצילום 'IMAGE' ## עשר עבודות המדגישות את חשיבות מוטיב האור בעבודת הצילום
מתוך התערוכה. צילומים: אלישע בר-מאיר
בשנים האחרונות גוברת בארץ ובעולם המגמה של הצגת תערוכות אמנות מחוץ למוזיאונים ולגלריות. תערוכות רבות מוצגות כיום באכסניות אליהן מגיעים אנשים רבים – בנקים, בתי חולים, קומות הכניסה לרבי-קומות מפוארים, מבני משרדים ועוד. כך נהנים מהיצירות אנשים שאינם שוחרי אמנות הארד-קור המטריחים עצמם אל מוזיאונים. פרופ' אלישע בר-מאיר בחר להציג את תערוכת צילומיו הנוכחית במכון הדימות מאר בקניון קסטרא.
בתערוכת הצילום 'IMAGE', הוא מציג עבודות המדגישות את חשיבות מוטיב האור בעבודת הצילום. התערוכה מוצגת לרגל חנוכת המכון החדש של חברת מאר לאבחון רפואי. במכון החדש והמודרני מופעלים אמצעי דימות רבים כגון: רנטגן, אולטרסאונד, סי-טי, בדיקות אוסטאופורוזיס, מיפויים וכדומה.
לא בכדי בחר פרופ' בר-מאיר להציג את תערוכתו דווקא שם. במשך כל חייו המקצועיים הוא עסק באבחון תצלומי רנטגן וסריקות למיניהן, וניהל במשך 23 שנים את מכון הרנטגן במרכז הרפואי בני ציון. ביום בו החליט להפנות את עינו ה'רדיולוגית' לכיוון נוסף - המבט מבעד למצלמה - נוצר שילוב מעניין וייחודי של רופא ואמן, רדיולוג וצלם אמנותי, או כפי שהוא מגדיר: "אמנות השילוב בין רדיוגרפיה ופוטוגרפיה".
תערוכתו הקודמת של אלישע בר-מאיר, 'אבחנה דקה', מוצגת דרך קבע בפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה. התמונות בתערוכה זו צולמו במרכז הרפואי בני ציון, ונכללות בה 24 עבודות המייצגות 24 שעות בחיי בית-חולים. לפני שהתמקמה שם היא הוצגה במהלך השנים האחרונות בתיאטרון ירושלים, באודיטוריום חיפה ובבית סוקולוב בתל-אביב.
בר-מאיר, יליד ירושלים, 1946, עדיין פעיל מאוד בעבודתו כרדיולוג, ומפענח בדיקות סי-טי ו-MRI. מפנים אליו בדיקות לאבחון מכל רחבי הארץ.
אלישע בר-מאיר. צילום: מיכה בריקמן
התערוכה הנוכחית כוללת עשר עבודות המוצגות ברחבת הכניסה למכון מאר החדש, בקומת הכניסה לקניון קסטרא. את התמונות בחר בר-מאיר מתוך שלל עבודותיו, והן מיועדות לשמש לתצוגת קבע. אלו תמונות גדולות, ממסוגרות ע"י רוני מירון בזכוכית מוזיאלית, ברוחב 80 ס"מ, מלבד התמונה 'זהרורית', שהיא בקוטר 110 ס"מ. התמונות חתומות וממוספרות, ומיועדות למכירה.
הדלתות במכון מאר פתוחות והקהל מוזמן לבקר ולהתבונן בעבודות, בימים א'-ה' בין השעות 08:00 – 18:00.
אלישע בר-מאיר, ספר על קצה המזלג אודות תחום ההתמחות שלך, ואיך הגעת אליו...
"את לימודי הרפואה סיימתי באוניברסיטת תל-אביב. למזלי בחרתי להתמחות בתחום הרדיולוגיה, וכך הייתי עד במשך השנים למהפכה הגדולה ביותר שארעה ברפואה במאה ה-20: כניסת אמצעי האבחון החדישים כמו סי-טי, אולטרסאונד ודופלר, וכמובן MRI. מחלות קשות שהיו אניגמטיות במשך אלפי שנים מאובחנות היום בהרף עין. תקצר היריעה מלמנות אפילו חלק קטן מהן, אך אציין דוגמאות בודדות: אבחון קרע במניסקוס בברך, פריצת דיסק בעמוד שדרה, אבחון מחלת טרשת נפוצה, או האפשרות לצפות התקפי לב בשיטת הצנתור הווירטואלי, כולן היו בבחינת מדע בדיוני עד שנות השמונים של המאה שעברה."
מה ההבדל בין הצילומים בהם אתה עוסק ביומיום, במסגרת עבודתך המקצועית, לבין צילום אמנותי?
"תמונות סי-טי ו-MRI הינן תמונות דיגיטליות המבוססות על סקאלה של גווני אפור הכוללת פיקסלים זעירים בקשת רחבה של גוונים, החל מהצבע הלבן ועד לצבע השחור. כל פיקסל בתמונה הדיגיטלית מייצג עוצמה שונה, ובדרך זו נבנית תמונת אבחון של גוף האדם בגווני אפור שונים. לעומת זאת, בצילום האמנותי משתמשים בכל צבעי הקשת ובאמצעי תאורה שונים, טבעיים או מלאכותיים. התוצאות על-כן הינן מרהיבות, והאפשרויות הינן אינסופיות. מוטיב האור הוא המאפשר להפוך מידע ויזואלי לאמנות. לעיתים העמדת תאורה מינימלית מאחורי אובייקט הצילום תחייב את הצופה להשלים בראשו את האלמנטים החסרים, כמו בתמונה 'זהרורית' המוצגת בתערוכה."
מתי ואיך ניצת אצלך תחביב הצילום?
"אני עוסק בצילום כל ימי, אך את התשוקה למדיום היקנה לי גוסטבו הוכמן, שהוא בעיניי מורה מחונן וצלם בחסד. השתתפתי בקורסים ובסדנאות צילום שהוא עורך, וממנו רכשתי בנוסף לידע מקצועי גם את זווית הראייה הייחודית המחפשת כל הזמן את המבט האחר ואת הזווית האנושית בכל פריים."
מה אתה אוהב לצלם במיוחד?
"לאחרונה אני מתמקד בצילומי רחוב. אני קורא לכך 'לתפוס את הרף העין'. או במילים אחרות: איך לתפוס בזמן את אלפית השנייה. זוהי אותה סיטואציה חד-פעמית, שאם החמצת אותה – היא לא תחזור."
איך נולדה תערוכתך הקודמת, 'אבחנה דקה'?
"בוקר אחד הגעתי כרגיל ליום עבודה שגרתי בבית החולים בני ציון, ומולי הגיח ילד חמוד עם רגל מגובסת, כשהוא מתגלגל על כיסא גלגלים. לאחר שעתיים, כשעליתי למשרדי ההנהלה, הוא שוב הופיע מולי, כשהוא 'עושה חרקות' עם כיסא הגלגלים שלו. באותו רגע הבנתי שהילד הפך את בית החולים למגרש משחקים פרטי משלו. נפל לי אסימון: כאן, מתחת לאף, נמצא 'הסיפור המצולם' שלי.
"בבית חולים מרוכזים תחת קורת גג אחת חיים שלמים. בית חולים מורכב מחדרי אוכל, מכבסה, בריכת שחייה, ליצנים, מרפאים בעיסוק, קפיטריה, אחיות רחמניות, ילדים, סבים וסבתות, בקיצור – מרחב שלם של חיים תוססים עם פעילות רצופה 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה. כך נולדה לה התערוכה 'אבחנה דקה', בה חוברו 24 תצלומים כמניין שעות היממה. זהו סיפור מצולם המכיל 24 פריימים בודדים, אשר שילובם יחד יוצר מרקם של סיפור עלילתי מצולם, פרוש על פני יממה אחת מיני רבות, כזרקור רב עוצמה החושף את המתרחש מאחורי הקלעים של בית החולים: חדר מיון, טיפול נמרץ, מיטות במסדרון, מוניטורים, כיסאות גלגלים, סורקים, עירויים, מכשירי החייאה, מבט משתומם, ידיים שלובות בין ייאוש לתקווה."
"כאשר אני מצלם מטופלים, אני כמובן מוודא את הסכמתם לצילום. במידה והתמונה מיועדת לתערוכה, אני דואג לקבל את הסכמתם בכתב. מרבית האנשים מגיבים בשמחה, אך היו גם מקרים בהם מטופלים סרבו לצילום."
האם יצא לך להיפרד מעבודות שלך?
"העבודות שלי מוצגות דרך קבע בגלריה רוני מירון ברמת השרון. מספר עבודות נמכרו, כולל עבודה שנמכרה בשבוע שעבר ללקוח, שרכש אותה כמתנת יום הולדת עבור אשתו."