מקס הֶפּנֵר, יליד 1936, היה בן שמונה כששוטרים נאצים פרצו לביתו שבאמסטרדם כדי לקחת את אביו אלברט. האב הצליח להימלט, והשוטרים לקחו במקומו את אמו אירנה לנקודת ריכוז לקראת גירוש למחנה. האם הצליחה להשתחרר, ומקס והוריו ירדו למחתרת עם בני משפחת גרַאוֹמָן. לאחר שנדדו בין מקומות מסתור מצאו המשפחות מקלט בחווה של משפחת ינַסֵן בפינה רחוקה של הולנד. שלוש שנים גר מקס בלול תרנגולות שהוסב למקום מגורים, שלוש שנים ארוכות שבהן מצא מפלט בציור של החיים בחווה.
הציורים הבהירים והשלווים שצייר מקס, ועמם כמה ציורים שציירו אביו והיינץ גרַאוֹמָן, הם הציר שסביבו טווה מקס את סיפור חייו המרגש והצלתו. הסיפורים עוסקים בשנים 1942 עד 1946, מאז היותו בן שמונה ועד זמן קצר אחרי שמלאו לו 13. מקס בחר לספר את סיפורו באמצעות ובעזרת הציורים והתמונות ששמר מאותם ימים, כדי לרכך את האימה שבסיפורו ולהנגיש אותו לקוראים צעירים. מקס ומשפחתו ניצלו, אולם האב נפטר ממחלה זמן קצר לאחר השחרור. מקס (כיום בן 80) ואמו שיקמו את חייהם בארה"ב, שם הוא מתגורר עד היום. נשוי וסב לעשרה נכדים.
הספר רואה אור בסדרה חדשה, "בגוף ראשון לקורא הצעיר", המציגה בפני ילדים ובני נוער את סיפורי השואה. הספרים בסדרה נבחרים בקפידה ומונגשים לקוראים הצעירים, תוך ציון קבוצת הגיל המומלצת ובשימת דגש על תכנים מותאמים וליווי מקצועי של אנשי החינוך של בית הספר הבין-לאומי להוראת השואה ביד ושם.
127 עמ', 91 ₪.