בית שאגאל: עמרי פנסקי / שוטטות


בית שאגאל:

עמרי פנסקי / שוטטות

אוצרת: דניאלה טלמור

פתיחה: שבת, 4.1.20, בשעה 11:00

נעילה: 25.1.20 



יורם מארק-רייך

אתר כדאי לדעת

ההזמנה לתערוכה


עומרי פנסקי, 36, נולד בתל אביב וגדל במצפה אבי"ב בגוש שגב, אחרי כמה שנות מגורים גם בחיפה ובקריות. את שירותו הצבאי עשה בספינות הטילים בחיל הים. ב-2007 עבר לחיפה, ומאז לא עזב אותה. הוא מתגורר בשכונת הדר.
 
הרומן שלו עם המצלמה התחיל כשחזר ארצה עם תמונות רבות לאחר שנה של טיול בדרום אמריקה. אביו היה זה ששם את האצבע על יכולתו זו. עומרי: "כשעדיין לא החלטתי מה ללמוד, עברתי איבחון ללקות למידה, והתוצאות הראו שהיכולות הוויזואליות שלי גבוהות מהממוצע. אהבתי את החופש שיש בלהיות צלם. למדתי צילום במכללת ויצו, בין השנים 2009-2011, ולאחר שנתיים וחצי פרשתי מהלימודים, אבל המשכתי לצלם ולהסתובב עם מצלמה רוב הזמן."
 
שם התערוכה – 'שוטטות' – הולם אותה עד מאוד. עומרי: "כשאדם משוטט הוא אינו כבול לזמן ולמקום. הלך רוח זה, הפנימי והחיצוני, מתקשרים ונעים, האחד עם ובתוך השני. פעם מחשבה ופעם מציאות. כדי לשוטט אתה חייב לזנוח את העבר, לא לחשוב על העתיד, ולהיות נוכח כאן ועכשיו. זו הסיטואציה בה ניסיתי להיות, ורגעים אלו הם בסופו של דבר מה שמונצח על הנייר. ההתלכדות של הפנימי והחיצוני."

 

Omri Pansky. Wander-7


עומרי, למה נטשת את הלימודים בוויצ"ו?

"במהלך לימודיי בוויצ"ו, למרות שהיו צריכים להגיש עבודות כל שבועיים, ולאחר שהבנתי שיש זמן בשעורים המקבילים, כל שבוע הייתי מגיע עם מקבץ צילומים חדש ושונה מהקודם. זה קשור לחיפוש האינטנסיבי שהייתי בו וגם לביקורות שהיו מרסקות אותי, לא כי הן לא היו טובות, אלא בגלל שביקורת תמיד הייתה נושא קשה עבורי."

"אחרי ויצ"ו, יצאתי לדרך משלי, וכבר הייתה לי תפיסה ויזואלית על מה שמעניין אותי בצילום, שזה בגדול הצילום הקלאסי של אדם ומצלמה, בלי תאורה מלאכותית ובלי התערבויות גסות מידי. לאחר התחבטויות ארוכות עם מושג היופי ואומנות קונספטואלית מודרנית, רציתי לצלם יופי. בחרתי לצלם פרחים, אבל מאוד מהר הבנתי שאני צריך קונטרסט לפרח, מה שהוביל לנושא שעדיין מלווה אותי, שהוא סוג של טבע עירוני (פרח ובטון).

"אני מצלם במצלמה דיגיטלית (Canon 5D) ובעדשות 50 מ"מ ושל 35 מ"מ, גם כשאני נתקל באקראי במשהו מעניין, וגם באופן מכוון."

הצילומים בתערוכה מסקרנים. כאילו שכל תמונה מספרת סיפור... אתה נותן שמות לעבודות, מספר איפה צולמו?

"אחד הדברים ששמתי לי לדגש, זה שהעבודה צריכה לדבר גם בלי טקסט. אני לא נותן שמות לעבודות, ואני גם לא מתייחס אליהן כעבודות נפרדות. זהו גוף עבודה שהטקסט שלו הוא בכל התמונות גם יחד. ככה בונים טקסט שהוא ויזואלי בצילום. הכוח של צילום הוא לא בתמונה הבודדת אלא במספר עבודות. בעצם, השוטטות שלי היא גם השוטטות של הצופה. בגוף עבודות זה שמכיל כ-120 תצלומים, האוצרת דניאלה טלמור ואנוכי החלטנו שנכון יהיה שלא יופיעו בו תצלומים שמגלים מקום ספציפי. אין חשיבות לאיפה הן צולמו. חשוב לי שבכל תמונה תהיה התרחשות, כמו בשירי הייקו שאני מאוד אוהב."

 

Omri Pansky. Wander-9


איך נולדה התערוכה ?

"התערוכה נולדה מכך, שאגרתי הרבה עבודות צילום, ואמרתי לעצמי, שזהו. אני לא יכול להמשיך לצלם יותר, אני חייב להוציא את זה, כדי שאוכל להמשיך לצלם. מה גם שכבר רציתי לראות את התצלומים מוצגים בחלל ושתהיה תנועת יצירה."

"חברה קישרה ביני לבין האוצרת דניאלה, וכבר באותו יום קבענו להיפגש למחרת. דניאלה התלהבה מהצילומים, זה היה בחודש יולי, והיא שאלה אותי אם אעדיף תערוכה באוגוסט או בינואר. מיד אמרתי 'ינואר', כי אוגוסט נשמע לי קרוב ומפחיד מדי. הבאתי את הספר עם כ-120 צילומים, ומתוכם בחרנו 22. מהרגע הראשון הייתה זרימה מדהימה בינינו, ופשוט הסכמנו על הכול. על זהות 22 התמונות, על שם התערוכה ועל המיקום. חוץ מאינטואיציה, הקריטריון היחידי שהיה חשוב לנו – שלא יהיו תמונות שמזוהות עם מקום ספציפי. זוהי התערוכה הראשונה שלי. וגם החשיפה הראשונה.

העבודות מיועדות למכירה? האם קשה לך להיפרד מהיצירות שלך?

"לא ייעדתי אותן למכירה, אבל אם מישהו יתעניין בהן, אשמח למכור לו. לא ממש חשבתי על אם קשה לי להיפרד מהן, כי עד כה לא הייתי בסיטואציה הזו..."
 

עומרי פנסקי. צילום: מתן סיון


דבר האוצרת / דניאלה טלמור

שוטטות וחיפוש אחר אחדות מאפיינים את הצילומים של עומרי פנסקי העוסקים ברובם בנוף אורבני. באמצעות הצילום פנסקי מבצע חיפוש עצמי, כאשר צילומי החוץ שלו יוצרים עבורו סדר שמביא להתלכדות של הפנים והחוץ לכדי שלמות. זאת עבורו חקירה פנימית, שהתוצר שלה הוא חיצוני. הוא משוטט ללא החלטה מוקדמת אודות אובייקט הצילום, ואילו הבחירה מתבצעת באופן ספונטני ברגע מסוים. האסתטיקה והקומפוזיציה מעניינים את פנסקי, השואף ליצור משהו שלם. כאמור, באמצעות הצילומים עובר האמן תהליך רוחני פנימי, חיפוש עצמי בעזרת השלטת סדר בחוץ המצולם.
 

למרות שהאמן מצלם תוך כדי שוטטות, מבלי להחליט תחילה מה יהיה אובייקט הצילום, חשובים לו הפרטים בצילום. הצילום מבחינתו מורכב מן הפרטים ולעיתים הוא אף מוציא אותם מהכלל מתוך בחירה, ויוצר הפשטה בקונקרטי. האמן מסתקרן מה יגרום עליו ללחוץ על ההדק לצלם, ויגרום לאותה התלכדות של הפנים והחוץ. ברוח דבריו של רוברט פראנק גם פנסקי רואה בכל עבודה שיר קטן. לדבריו, כל צילום צריך להיות פיוטי ושירי כמו שיר הייקו קצר, ממוקד ומרגש.  

עומרי פנסקי מסתפק בצילום קלאסי ללא מניפולציות, מבחינתו צילום קלאסי מייצג את העניין שלו בצילום. זאת דרכו מתוך בחירה מאחר וזה הדבר שהכי מרתק אותו. זה מה שהוא אוהב לעשות בצילום, למצוא סוג של יופי, סדר ואחדות.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.