סקירת מסעדות

במסעדת masa החדשה שבשדרות מוריה 29 ביקרתי רק פעם אחת, אבל כבר בפעם הזו התאהבתי בה ובשף שלה. למעשה, מדובר במסעדה שצמחה מתוך מסעדת בלאק אנגוס שקדמה לה, אבל עם בעלים חדשים, תפריט משודרג, שימת דגש על אלכוהול ועוד. השף הוא אותו שף, דודי קדם, שבאופן אישי אני מאוד מעריך. הוא למד במכללת השף, עבד במשך שנתיים אצל שגב משה ברמת החייל, ואז חזר לחיפה, בה הוא עושה חיל.

כאשר הציעו לנו מארגני פסטיבל 'טעמים בעמקים' לבחור את אחת המסעדות שישתתפו בפסטיבל הקרוב, ולבקר בה להתרשמות מוקדמת, מיד בחרתי במרינדו.

בית הקפה סילבה שבשדרות מוריה הוא מוסד חיפאי ותיק, שהוקם על ידי אילן פוקסי, ועבר לפני שלוש שנים לידי משפחת מגיד שתפעלה את הפיין קלאב במשך 17 שנים. לאחרונה נפתח סניף חדש של סילבה במלון וילה כרמל, והוא נקרא "סילבה בוילה".

מסעדת תשבי החלבית והכשרה ממוקמת במדרחוב של זיכרון יעקב במבנה אבן עתיק ומרשים. לא ניחשנו שנמצא חנייה ממש בקרבתה, ולכן החנינו את המכונית במרחק מה משם, מה שבדיעבד גרם לנו לצעוד לאורך המדרחוב במזג אוויר חורפי מבורך (אני והשמש הישראלית עוינים זה את זו), ולהפוך את הדרך אל המסעדה ובחזרה ממנה לטיול מהנה תחת מטרייה אחת.

הדרך מביתנו שעל הכרמל אל מסעדת טנדוקה ביקנעם היתה מהירה ונוחה. נסענו על הכביש הרחב החדש, שעדיין לא הפנמתי את שמו או את מספרו, בהתאם להנחיות הווייז, ועד מהרה מצאנו את עצמנו מחנים את המכונית מול פתח המסעדה. השעה היתה 20:00. בעוד שעתיים נמצא את עצמנו שוב במכונית, ונגיע באותה דרך, בתוך 22 דקות אל הבית.

רשת מסעדות אנגוס יצאה במהלך דצמבר בחגיגת עראיס. למי שלא מכיר – מדובר בפיתה ממולאת בשר טחון. מתכון פשוט וטעים שאפשר להכין בבית על מחבת פסים או במנגל. הפיתה הלבנטינית הזו היא מנת רחוב ותיקה, שהפכה לאחת המנות הפופולאריות בשנים האחרונות. באנגוס החליטו לקחת את העראיס צעד אחד קדימה ולהקדיש לה תפריט ספיישל, עם 4 מנות יצירתיות.

קרול רובינשטיין הוא הבעלים של המפעל והמסעדה, פנחס אטיאס הוא שף המסעדה, ושי גד הוא המנהל שלה. מצאנו אותה בקלות, גם חנייה היתה בשפע – אם כי בשעות העומס של מרכז הקניות בה ממוקמת המסעדה, אולי יש קצת קושי במציאת חנייה. בכל אופן, אנחנו חנינו במפלס החנויות, שם השעתיים הראשונות הן בחינם.

המסעדה הזו שפתחה את שעריה ממש על כביש החוף בנתניה (תחנת דלק השחר, לכיוון דרום) מהווה שחקן חיזוק משמעותי בסצנת הקולינריה המתפתחת של אזור השרון. המנות נדיבות בגודלן, ונבחרו כך שיקלעו לטעמו של הסועד הישראלי. התפריט מציע שפע סוגי בשרים, דגים טריים ומבחר סלטים עשיר שנעשה במקום מידי יום.

אז ככה: בראשית היתה ליבירה הישנה, שפעלה ברחוב הנאמנים. זה היה פאב לא גדול, שפעל בעיר התחתית משנת 2011, וניקז אליו סוגי קהל מגוונים. חבר'ה רוסים שיודעים לשתות ולעשות שמח, אנשי הייטק שרצו לנקות את הראש, משוררים וסופרים שערכו שם מפגשים, חובבי בלוז ורוק שבאו להאזין לנגנים שמופיעים שם לפעמים ועוד. זה היה מקום שהציע FUN.

לפני שנתמקד בפאב 'אפטר דארק', צריך ללכת אחורנית אל שנת 2000, כאשר נתי טולצ'ינסקי פתח בגן האם ברכז הכרמל את הפאב המיתולוגי שלו, בית הבירה, שהציע לאורחיו 120 סוגי בירה שונים. לצד הבירות הציע הפאב תפריט אוכל עשיר, שגולת הכותרת שלו היתה המעושנים (דגים ובשרים), נזידים שבושלו בבירות, כריכים לא שגרתיים ופירות ים.

כמי שמשוטט בקבוצות האוכל החיפאיות בפייסבוק, לא יכולתי להתעלם מההמלצות על 'הקובה של אפי'. תוסיפו לכך את ההמלצות של כמה חברים שלי שטעמו ונפגעו, ועכשיו תוסיפו את העובדה שיש לי גיסה עירקית שמעולם לא הכינה לי קובה, ותבינו למה עשיתי את דרכי מוקדם בצהרי יום שני אחד לעבר העיר התחתית.

זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, ואני בטוח שאני לא הראשון שחשב על זה, אבל זו האסוציאציה שעלתה לי לראש, כאשר הבנתי שנוצרי, מוסלמי ויהודי נפגשו להם בעכו ופתחו מסעדה. ושימו לב: מסעדה כשרה!