קפה מסעדה נור


קפה מסעדה נור: ארוחה דרוזית נוסח ג'וליס

 

מומלץ מאוד לנסוע אל כפר ג'וליס, להגיע אל קפה מסעדה נור, ולפגוש שם את בסמה, האישה הדרוזית החרוצה שהקימה את בית הקפה שהפך גם למסעדה ## תוכלו להאזין לסיפור חייה הלא פשוט, ליהנות ממטעמיה ומאירוח דרוזי לבבי

 

יורם מארק-רייך

אתר כדאי לדעת

 

צילומים: אתר כדאי לדעת
 

אוכל דרוזי אני מכיר היטב. כמי שמתגורר על הכרמל, בסמוך לדליית אל-כרמל ועוספייא, וכמי שאחד מחבריי הטובים הוא ח'יר חלבי, הבעלים של מסעדת אל-ח'יר בה סעדתי המון פעמים – אני מכיר ואוהב את המאכלים הדרוזיים. ובכל זאת, הייתי סקרן להגיע אל קפה-מסעדה נור בכפר ג'וליס, כי סיפרו לי שבכל כפר יש אלמנטים שונים של המאכלים – יותר חריף פה, יותר שומני שם, וכיו"ב.

אז נסענו השבוע לג'וליס. הווייז הדריך אותנו היטב, אבל שום דבר לא הכין אותנו לפגישה עם בעלת המקום – בסמה הינו. אישה מקסימה, אינטליגנטית, מעצימה ומרשימה. לפני הארוחה התיישבנו מולה, והיא סיפרה לנו את סיפור חייה, שכרוך גם בסיפור המסעדה.
 

נור ובסמה


ג'וליס הוא כפר דרוזי שמכיל כ-7000 תושבים, והוא נמצא בסמוך לכפר יאסיף הגדול יותר. בסמה שנולדה בג'וליס התאהבה בנעוריה במרסל חי'ר שנולד ביאסיף, והיה מבוגר ממנה בכמה שנים. אהבתם פרחה, ולמרות ההתנגדות הראשונית של משפחתה היא נישאה לו ועברה לגור איתו בכפרו.

אבל האידיליה לא החזיקה מעמד זמן רב. בשנת 2002 נפצע מרסל בעת פעילות מבצעית במהלך שירות המילואים שלו. זה קרה 10 חודשים לאחר החתונה. מרסל יצא אז לסיור ג'יפים שגרתי בשומרון ועלה על מטען. רסיס קטן נכנס דרך העין לעבר המוח וחולל נזק בלתי הפיך. מרסל נכנס לתרדמת, ועבר ניתוחים רבים ללא הועיל. 4 חודשים אחרי הפציעה נולד הבן נור, שעל שמו קרויה כעת המסעדה.
 


בסמה היתה אז בת 22, ובנוסף לטיפול בנור ולביקורים אצל מרסל הפצוע, נוצר גם סכסוך בינה לבין משפחתו של מרסל, והיא נאלצה לחזור ולהתגורר בבית אמה הדתייה יחד עם התינוק. עברו עליה לא מעט מדורי גיהינום, כולל משפט מול משפחתו של מרסל, והיא הרגישה שהיא מטפסת על הקירות מתוך שעמום וחוסר מעש בבית אמה. מרסל ז"ל הלך לעולמו 13 שנים אחרי הפציעה.

הסיפור עוד ארוך ומורכב, וכרוך במנטליות הדרוזית, שלא עושה חיים קלים לאלמנות צעירות. בכל אופן, אקצר ואספר שאחרי מאבקים לא פשוטים היא יצאה ללמוד קונדיטוריה במכללת השף, וגם עשתה סטאז' בקונדיטוריית שני. היא החלה לאפות ולמכור עוגות לקרובי משפחתה, ואז התקשר יום אחד במפתיע מישהו מכפר מרר וביקש להזמין אצלה 35 עוגות. היא היתה בטוחה שעובדים עליה, אבל האיש היה רציני. התברר שהוא טעם ממאפה ידיה אצל קרובי משפחתה, והתלהב. 
 


בסמה החלה לאפות עוגה אחר עוגה בטוסטר אובן הקטן והביתי שעמד לרשותה, והצליחה לעמוד במשימה. גם הלקוח היה מרוצה וביקש להזמין בכל שבוע מספר כזה של עוגות. זה היווה עבורה את אות הזינוק לאפייה בקנה מידה רחב יותר, ואחרי שנה וחצי היא שכרה מבנה במרכז הכפר, שיפצה אותו והפכה אותו לבית קפה.

בהדרגה עלה הביקוש גם לאוכל, ובית הקפה הפך לקפה-מסעדה עם תפריט ישראלי-איטלקי, שמגיש כריכים, טוסטים, סלטים, ארוחות בוקר, שניצלים, המבורגרים, שניצלים, חזה עוף ועוד מנות שכמותן ניתן למצוא בהרבה בתי קפה ומסעדות.
 


לאחרונה, בעקבות צרור עיצות טובות שקיבלה, הרחיבה בסמה את היצע האוכל, ומלבד התפריט הרגיל היא מציעה גם ארוחות דרוזיות. מהלך נבון ומתבקש.

אנחנו, כמובן, הלכנו על ארוחה דרוזית, ובזמן שבסמה נעלמה במטבח, יכולנו לבחון את המסעדה הסימפטית שעברה ממש לאחרונה שיפוץ נוסף. מהרמקולים זרמה מוזיקה נעימה לאוזן של אום כולתום, פיירוז, פאריד אל אטרש וגיבורי זמר אחרים בסגנון זה. גבוה על הקיר השקיפה עלינו תמונתו של השייך אמין טריף. המסעדה מורכבת מכמה חדרים, ויש בה שולחנות בגדלים שונים, חלקם עם כיסאות וחלקם עם כורסאות וכריות לצידם. יש כ-60 מקומות ישיבה בסך הכול. המקום נקי מאוד. האווירה כפרית. תחושה של אותנטיות ושל קבלת פנים לבבית, כמיטב המסורת הדרוזית.
 


המנות הגיעו לשולחן בשלבים, כך שהמנות החמות שביניהן לא הצטננו בינתיים. המנות הגיעו על גבי מגשים עגולים בכלים אותנטיים, ביניהן: פיתות רגילות, פיתות דרוזיות, עלי גפן, מחאמר, קישואים ממולאים, חצילים ממולאים, זיתים, חמוצים, חריף, לאבנה בזעתר, סלט עגבניות ומלפפונים, חומוס עם בשר, פאטייר שווארמה עם טחינה, במיה מבושלת, ספיחה ולקינוח – קפה שחור חזק עם מעמולים ואסאבע זינב (אצבעות בצק עם רחת לאקום).
 


יש לי הרגשה שאם לא הייתי מבקש לעצור את משלוח המנות לשולחננו, היו מגיעות עוד ועוד מנות מהמטבח הדרוזי הנהדר, אבל הרגשנו שאנו מתמלאים ושבעים, וביקשנו מבסמה להסתפק במה שטעמנו עד כה...

המחירים זולים, יחסית למה שאנו רגילים לשלם בחיפה. גם מחירי התפריט הרגיל, וגם מחיר הארוחה הדרוזית. ארוחת בוקר דרוזית עולה 70 ₪, בוקר זוגית עולה 130 ₪. ארוחת צהרים כמו זו שאנו אכלנו – 70 ₪ ליחיד או 150 ₪ לזוג. ויש גם מחירים קבוצתיים זולים יותר.
 


לקראת סיום הארוחה הגיע למסעדה גם נור, שהוא כיום נער גבוה וחסון בן 17. נור מסייע לאמו במסעדה כשיש לו זמן. בשעות הערב מתמלא המקום והופך למקום המפגש של צעירי הכפר. בג'וליס זהו בית הקפה היחיד, ויש גם שתי מסעדות.  

אלכוהול לא תמצאו כאן. לא מטעמי איסור דתי, אלא מתוך רצונה של בסמה לשמור על אווירה טובה ומכובדת. וכמעט שכחנו – ניתן לרכוש עוגות ומאפים מעשי ידיה של בסמה להתפאר. הם מוצגים בוויטרינה.
 


הנסיעה מחיפה לג'וליס ארכה פחות מ-40 דקות. הווייז היה ידידותי בדרך לשם (כתבנו: נור אוכל דרוזי ובית קפה ג'וליס), וקצת נעלם ביציאה שלנו מהכפר, אבל השילוט נוח וחזרנו עד מהרה לחיפה, כשאנחנו מהרהרים במהלך הדרך באישה האמיצה והחרוצה שפגשנו.

שעות פעילות:

ראשון – שבת: 8:30-22:00


נור. מול המתנ"ס, כפר ג'וליס. 04-6293460, 050-6522280


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.