פאט ויני


פאט ויני: הילד משמין מנחת

 

שנתיים וקצת חלפו מביקורי הראשון במסעדת הדיינר האיטלקי Fat Vinny במתחם ביג שבקריית אתא ## אז היא עשתה את צעדיה הראשונים, וזכרתי אותה לטובה ## הפעם, הגענו שלושה ומצאנו מקום משגשג וסימפטי מאוד...

 

יורם מארק-רייך

אתר כדאי לדעת

 

צילומים: אתר כדאי לדעת 
 

לפני קצת יותר משנתיים ביקרתי במסעדת הדיינר האיטלקי Fat Vinny במתחם ביג שבקריית אתא. אלה היו ימיה הראשונים, ולאור הזיכרונות הטובים מאז, תכננתי שוב ושוב לחזור לשם. אבל רק השבוע, כשגשם וקור חודר עצמות מלווים אותי, מצאתי את עצמי שוב בשעריה.

שמחתי לגלות שהמקום משגשג ומלא בסועדים, כבר בשעות הערב המוקדמות. זה משמח במיוחד לאור סגירתן או דעיכתן של מסעדות חיפאיות לא מעטות בשנתיים האחרונות. האווירה צעירה, שמחה, ומוזיקה לגמרי לא רעה מושמעת ברקע בווליום סביר.
 

אסף נתנזון


העסקיות מוגשות בין 12:00-17:00, כאשר במחיר מנה עיקרית (סלט, פסטה או פיצה) אפשר להזמין גם מנה ראשונה ב-7 ש"ח, שתייה קלה ב-7 ש"ח, קוקטייל/בירה/יין ב-7 ש"ח, וגם גלידה שמנת ב-7 ש"ח. אנחנו הגענו ב-17:30, כך שקיבלנו את התפריט הרגיל.

אבל לפני שנדבר על האוכל – מה מסתתר מאחורי השם  Fat Vinny?

אז ככה: המקום נולד בהשראה סיפור חייו של דמות אייקונית בשם וינסנט מורלי. וינסנט היה חייל מצטיין של אחד מראשי המאפיה האיטלקית בשנות ה-60 בסיציליה. מעטים הכירו גם את כישוריו כטבח. בשלב מסוים, הוא הכיר נערה יפה ורצה לפרוש מחיי המאפיה, אך ראשי המאפיה לא ראו זאת בעין יפה, והוא נאלץ לארוז מזוודה ולהימלט על נפשו יחד עם אשתו הצעירה. הם עלו על המטוס הראשון לארה״ב, שם אף אחד לא מכיר אותו או את הרקע שלו.
 


בני הזוג מורלי פתחו עסק קטן בקרן רחובות בברוקלין, עם לא יותר מ-60 מקומות. שם הוא נהג להכין את הפיצה המפורסמת שלו, לצד מנות איטלקיות קלאסיות נוספות. הבשורה על הדיינר האיטלקי התעופפה למרחקים ועם השנים הוא  הפך למסעדה האיטלקית הכי טובה בברוקלין. המקום נשאר צנוע, משפחתי, חמים עם אוכל איכותי ולא יקר. ויני שמח בחלקו ותפח מעט, וכך דבק בו הכינוי – ויני השמן...

ובחזרה אל ארץ הקודש. כאן התפריט איטלקי, האווירה אמריקאית. המקום מכיל 70 מושבים בתוך חלל המסעדה, ועוד כ-100 מקומות במרפסת היקפית. המטבח פתוח וגלוי לעיני הלקוחות. ניתן לראות מבעד לזכוכית את הטבחים בפעולה. יש שם שלוש עמדות שעובדות כל אחת באופן עצמאי: יש טאבון ממנו בוקעות פוקאצ'ות, פיצות ולזניה, ויש פס קר שאחראי על סלטים ומנות ראשונות, ויש פס חם שאחראי על הפסטות. הכול מתקתק במקצוענות. 
 


על התפריט אחראים היועץ הקולינרי שחר ברנע ורועי הלוי שזכור לנו מהעונה האחרונה של משחקי השף. אחד השותפים, אסף נתנזון הוא מנהל המסעדה. וגם מגיעה לו ברכת מזל טוב גדולה, כי לפני כחודשיים הפך לאב בפעם הראשונה.

התפריט כולל את מיטב המנות ממטבחה של המאמא האיטלקית; מנות פתיחה מגוונות, רביולי, לזניה, פסטות טריות שמוכנות מידי יום, רטבים עשירים בעשבי תיבול, פוקצ׳ות ופיצות המרודדות ברגע ההזמנה ונאפות בטאבון אבן לוהט, אנטפסטי משלל ירקות טריים, אלכוהול ויין איטלקי, קינוחים וגלידה בייצור עצמי. חומרי הגלם מיובאים מאיטליה.
 


המלצרים עובדים עם טאבלטים, כך שברגע שנרשמת מנה, כבר מתחילים במטבח לעבוד על ההזמנה. למלצר שלנו קראו סער, והוא המליץ לנו על ארוחת שרינג, משותפת, כי אין סדר בהוצאת המנות. כאשר מנה מסוימת מוכנה, היא יוצאת מיד לשולחן, בלי להתחשב בסדר המנות שהוזמן. ראשון מוכן, ראשון יוצא.

שאלתי אם זה בסדר שנדפוק את השיטה, ופשוט נזמין בשלב ראשון רק מנות ראשונות וסלט, ורק כשנסיים אותם נעבור להזמין את העיקריות. המלצר סער חייך ואמר שבהחלט יש עוד סועדים מהסוג שלנו, שמעדיפים להזמין באופן כזה, וליצור בכל זאת הפרדה בין הראשונות לבין העיקריות.
 


על השולחנות מונחים עציצים, ובהם צמחי תבלין, כמו פלפל חריף, בזיליקום ורוזמרין, שמומלץ לקטוף ולהוסיף למנה. כל אחד, לפי טעמו האישי. אנחנו חשבנו שזה רעיון מדליק, אבל משום מה שכחנו לעשות זאת...

המסעדה פתוחה לקהל סועדים במשך כל היום, ולפנות ערב היא משנה את פניה, האורות מתעממים והמקום הופך לפאב המקבל את פני הבליינים ומציע מחירים נמוכים במיוחד לאלכוהול. קוקטיילים עולים 24 ש"ח. גם הבירות זולות, כך שאין פלא שבערב מגיעים הרבה צעירים שיושבים על פיצות ובירות.
 



הגענו שלושה אל פט ויני, והיינו רעבים למדי. אז כאן נעצור את התיאורים, ונעבור אל האוכל...

וזה מה שטעמנו:

פוקצ'ה שום ומוצרלה (19 ₪)  - מאפה בצק איטלקי, עם תערובת עשבי תיבול, שמן זית, שום, גבינת מוצרלה ופרמז'ן. מוגש עם קרם חציל ונגיעות סלסת עגבניות. הפוקצ'ה הזו, להבדיל מהפוקצ'ה הרגילה, מגיעה כשהיא מקוטעת לכמה יחידות. ביקשתי צלוחית שמן זית, וטבלתי את הפוקצ'ות הקטנות בתוכה.

קרפצ'ו בקר (29 ₪) – בשמן זית, אורוגולה, חומץ בלסמי ופרמז'ן מפוזר ממעל. מנה טעימה ומדויקת. המלצר עידכן כי בניגוד לכל יתר המנות, מקפידים במסעדה להוציא את הקרפצ'ו יחד עם הפוקצ'ה.

פרחי כרובית (27 ₪) – כרובית פריכה, מוגש כשהיא חמה עם רוטב קיסר, פטרוזיליה, לימון ופרמז'ן. לא טעמתי, אבל השותפים שלי לארוחה שיבחו.

מרק ריבולטה (29 ₪) – מרק איטלקי עשיר ומשביע עם ירקות ושעועית לבנה, מוגש על לחם איטלקי שאפוי בתנור אבן. המרק שמר על חומו לאורך זמן, ובהחלט חימם אותי גם מבפנים ביום חורף קר זה.

סלט קפרזה (49 ₪) – עגבניות שרי, בזיליקום, זיתי קלמטה, סלרי, בצל ירוק, בצל סגול, פלפל חריף, עגבניות מיובשות, מוצרלה טרייה ובלסמי מצומצם. 
 


גלילות חציל (28 ₪) – גלילות חציל ממולאות בקרם גבינות, פסטו ועגבניות מיובשות, מעל רוטב פלפלים צהובים עם צנוברים. מנה טעימה, אבל התאכזבתי לגלות שהיא מוגשת קרה.
 


פרוטי דה מארה (61 ₪) – לינגוויני קלאסי, שרימפס, קלמארי, מולים, שום, צילי ועשבי תיבול ברוטב רוזה. אני לא חובב פסטות, כך שרק נשנשתי מהמנות שהזמינו השותפים שלי לארוחה, והתרשמתי לטובה. קיבלנו גם צלוחית להניח בה את זנבות השרימפסים.
 

סלמון קרמה (69 ₪) – לינגוויני ירוק, קרם תרד, שמנת, פילה סלמון, כרישה, פטריות יער, תרד ועגבניות מיובשות. טעמתי גם מהמנה הזו, ובעיקר התמקדתי בדג הסלמון האהוב עליי. המנה חוסלה עד תומה, ויכולתי להבין מדוע.

טרמיסו (38 ₪) – כוס זכוכית ובה שכבות של קרם מסקרפונה וביסקוויטים טבולים באספרסו. קלאסיקו פנטסטיקו.
 


הגלידה של ויני (25 ש"ח) – גלידת שמנת איטלקית עם תוספות: מרנג ופירות יער, קרמל בוטנים ושוקולד פצפוצים. כיאה לחובב מתוקים, ביקשתי וקיבלתי את כל 3 התוספות... את הגלידה עצמה לא הצלחתי לסיים. מנה מוגזמת בגודלה, בפרט לאחר ארוחה כה משביעה.

* הערה חשובה: למרבה הצער לא יצא לנו לטעום מאגף הפיצות, כי היינו מלאים לגמרי. יהיה עלינו לתקן את המחדל הזה בפעם הבאה...
 


שעות פעילות: א' - שבת, 12:00 – 24:00
עסקיות: א' – ה', 12:00 – 17:00
נגישות לנכים: יש, וגם שירותי נכים יש.
חנייה: בשפע.
לא כשר.

מתחם ביג קריות, רחוב הסולל 8, חיפה. טל: 04-9936361  
 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.