ישראלה


ישראלה: חלבית כשרה עם טוויסט

 

עובדים עם הראש, הולכים בעקבות הלב, ודואגים שהבטן תתענג ## הגענו אל ישראלה, שמצטיינת בארוחות בוקר מיוחדות ושכל מנה שם היא קצת אחרת... ## מה אהבנו, מה פחות אהבנו, ולמה לא שתיתי את הבירה שבאמת רציתי...

 

יורם מארק-רייך

אתר כדאי לדעת

 

צילומים: אתר כדאי לדעת


מי שמשוטט בנפתולי הפייסבוק בקבוצות של חובבי אוכל, נתקל בהמון שאלות ובקשות של פודיז שמחפשים מקום שיש בו ארוחות בוקר שונות. ארוחות בוקר שוות. כי כבר נמאס לפגוש בכל מקום את אותו הדבר.

אז רבותיי, מצאנו עבורכם מקום כזה.

מושיק כהן, בן 44, הוא הבעלים והמייסד של בית האוכל המיוחד הזה. הוא משמש כמנהל לוגיסטי, איש מכירות ומנהל את צוות העובדים. במקצועו מושיק כלכלן, ובעבר עבד כמנהל בכיר בכמה ארגונים, כך שהוא מנהל את המסעדה כעסק לכל דבר, כמובן – גם ללב יש תפקיד חשוב, אבל בענף המסעדנות הקשה כל כך חשוב לא להיסחף עם הרגש, אלא להפעיל שיקול דעת בכל נושא. ועובדה – זה מצליח לו, ישראלה חיה וקיימת כבר 8 שנים.

אם מושיק הוא הפנים של ישראלה, הרי שאשתו הילה היא זו שמאחורי הקלעים. עם MA בייעוץ ארגוני, היא מביאה איתה ניסיון רב בליווי עסקי, ובהפקת ארועים, כנסים ופרויקטים.
 


המסעדה פועלת בליווי צמוד של תזונאית קלינית. מושיק: "חשוב לנו להתחדש, לגוון, להמציא וליצור מנות חדשות ומפתיעות. המאכלים שלנו תמיד בריאים, טריים, וללא תוספת של משפרים, משמרים או חומרי טעם וריח. וגם אין קמח לבן. אנו מקפידים על שימוש ברכיבים טבעיים, תוך שימור הערכים התזונתיים בכל מאכל שיוצא מהמטבח. עם זאת, ה'טעים' חשוב לנו לא פחות מה'בריא'. הדגש בראש ובראשונה הוא על אוכל טעים."

כבר בתור ילד נמשך מושיק למטבח של אמו. ואגב, המסעדה נקראת על שם אימא שלו, כיום פנסיונרית שמגיעה עם חברותיה ליהנות ממטעמי הבן המוצלח. למרות המשיכה שלו מילדות לאוכל ותחביב האפייה שלו הוא פנה ללמוד אדריכלות, כלכלה וניהול, לשמחתה של אמו, והנה בסופו של דבר הוא משלב בין מה שהוא למד לבין מה שהוא אוהב.

כאשר החליט מושיק שהאפייה והאוכל יהפכו גם למקור פרנסה, פתח עם אשתו הילה את ישראלה בגלגולה הקודם, ברחוב יהודה הלוי בקריית אתא. הם שכנו שם שש שנים, ולפני כשנה עברו אל משכנם הנוכחי במתחם WAY-I.
 


המעבר מהמקום הקודם שהשתרע על 50 מ"ר אל הנוכחי שמשתרע על 200 מ"ר, מאפשר להם לעבוד בכיף ולהפעיל שני מטבחים וצוותים נפרדים. האחד לקייטרינג, והשני למסעדה. שם היו 24 מקומות ישיבה, כאן יש 72, כולל אלה שבחוץ. מטבח המסעדה פתוח, ואפשר לראות שבניגוד למקומות אחרים שחותכים ירקות מראש, ומגישים בצהרים ובערב סלטים נבולים, כאן נעשה חיתוך הירקות בעת ההזמנה. וגם אם זה מעכב מעט את ההגשה, זה לטובת טעם והבריאות. ואגב, רוב המנות יוצאות עם סלט אישי כזה או אחר.

יצירה של לחם, הוא מסביר, דומה לגידול חיית מחמד, והיות וגם אשתי חובבת אפייה, אני מודע לטיפול המסור שיש להקדיש למחמצת ולשאור. לבצק של לחם כזה יש רכיב סודי – אהבה. אחרת, זה לא כל כך מצליח.

התפריט של ישראלה מציע ארוחות בוקר ומנות אחרות שהן ממש לא סטנדרטיות. לפעמים עם טוויסט, לפעמים מפתיעות. מושיק: "אשתי ואני מאוד אהבנו להסתובב ולאכול בבתי קפה ומסעדות, אבל זה הגיע למצב שעוד לפני שהזמנתי כבר ידעתי מה אקבל בצלחת. החלטנו שכאשר נפתח מקום משלנו – הוא יהיה שונה."
 


"מצד אחד, אנחנו מיוחדים. מצד שני – כולם עושים בערך את אותו הדבר, וכנראה שהם יודעים למה, כי הם פונים לקהל הרחב. אצלנו זה שחור ולבן. או שיאהבו, או שלא ימצאו כאן מה לאכול ופשוט יקומו ויילכו. לכן אנחנו גם לא עושים פרסום, כי זה יביא קהל שלאו דווקא יאהב אותנו. אנו מעדיפים שהלקוחות שנהנים כאן, יביאו לנו לקוחות נוספים באמצעות המלצותיהם מפה לאוזן. אני מעריך ש-80% אצלנו הם לקוחות קבועים, והיתר – חדשים."

ארוחות הבוקר מוגשות לכל אורך היום, וגם טבעונים ימצאו לא מעט אופציות בתפריט. בעבר היו מסומנים בתפריט מנות טבעונית, אבל מושיק הבחין בכך שהלא טבעונים נוהגים לדלג עליהן. כעת אין סימונים כאלה, והמנות הטבעוניות נחטפות. והוא צודק מאוד. אני יכול להעיד כך גם על עצמי, שיש בי רתיעה למראה מנה שמסומנת כטבעונית, גם אם אין בה תחליפים טבעוניים.

חשוב לציין שישראלה מרבה לקיים ארועים, ולהציע שירותי קייטרינג, כולל קייטרינג בוטיק. נתקלנו בה בארועים שנערכו בטכניון, בטכנודע ועוד.

אנחנו הגענו באחד מימי השבוע בשעת ערב מוקדמת. בניגוד לימי שישי, אז המקום צפוף, ומשתרך לו תור – לא התקשינו למצוא מקום. מלבד המנות שהזמנו, כיבדו אותנו – לבקשתנו – גם בטעימות ממזטים שונים שמוגשים בארוחת הבוקר.

התפריט בעת שהגענו עדיין הוגדר כ"זמני", והודפס על דפים רגילים ממדפסת. המעבר אל המקום החדש גרם לכך שעדיין לא הוחלט מה להשאיר בתפריט, מה להוריד ומה להוסיף.

כל מה שנכנס לפינו היה טעים וגם קצת שונה ממנות דומות במקומות אחרים. הכול מלבד הקינוח, ששנינו פחות אהבנו. המנות גדולות ומשביעות. לא הצלחנו לסיים אותן עד תומן. למזלנו, התרענו מראש באוזני המלצרית הנחמדה, שאם נשאיר אוכל בצלחת, זה לא כי לא היה לנו טעים, אלא משום שנעצור כאשר נחוש שאנו שבעים דיינו. רוב המנות מבוססות על לחם ובצקים. לנו זה היה סבבה.
 


מצאה חן בעינינו העובדה שלא עובדים שם עם פלסטיק ולא עם כלים חד-פעמיים. מומלץ לכל מקומות האוכל לעשות כמוהם.

את הארוחה ליווינו בבירת בוטיק ממבשלת שריגים. לא מפוסטרת ולא מסוננת. אשתי בחרה בירה כהה מרושעת ונהנתה ממנה. אני השתוקקתי לטריפל בלגית, אבל מכיוון שהיא 9% אלכוהול, ומשם המשכתי היישר להרצאה בה היה עלי להיות חד ובהיר, הסתפקתי בבירה בלונד אנגלית. מחיר כל בירה – 29 ₪.

וזה מה שטעמנו:

טעימות מזטים – טפנד זיתים, ממרח עגבניות מיובשות, סלק עם יוגורט, פסטו אגוזים, חומוס עדשים, זיתים, לימון כבוש, ריבת הבית מתפוח וגזר, טופי חמאה. מה זה טופי חמאה? כמו סוכריות טופי, אבל בפנים יש חמאה. גימיק נחמד, בפרט לאור העובדה שיש מחסור מתמשך בחמאה בחנויות.
 


לביבות בטטה (32 ₪) – אפויות בתנור. הוגשו עם מטבל שמנת חמוצה.
 


מאפה בלקני (58 ₪) – מאפה מבצק שטרודל מלוח, ממולא בגבינות ותרד מוקפץ עם שום. מוגש עם סלט ירוק בצד.
 


להתעורר בעיר (73 ₪) – שתי ביצים עלומות על חלת בריוש קלויה ורוטב פטריות יער בשמנת. המנה מוגשת עם סלט צד שהכיל עלי בייבי ולבבות חסה, חמוציות, אגוזי מלך, בצל סגול וחתיכות פרי העונה. המחיר כולל גם שתייה חמה וכוס מיץ טבעי.
 


כנאפה (43 ₪) – אפויה בתנור עם תפוחים מקורמלים מלמעלה ושכבת גבינה בתחתית.
 



כשר.

נגישות לנכים – כן.

שעות פתיחה: א'-ה': 9:00-21:00, ו': 8:00-14:30. שבת – סגור.


ישראלה. מתחם WAY-I. שד' ההסתדרות 271, חיפה. 077-2070255

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.