אלחיר


אלחיר: אירוח דרוזי בלב חיפה

 

כשאנו מגיעים למסעדת אלחיר, אנחנו הולכים על בטוח: גם אוכל טעים, גם אירוח לבבי, וגם אפשרות להכיר לאורחים שלנו את המסורת הדרוזית ואת המאכלים המיוחדים של העדה

 

יורם מארק-רייך

אתר כדאי לדעת

 

הכניסה למסעדת אלחיר. צילומים: אתר כדאי לדעת
 

מרכז הכרמל עובר בתקופה זו מקצה שיפוצים ושינויים. על רקע הקידוחים, הבנייה, הצינורות, ערימות החול, הפועלים וכלי העבודה, בולטת מסעדת אלחיר שפורחת, תרתי משמע. המסעדה הדרוזית הוותיקה הזו ממוקמת מול מבנה האודיטוריום, במפגש של שדרות הנשיא עם רחוב הביכורים.

אלחיר מקושטת בשלל שיחים ופרחים צבעוניים מכל עבר. מראה נדיר של שמורת טבע פורחת באמצע האזור האורבני. נווה מדבר. המסעדה ממש טובלת בתוך ים של פרחים משובבי נפש. ואם אתם מתפלאים מהיכן המומחיות שמאפשרת טיפוח כה מקסים של מרבדי פרחים בכל צבעי הקשת, הרי זה בזכות העובדה שהבעלים, ח'ר חלבי, היה בעברו בעל עסק משגשג לגננות וגינות נוי.

המסעדה מציעה אוכל דרוזי אותנטי משובח. אין צורך לנסוע עד לדאליית אל כרמל או עוספייא על מנת לטעום מהמטבח הדרוזי הטעים. אפשר למצוא את כל המאכלים כאן בטבורה של העיר חיפה. ולא נשכח גם את קבלת הפנים. באלחיר, מקבלים את הבאים מכל הלב. בעל הבית נותן לכל אחד הרגשה טובה ואירוח לבבי.

בשבוע שעבר, כאשר איה, בתי הסטודנטית, הגיעה לביקור בחיפה יחד עם בן הזוג שלה, שהוא תושב מרכז הארץ, היא הציעה מיד שנזמין אותו לסעוד איתנו באלחיר. עבורי ועבור בני ביתי, אלחיר היא לא רק מסעדה, היא בית. כמו משפחה. הבעלים, ח'ר חלבי הוא חבר נפש שלי, ובמהלך כמעט 20 השנים בהן אנו מכירים, סעדתי אצלו עשרות פעמים. גם כאשר המסעדה היתה ממוקמת בכרמל הצרפתי וגם כאשר היא נדדה אל חוף הים. כשאני מגדיר את ח'ר חלבי כ'אח', אני לא מגזים. כשאמי נפטרה, הוא שלח לנו לשבעה אוכל טרי מדי יום. לפני שאבי נפטר, התארחנו כל המשפחה המורחבת במסעדת אלחיר שהיתה ממוקמת אז על שפת הים של חיפה. זו היתה הסעודה החגיגית האחרונה של אבא שלי לפני שנפטר, והוא נהנה ממנה עד מאוד. הוא ידע להעריך אוכל טוב. 

 


בקיצור, למרות שפע המסעדות ברחבי חיפה, שאני מכיר ומיודד עם בעליהן, יכולתי לנחש שהיא תבחר במסעדה שהיא מכירה עוד מהימים בהם היתה ילדה קטנה.

כשאנחנו מגיעים לאלחיר, אנחנו הולכים על בטוח. יודעים שלא נתאכזב. הכול טרי ונקי שם. זוהי אחת המסעדות הבודדות בהן אני יכול להיכנס למטבח ללא התראה מוקדמת, ולהתרשם מהסדר והניקיון ששוררים בו.

נכנסנו אל המסעדה, והתרשמנו מציורי הקיר האותנטיים ומהאווירה. מיד ניגשה לשולחן מלצרית זריזה והחלה להעמיס עליו המון סוגי סלטים. ביניהם: כרוב, חומוס, טחינה, מג'דרה, אורז, בורגל, לאבנה, עולש, תבולה, ירקות, זיתים ירוקים, עלי גפן ממולאים, עלי כרוב מגולגלים, והסלט שאני הכי אוהב שם – של שום כתוש בשמן זית.
 


הסלטים היו מצוינים. כמו תמיד. תשכחו מסלטים עלובים שמגישים במסעדות מזרחיות, שחלקם תעשייתיים וחלקם אפילו נלקח מתוך קופסאות שימורים. אלחיר היא מסעדה דרוזית שעושה כבוד לאוכל שמוגש בה. כל הסלטים הם מלאכת יד, טריים וטעימים. היה קשה שלא להתפתות ולהתמלא מהפיתות הטריות ומשפע הסלטים, ולוותר על המנה העיקרית. אבל למרות שהיה טעים מאוד, השתדלנו לעצור בזמן.
 


למנה עיקרית בחר החבר סינייה טחינה, מנה שהגיעה לוהטת בתוך כלי הגשה מאלומיניום, עם שבבי שקדים מפוזרים עליה מלמעלה. גם הצ'יפס שהגיע לצד המנה נחתך מתפוחי אדמה טריים ולא נלקח משקית סנפרוסט ונזרק קפוא לתוך השמן.
 


איה ואני בחרנו לעיקרית דגי מושט. הרבה פעמים אנו מעדיפים דגים באלחיר, למרות שפע הבשרים שמציע התפריט. ליום אחד גם העדפנו לשכוח שטיגון זו צורת הכנה פחות בריאה, העיקר שיהיה טעים.
 


לקינוח הגישו לנו מלאבי, כנאפה וקטאייף. כי בלי מתוק אי אפשר. וכמובן – גם מזגו לנו ספלי קפה שחור חזק, לפי מיטב המסורת הדרוזית.
 


נ.ב. בלילה יצא לנו שוב לחלוף במרכז הכרמל. לא התאפקנו. שלפנו את הטלפון וצילמנו את המסעדה שממש זהרה וזרחה עם כל שפע הפרחים שסובבים אותה. הנה, תתרשמו בעצמכם...

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.