דוניה רוסה: לידיעת הטורפים


דוניה רוסה: לידיעת הטורפים 

 

אין צורך להביא אישור מהרופא, שעליכם להעלות את רמת ה-B12 בדם, אין צורך בתירוצים ## מסעדת הבשרים הכפרית ארגנטינאית, ממתינה לכם בעין הוד ## יצאנו לבדוק את הארוחות הכמו-עסקיות שלה, וחזרנו על מנת לדווח...

 

יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת

 

צילומים: אתר כדאי לדעת
 

דוניה רוסה, הסבתא המיתולוגית שעל שמה נקראת המסעדה, נפטרה בשיבה טובה, בגיל 97, בסופה של שנת 2016. ולכן נגלוש אחורה בזמן אל שנת 1937, דרום אמריקה. שם, בערבות ארגנטינה, בין בואנוס איירס ללה פאמפס, מצאו מרכוס ורוסה רוכפלייש, שטח אדמה בן 6,000 דונם, שהיה שייך לברון הירש, ורכשו אותו מיד. בני הזוג הקימו שם חווה חקלאית. דון מרכוס גידל ראשי בקר ויבולי חיטה, ואילו רוסה הופקדה על משק הבית ואחזקת החווה. פעמיים ביום התכנסו כל דרי החווה על מנת לאכול ולשתות. השולחן אפוף הארומות והניחוחות המשכרים היה עמוס לעייפה במטעמיה ותבשיליה של בעלת הבית, אשר כונתה בפי כל 'דוניה רוסה', כלומר - גברת רוסה.
 


עשרות שנים מאוחר יותר, בשנת 2003, בארץ הקודש. אורי ודורי רוכפליש, נכדיה של דוניה רוסה, רוצים לפתוח מסעדה שתשחזר את האווירה, הטעמים והריחות של שולחן האוכל בחווה הארגנטינאית ההיא. דורי ניהל במשך שנים את מסעדת הבוקרים של יוסי טוכנר, אורי בדיוק סיים ללמוד משהו באוניברסיטה. הם מגיעים לעין הוד, ומתלהבים מבית אבן בסגנון ערבי, ששימש בעבר כמסעדה, אבל כבר שלוש שנים עומד נטוש. אנשי עין הוד מחליטים לתת להם צ'אנס, והמסעדה נפתחת.

על קירות המסעדה תלויות תמונות פורטרט של הסבתא מהימים בהן היתה צעירה בת 83. אורי מספר עליה באהבה רבה: "סבתא גידלה אותנו, כי ההורים שלנו היו קרייריסטיים, אבא רופא ואימא אחות במקצועה. שניהם הירבו לעשות משמרות. סבתא תמיד חיכתה לנו כשחזרנו מהגן ומבית הספר עם אוכל טעים והרבה בשרים, וזה היה טבעי לגמרי שנקרא למסעדה על שמה."

 


המלצרית נוי עם-שלם עם מנת הרביולי...

 
שנתיים חלפו מאז ביקרנו כאן לאחרונה, ונראה לי ששום דבר לא השתנה. ייתכן שלא כדאי לשנות נוסחה מצליחה. בתוך המסעדה מקבלים את פנינו האחים דורי ואורי. יש ביניהם חלוקת עבודה, למרות שכאשר נוצר הצורך – כל אחד מהם יכול לעשות הכול. דורי הוא הגרילמן ומתעסק עם ענייני המטבח, התפריט, הספקים והדרכת הצוות. אורי עוסק בניהול, שיווק, הנהלת חשבונות, וגם בשיפוצים.

המסעדה מתמחה בבשרים. תרגום שם המשפחה  Rauchfleischמגרמנית הוא 'בשר מעושן'. כולסטרול ושומנים בדם לא מדאיגים את האחים. אבא שלהם הוא קרדיולוג בבית החולים בני ציון בחיפה, שיצא לפנסיה ואחרי חודשיים חזר לעבוד שם במחקר. בעבר הוא שימש כמנהל טיפול נמרץ לב. "אנחנו אוכלים המון בשר ושומן," מעדכן אורי. "בשר הארד-קור. אסאדו וכאלה. לא תתפוס אותי עם פילה בצלחת. זה חייב להיות משהו עסיסי. אני לא עושה בדיקות דם. לא מוכן שידקרו אותי. פוחד מזה. מה אבא שלי אומר על דיאטת הבשרים שלי? הוא לגמרי בעד. אין לו בעיה עם שומנים ובשרים. בדרך כלל, זה עניין של גנטיקה."

 


 
אבל לא רק בשרים. התפריט מציע גם פסטות למיניהן, דגים ופירות ים. טבעונים לא ימצאו כאן את מקומם. צמחונים יכולים למצוא אופציות טובות, ואכן לא פעם יש סועד צמחוני שמתלווה אל משפחה או חבורה שמגיעה לטרוף בשר, והוא לא ייצא מכאן רעב.

 

המלצרית שיר זיסו, מביאה את הסינטה...


על הקיר ממול תלוי לוח, ובו הצעה לארוחות עסקיות. טוב, לא בדיוק עסקיות, אלא מה שקרוי  Menu del dia. ארוחה שלמה לבחירה, שמוגשת בימים שני עד חמישי, במשך כל שעות היום והערב.

האופציה הבשרית עולה 150 ₪, וכוללת מנה ראשונה, עיקרית (סינטה / אנטרקוט / אנטניה) + תוספת, קינוח וגם שתייה חמה וקרה.

האופציה של ארוחת הפסטות עולה 110 ₪, וכוללת מנה ראשונה, עיקרית (כל סוגי הרביולי / ניוקי סלמון), קינוח, וגם שתייה חמה וקרה.

אנחנו מחליטים ללכת על זה. מלבד המנה העיקרית, האופציות זהות. אני בוחר בבשרית – סינטה במשקל 300 גרם בתוספת צ'יפס. זוגתי בוחרת בניוקי סלמון.

 


אופציית הארוחות האלה מלמדת שארוחה בדוניה רוסה לא חייבת להיות יקרה. בגלל המיקום בכפר אמנים והצביון האליטיסטי של הכפר הזה, אולי נוצרה לה תדמית קצת פלצנית ויקרה. מה גם שהיא מסעדת בשרים, ובשר הוא מוצר לא זול. אבל זה די מיתוס. הצצה בתפריט מגלה שאפשר לחגוג על ארוחה זוגית במחיר שווה לכל כיס.

כבר על ההתחלה, המלצרית הגישה לנו לשולחן פוקאצ'ה עם מטבל זיתים, פילפל ומלח גס (16 ₪).

למנה ראשונה הזמנתי סלט, אבל בחורף אין מצב שאפתח ארוחה ללא מרק, אז אני מזמין את מרק היום, שהוא מרק עגבניות עם ירקות. המרק מגיע בקערית חמודה עם מכסה (28 ₪).

 


בבית יש לנו אח עם עצים להסקה, אבל כבר כמה שנים שאנו מתעצלים להזמין מנקה ארובות, ולכן האח נותר מיותם. אנו נזכרים בזה, כי ריח נעים של עצים שבערו להם בעליזות באח ממלא את חלל המסעדה הגדולה. כאשר הגענו, קצת לפני שבע בערב, מרבית השולחנות היו מיותמים. ואילו עכשיו הם הולכים ומתמלאים במהירות. יש כאן כ-80 מקומות ישיבה, כולל המרפסת המקורה. כאשר מתקיים ארוע, ניתן לכנס כ-100 מוזמנים. ואגב – פרט חשוב – לא פעם מתקיימים כאן ארועים פרטיים שונים, ולכן מוטב להתקשר לפני שמגיעים ולוודא שהמסעדה פתוחה אותו יום לקהל הרחב.

המרק נלגם מיד, ובפוקאצ'ה כמעט לא נגסנו, כדי להשאיר מקום למנות יותר מעניינות. אגב, כל מה שמוגש במסעדה, למעט גלידה, מיוצר במקום. כן, אפילו הפסטות. ולא מדובר במסעדה איטלקית כמו רפאלו, שבאופן טבעי נצפה ממנה שתייצר את הפסטות של עצמה.

הסלטים עשו את דרכם לשולחן. אני בחרתי סלט פטריות שמפיניון חם. הפטריות היו מוקפצות עם עגבניות שרי וגבינת פטה על מצע עלים ירוקים. אילא הייתי מזמין אותו שלא במסגרת הארוחה הכמו-עסקית, הוא היה עולה לי 48 ₪.

 


זוגתי הזמינה סלט בואנוס איירס, שהכיל עלים ירוקים, בצל, נתחי סלמון כבוש, ביצה קשה, גבינת פטה ועגבניות מיובשות. הסלט נכלל בארוחה שהזמינה, אילולא כן היה מחירו 49 ₪.

הסלטים הגיעו ללא לחם לצדם, וזה היה לטובה כי רצינו לשמור מקום לעיקריות. ביקשנו מבעוד מועד לתזמן את העיקריות באופן כזה שלא יתנגשו בסלטים. קורה לנו לא פעם שעוד בטרם סיימנו את המנות הראשונות, כבר נוחתות העיקריות על השולחן ומשבשות לנו את מהלך הארוחה. בדיעבד, פשלה מסוג זה לא היתה מתרחשת כאן. המלצריות וכל אנשי הצוות היו ערים לכל מה שמתרחש במסעדה, נענו לכל קריאה, והיו זריזים, אדיבים ויעילים.
 


המנה הלא בשרית שהזמינה זוגתי במסגרת הדיל היתה ניוקי סלמון בשמנת פטריות עם נתחי סלמון, עגבניות מיובשות וגרדת לימון. ואפילו היה שם קישוט בדמות פרחים אכילים. מחיר המנה 66 ₪. אני עצמי לא מת על בצקים מבושלים, אבל היות והמנה שלה היתה גדולה והיא לא הצליחה להתגבר עליה, טעמתי ואהבתי, מה גם שהמלצרית הציעה והביאה גבינת פרמז'ן מגורדת לבזוק מעל.

 


בו-זמנית הגיעה לשולחן גם המנה שלי – סטייק סינטה של כ-300 גרם. לו הייתי מזמין אותו בנפרד היה מחירו 98 ₪. הסטייק היה מונח על גריל פחמים לוחשות. הוא הגיע במידת עשייה מידיום, ואני חתכתי ממנו נתחים והחזרתי אל הגריל, כך שהם המשיכו להתחמם ולהעצים את מידת העשייה שלהם ככל שחלף הזמן. טיפות נטפו מהבשר על הגחלים והשמיעו קול תסיסה בעת שפגעו והתאדו. כל פיסת בשר נטבלה ברוטב צ'ימיצ'ורי לפני שמצאה דרכה אל פי, ולא היה שום צורך להוסיף מלח או פילפל. וכן, היה שם גם צ'יפס, עלי צ'יפס דקים. טעימים, אך מעט שומניים. אכלתי מהם קצת ועצרתי בזמן, על מנת להשאיר מקום לקינוח.

בדרך כלל אני שותה בירה לצד הבשר, אבל הפעם הסתפקתי במים, ואזכיר גם סנגרייה טעימה מאוד אך מתוקה מדי, שקיבלנו במסגרת הארוחה. הגיע לנו גם משקה חם. זוגתי בחרה לשתות תה. אני ויתרתי.
 


על הקינוח, כמובן לא ויתרתי. הזמנתי טרפלס, ובצד גם גלידת קוקוס. סיום מתוק לארוחה טעימה. הטרפלס כולל 6 קוביות ועולה 26 ₪. את הגלידה ביקשתי וקיבלתי כבונוס.

זוגתי הזמינה את הקינוח שהומלץ על ידי המלצרית – קרמה לה בננה (28 ₪) – שכבות בננה, פרורי ביסקוויט וריבת חלב עם גלידה. וכמובן שטעמתי גם ממנה. בהחלט קינוח מומלץ.

המסעדה אינה כשרה.

נגישות לנכים: נגיש, למעט מדרגה אחת לא גבוהה, שצוות המסעדה תמיד נכון לסייע לצלוח אותה בשלום.

שעות פעילות:

ראשון: סגור
שני-חמישי: 22:00 - 12:00
שישי: 12:00 עד אחרון הלקוחות
שבת: 20:00 - 12:00


דוניה רוסה. כפר האמנים עין הוד. טל: 053-9345520

 


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.