BULLS עיר תחתית: עד לשעות הקטנות
BULLS עיר תחתית: עד לשעות הקטנות
רשת BULLS הגיעה גם לעיר התחתית ## בני הזוג מירי ויוסי לזר מגשימים שם את חלומם הגדול ## הם הזמינו אותי להגיע למפגש היכרות איתם ועם הסניף (את הרשת אני מכיר, כמובן), והתברר שיש לנו הרבה מכרים משותפים וקווים מקשרים ## אבל, היי! הגענו לדבר כאן על האוכל...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
בתחילת חודש ינואר פתחו מירי ויוסי לזר את סניף BULLS בעיר התחתית, ודי מהר יצרו איתי קשר והזמינו אותי לבוא לטעום, להכיר ולהביע את דעתי. אז נכון, עבר קצת זמן - אבל השבוע הזדמנתי לשם ושמחתי להכיר זוג נחמד, שהגשים את החלום ועוד בענף כה קשה – מסעדנות.
מירי מפתחת קריירה בתחום החינוך, ואילו יוסי עסק בחקר המוח עד שהחליט לפרוש ולפתוח מסעדה. כאשר בשלה ההחלטה אצל בני הזוג לממש את חלומם, הם בדקו כל מיני אופציות, ויצרו קשר עם האחים רז ומושיק ליבזון שהקימו את הסניף הראשון של BULLS ב-2012 עם רועי בן שושן, ופיתחו אותו לרשת. שני הצדדים הרגישו שיש חיבור טוב, וחיפה עלתה על מפת הרשת.
במשך 5 חודשים שיפצו מן היסוד את המקום בו פועלת כעת המסעדה, בדרך העצמאות 72, השקיעו בו סכום נכבד מאוד, והתוצאה אכן מאירת עיניים. מטבח פתוח, שירותים נקיים ומצוחצחים. מקום שנעים לאכול ולשהות בו.
חלפו למעלה מחודשיים וחצי מאז הפתיחה, ועדיין לבו של יוסי מתרונן כשהוא מגיע בבוקר אל ממלכתו הקטנה. הוא שוהה שם עד שעת לילה מאוחרת, וכיף לו. הוא אוהב לארח, להאכיל, לראות את הלקוחות נהנים.
הגענו בשעת אחר צהרים מוקדמת, אחרי הבום של הצהרים. רק התחלנו לשוחח וכבר גילינו המון קווים משותפים: המשפחה של יוסי הגיעה מעיר נמל בגרמניה, וכך גם המשפחה של אבא שלי. שתי המשפחות התגוררו תחילה בשכונת הדר (שאז עדיין היתה בשיא הדרה) ואז המשיכו לכרמל. מירי ויוסי התגוררו במשך שנים ברמת בגין, וכך גם אני. הבנות שלי והילדים שלהם הלכו אל אותו גן והיו אצל אותה גננת. ועוד ועוד...
בהזדמנות זו גם ערכנו היכרות עם פאדי קנוע, הטבח המקצוען שמאחורי הקלעים. פאדי בן 32, והוא צבר ניסיון במשך 10 שנים במטבחי אולמות ארועים ובמסעדה של אחיו בשפרעם.
הצצנו בצג התפריט. התפריט בכל סניפי הרשת כשר וזהה, אלא שהסניף הזה מציע גם בירה מחבית (טובורג וקרלסברג) ותפריט אלכוהול שיורחב עם הזמן, כיאה לסביבה בה הוא פועל, שהיא עתירת ברים ופאבים. אגב, הבולס פתוח אל תוך הלילה גם אחרי שרוב הפאבים סביבו הולכים לישון...
התפריט כולל מנות פתיחה, תוספות, סלטים, כריכים, טורטיות והמבורגרים. מירי הציעה שהיא תבחר לנו כל מיני מנות לטעימה. נתתי לה יד חופשית, אבל צמצמתי את רשימת המנות שהיא התכוונה להוציא, למשל כריכים וטורטיות, כי מהיכרותי עם עצמי אני לא מסוגל לאכול יותר מדי, וגם ככה רק אטעם ממה שיגיע ולא אחסל את המנות עד תומן.
אל השולחן הגיעו סלט אנטריקוט (65 ₪, שכלל מלפפון, עגבניה וחסה עם פיסות בשר אנטריקוט ממעל), קובה (45 ש"ח ל-3 קובות מתוצרת ביתית עם סלטון עגבניות חריף וטחינה בצד), עראיס (49 ₪, שכלל 4 חצאי פיתות קטנות וגם סלטון עגבניות וטחינה בצד), וטוסט כבד אווז (69 ₪, עם ריבת בצל מצוינת).
אציין לשבח את הקובה (וזה לא קשור לכך שיש לי גיסה עיראקית) ואת טוסט כבד האווז, שהוא בהחלט שיחוק. ויש גם הערה: בתור אחד שאוהב מאוד טחינה, לימון היה מוסיף המון...
יוסי בחר עבורנו את ההמבורגרים. לי הוא הביא המבורגר BLT סטייל (79 ₪ לקציצה של 250 גרם) – שמרכיביו העיקריים והמקוריים הם בייקון, חסה ועגבנייה; שמו נגזר מראשי התיבות של מרכיביו באנגלית: Bacon, Lettuce, Tomato - וזהו, אגב, הכריך השני בפופולריות שלו ברחבי ארצות הברית. אלא שעסקינן במסעדה כשרה, ולכן זהו בשר טלה, אליו חברו גם ביצת עין וטבעות בצל. טעים עד מאוד.
לאשתי הוא הגיש המבורגר רויאל (85 ₪, עם קציצה של 250 ₪), שכללה חסה, עגבניה, בצל, ריבת בצל וכבד אווז. היא בהחלט היתה מרוצה עד מאוד. כמובן, אפשר להגדיל, אפשר להעמיס תוספות שונות ומגוונות - אבל אנחנו העדפנו את המנות שלנו נטו, כמו בתפריט, ולא הצטערנו.
בחרנו לבורגרים דרגת עשייה מדיום-וול, והם היו כה עסיסיים ומלאי טעמים, עד כי לא היה שום צורך או היגיון להזליף עליהם רטבים שונים שהביאו לנו לשולחן. עם שירי ביטלס ברקע, חצי טובורג לה, חצי קרלסברג לי, וחברתם הנעימה של בני הזוג – העולם כבר נראה הרבה יותר יפה, וכך גם העיר התחתית.
